המסע לארבור

אותו היום לא הוסיף דבר. אך מאוחר חזרנו והעלינו את הנושא, ושמענו מפיו את כל, הסיפור המוזר; כיצד התרחש הדבר שיזם את המסע לארבור, מדוע חשב על בילבו, ואיך עלה בידו לשכנע את תורין אוקנשילד הגא לצרפו לחבורתו. לא אוכל להעלות בזיכרוני את הסיפור במלואו, אך הוברר לנו ללא ספק שטובת המערב והגנתו כנגד הצל, היא שעמדה לנגד עיניו של גאנדאלף כל העת, עוד מתחילתו של המעשה לפני שנים רבות.

"מוטרד ביותר הייתי באותו הזמן," אמר, "שכן סרומאן עיכב את כל תוכניותיי. ידעתי ללא ספק שסאורון הופיע שוב ובקרוב יתגלה, ושהוא מכין עצמו למלחמה גדולה. מה יהיה צעדו הראשון? האם ינסה לכבוש את ארץ מורדור, או שמא יתקוף תחילה את מעוזיהם העליונים של אויביו? עלה בדעתי אז, ואני בטוח בכך עתה, שלתקוף את לו?ר?יי?ן ואת ר?יו?נ?ד?ל מיד כשיתחזק במידה מספקת הייתה תכניתו המקורית. ואכן, הייתה זו תוכנית טובה בהרבה בשבילו, וקטלנית בשבילנו.

"ייתכן שתחשוב שריוונדל הייתה מחוץ לתחום השגתו, אך אנוכי לא חשבתי כך. מצב העניינים בצפון היה חמור. הממלכה תחת ההר ואנשי דייל האדירים לא היו עוד. בפני הכוח שסאורון עלול היה לשלוח כדי לכבוש מחדש את מעברי ההרים הצפוניים או את ארצות א?נ?ג?מ?אר העתיקות, עמדו רק הגמדים של גבעות הברזל, ומאחוריהם שכנו חורבן - ודרקון. ובידיו של סאורון, הייתה השפעתו של הדרקון נוראה. לעתים תכופות אמרתי לעצמי: 'חייב אני לחשוב על אמצעים להתמודד עם סמוג. אך מכה ישירה כנגד דו?ל גו?ל?דו?ר חשובה אף יותר. חייבים אנו להפריע לתוכניותיו של סאורון?- וחובה עלי לגרום למועצה לראות זאת.'

"אלה היו מחשבותיי האפילות בשעה שהלכתי לי לאיטי בדרך. עייף הייתי, ובדרכי לפלך כדי לנוח בו מנוחה קצרה לאחר שלא ביקרתי בו למעלה מעשרים שנה. חשבתי שאולי אם אסלק את הצרות ממחשבתי לזמן מה, תעלה בדעתי דרך להתמודד עמן. וכך אכן עשיתי, על אף שלא רשאי הייתי לסלק אותן ממחשבתי.

"שכן בעודי מתקרב לבריי, נתקל בי תורין אוקנשילד, שחי בגלות מעבר לגבולותיו הצפון-מערביים של הפלך. להפתעתי פנה אלי; ורגע זה היה תחילתה של התפנית.

"גם הוא מוטרד היה, מוטרד כל כך שביקש את עצתי. לפיכך הלכתי אתו לאולמותיו בהרים הכחולים, והקשבתי לסיפורו הארוך. הבנתי במהרה שהרבה להרהר בעוולות העבר ובאובדן אוצרם של אבותיו הקדומים, ושירש אף הוא את עול הנקמה בסמוג. גמדים מתייחסים לחובות מעין אלה ברצינות תהומית.

"הבטחתי לעזור לו אם רק אוכל. להוט הייתי כמוהו לראות את קצו של סמוג, אך תוכניותיו של תורין היו כולן של קרב ומלחמה, כאילו היה באמת המלך תורין השני, ותקווה לא ראיתי בכך. לכן עזבתי אותו ושמתי פעמי לפלך, ובדרכי אספתי חדשות. היה זה עניין מוזר להפליא. דבר לא עשיתי מעבר להליכה בשביל הגורל, ופעמים רבות טעיתי בדרכי.

