שיחתם של הורין ומורגות'
שירים רבים ואגדות רבות מסופרים על ידי האלפים על הנירנית ארנואדיאד, קרב הדמעות המרובות לאין מספר, אשר בו נפל פינגון ופרח האלדאר נבל. אם הייתי שב ומספר את הסיפור במלואו, חיי אדם שלמים לא היו מספיקים לכך. אבל כעת יסופר רק על הנעשה בהורין בן גאלדור, אדון דור-לומין, כאשר נתפס ליד הנחל ריוויל בעודו בחיים בפקודתו האישית של מורגות' ונלקח לשבי לאנגבנד.
הורין הובא לפני מורגות', כי מורגות' ידע על-ידי תחבולותיו ומרגליו כי להורין היתה שמורה ידידותו של מלך גונדולין. והוא ניסה להמיס ליבו באימת עיניו, אבל את הורין לא עוד ניתן היה להפחיד והוא סירב להיכנע רצונו של מורגות'. לכן מורגות' שם אותו בשלשלאות ובעינויים איטיים ומתמשכים. אך לאחר זמן קצר הוא בא אליו, והציע לו ללכת לחופשי כאוות נפשו, או לקבל כוח ודרגה כמצביא הבכיר ביותר שלו, אם רק יגלה היכן נמצא מבצרו של טורגון וכל דבר אחר שידוע לו על מחשבותיו של המלך. אך הורין האיתן לעג לו, ואמר:
"עיוור הנך מורגות' באוגליר, ועיוור תהיה תמיד, רואה רק את האופל. אין אתה יודע מה שולט בלב בני-האדם, ואילו ידעת לא היית מסוגל להעניק זאת להם. טיפש הוא זה אשר מקבל את הצעות מורגות'. את המטבע תיקח בלב חפץ אבל את התמורה תמנע. ואני אקבל רק מוות, אם אתן לך את מבוקשך". מורגות' צחק, ואמר: "למוות עוד תשתוקק ממני כברכה".
הוא לקח את הורין להאוד'ן-ניראנאת, וזה נבנה מחדש וסרחון המוות שרה בו. מורגות הציב את הורין על סף התהום ואמר לו הסתכל מערבה אל הית'לום, ולחשוב על אשתו, בנו ושאר בני-משפחתו.
"כי עתה הם חיים בגבולות ממלכתי" אמר מורגות', "והינם נתונים לחסדיי".
"אין לך מסוג זה", ענה הורין. "אך לא תגיע אל טורגון דרכם, כי אין הם יודעים סודותיו".
זעם שטף את מורגות' והוא אמר: "ובכל זאת עוד אגיע אליך ואל כל ביתך המקולל. לא תוכל לעמוד נגד רצוני, אפילו אתה עשוי פלדה ועשת". והוא לקח חרב ארוכה ששכבה שם ושברה מול עיניו של הורין, ורסיס פצע את פניו, אך הורין לא מיצמץ.
אז מורגות' מתח ידו הארוכה לכיוונה של דור-לומין וקילל את הורין ואת מורוון ואת צאצאיהם: "ראה! צל מחשבתי שוכן עליהם לכל אשר ילכו, ושנאתי תרדפם עד קצווי-העולם".
אך הורין אמר: "דיבורי סרק הנך מדבר. כי אין אתה יכול לראותם, וגם לא למשול עליהם מרחוק: לא כל עוד שומר הינך על צורתך הנוכחית, ושואף להשאר מלך נראה על פני-האדמה".
מורגות' פנה לעברו של הורין ואמר: "טיפש, הקטן שבאדם, והם האחרונים בכוחם בין המדברים!
האם ראית את הואלאר, או מדדת את כוחם של מנווה ווארדה? אתה יודע את קצה מחשבתם? או שמא חושב אתה שמחשבתם פונה אליך, ושהם יגנו עליך מרחוק?"
"אין אני יודע" אמר הורין, "עשוי זה להיות כך, אם זה רצונם. כי המלך הבכור לא יהיה מודח כל עוד ארדה עודנה מתקיימת".
"כך אתה אומר" אמר מורגות'. "אני הוא המלך הבכור: מלקור, הראשון והגדול שבואלאר, אשר היה לפני העולם ועשה אותו. צל מטרתי שוכן על ארדה, והכל בתוכה זז באיטיות ובבטחון לרצוני. אך על כל אהוביך מחשבתי תהיה כענן של אבדון, והיא תורידם לתוך החשיכה ולייאוש. לכל אשר ילכו, רוע יקום במקום הזה. בכל אשר יאמרו, דבריהם יביאו עצה רעה. כל אשר יעשו יהפוך להיות נגדם. הם ימותו חסרי-תקווה, בעודם מקללים את החיים ואת המוות גם יחד".
אך הורין ענה: "האם שוכח אתה עם מי אתה מדבר? דברים מסוג זה אמרת בימים עברו לאבות אבותינו, ואנו חמקנו מצלליך. ועכשיו יודעים אנו את צפונותיך, כי הסתכלנו על האנשים שראו את האור, ושמענו את הקולות אשר דיברו עם מנווה. לפני ארדה היית, אבל כך גם אחרים. ואתה לא עשית אותה. וגם אין אתה הגדול שבואלאר, כי בזבזת כוחך על עצמך והוא נמוג בריקנות הפנימית שבנפשך. אין אתה יותר מאשר אסירם הנמלט של הואלאר, ואזיקיהם עוד ממתינים לך".
"למדת את שיעורי מוריך בשנינות", אמר מורגות', "אך ידע ילדותי מסוג זה לא יעזור לך. כולם ברחו הרחק".
"אומר לך רק זאת ולא אוסיף, הצמית מורגות'", אמר הורין, "ולא בא זה מידע האלדאר, אלא מתוך ליבי בזה הרגע. אין אתה שליט בני-האדם, והיה לא תהיה, למרות שכל ארדה ומנל * (תחום הכוכבים) * , יכולים להיות בשליטתך. מעבר לגבולות העולם לא תוכל לרדוף את אלה אשר סירבו לך".
"מעבר לגבולות העולם לא ארדפם", אמר מורגות', "כי מעבר לגבולות העולם אין דבר. אבל בתוכם הם לא יחמקו ממני, עד שיכנסו אל תוך המאום".
"אתה משקר", אמר הורין.
"אתה תראה ותודה בכך שאין אני משקר", אמר מורגות'.
הורין נלקח על ידי מורגות' לאנגבנד והוצב שם במקום נישא בת'אנגורודרים, משם יכול היה לראות את הית'לום שמערב ואת הארצות הדרומיות של בלריאנד. שם הוא נכבל בכוחו של מורגות', ומורגות' שעמד לידו קילל אותו שוב והטיל את כוחו עליו, כך שלא יוכל לזוז מהמקום הזה, ולא למות, עד שמורגות' ישחררו.
"שב שם עכשיו", אמר מורגות', "והסתכל החוצה על הארצות בהן רוע וייאוש יבואו על אלו שהסגרת לידי. כי אתה העזת ללעוג לי, ושמת בספק את כוחו של מלקור, אדון הגורלות של ארדה. לכן עם עיניי אתה תראה, ועם אוזניי אתה תשמע, ושום דבר לא יהיה חבוי ממך".