"מסיבה כלשהי נמשכתי אל בילבו כבר לפני ימים רבים, בהיותו ילד והוביט צעיר: הוא לא הגיע לפרקו כשראיתיו לאחרונה. הוא נשאר במחשבתי מאז, עם להיטותו ועיניו הבהירות, עם חיבתו למעשיות, ושאלותיו על העולם הגדול מחוץ לפלך. מיד כשנכנסתי לפלך הגיעו לאוזניי חדשות אודותיו. הוא הפך לשיחת היום, כך נראה. שני הוריו מתו מוקדם יחסית לעם-הפלך, בגיל שמונים בערך; והוא לא התחתן מעולם. הוא מתחיל להיות קצת מוזר, כך אמרו, ומתהלך הוא ימים שלמים לבדו. הוא אף נראה מדבר עם זרים, אפילו גמדים.

"'אפילו גמדים!' לפתע התחברו במחשבתי יחדיו שלושת הדברים: הדרקון האדיר עם תאוותו, ועם שמיעתו החדה וחוש הריח שלו; הגמדים החסונים כבדי המגף, עם טינתם הישנה והבוערת; וההוביט הזריז וקל הצעד, כ??מ?ה? בלבו (כך ניחשתי) למבט על העולם הגדול. צחקתי לעצמי; אך הלכתי מיד להעיף מבט בבילבו, כדי לראות מה עשו לו עשרים השנים, והאם אכן מבטיח הוא כפי שעשוי היה להשתמע מהרכילות. אך הוא לא היה בביתו. הם נדו בראשיהם, כששאלתי אודותיו בהוביטון. 'הלך שוב', אמר הוביט אחד. היה זה הולמן, הגנן, אני מאמין. 'הלך שוב. הוא ילך לדרכו באחד הימים האלה, אם לא יזהר. למה, שאלתי אותו לאיפה הוא הולך, ומתי יחזור, ואני לא יודע הוא אומר; זה תלוי אם אפגוש כמה, הולמן, הוא אומר. ראש השנה של האלפים חל מחר! חבל, והוא כזה בחור טוב. לא תמצא כזה בחור טוב מהמדרון ועד לנהר.'

"'טוב יותר ויותר!' חשבתי לי. 'אני חושב שאקח את הסיכון.' הזמן נעשה קצר. היה עלי להיות עם המועצה הלבנה באוגוסט לכל המאוחר, או שתקבל את דעתו של סרומאן ודבר לא ייעשה. ולבד מהנזק הכביר, השפעתו של זה תהיה קטלנית על המסע: הכוח שבדול גולדור לא יניח למתקפה על ארבור, אלא אם יהיה לו דבר אחר להתמודד עמו.

"לפיכך רכבתי חזרה אל תורין בחיפזון, כדי לטפל במשימה הקשה לשכנע אותו להניח לתוכניותיו היהירות ולבחור בסודיות - ולקחת את בילבו עמו. בלא שראיתי את בילבו. היה זה משגה, שכמעט והוכח הרה-אסון. שכן בילבו השתנה, כמובן. הוא נעשה חמדן ושמן, לכל הפחות, ותשוקותיו הישנות הדלדלו ללא יותר מסוג של חלום פרטי. דבר לא הפחיד אותו יותר מהסכנה שאכן יהפכו למציאות! הוא היה נבוך לחלוטין, ועשה מעצמו טיפש. תורין היה ללא ספק עוזב בזעם, אילמלא מקרה מוזר נוסף - שאותו אזכיר מיד.

"אך יודע אתה כיצד התרחשו הדברים, בכל מקרה כיצד ראה אותם בילבו. הסיפור היה נישמע שונה למדי, אילו הייתי כותב אותו אני. היות שדבר אחד לא הבין, כמה מטומטם היה בעיני הגמדים, ואת גודל כעסם עליו. תורין היה ממורמר ולועג הרבה מעבר למה שהורגש. למעשה בז לעניין עוד מההתחלה, וחשב אז שתכננתי את הכל רק כדי לשימו ללעג. היו אלה המפה והמפתח שהצילו את המצב.

"אך עליהם לא נתתי דעתי מזה שנים. רק לאחר שהגעתי לפלך ומצאתי זמן להרהר בסיפורו של תורין, נזכרתי לפתע במקרה המוזר שזימן אותם לידי; והדבר נראה פחות ופחות כמקרה בלבד. נזכרתי במסע מסוכן משל עצמי, תשעים-ותשע שנים קודם לכן, כשנכנסתי לדור גולדור במסווה ומצאתי שם גמד אומלל הגוסס בבור הכלא. לא העליתי בדעתי מי היה. מפה הייתה לו, שהייתה שייכת בשעתה לעם דורין במוריה, ומפתח שנידמה כשייך אליה בצורה כלשהי, למרות שלא היה יכול להסביר דבר - כה גרוע היה מצבו. ולדבריו הייתה ברשותו טבעת כבירה.

"כמעט כל דברי הטירוף שאמר היו בקשר לזאת. האחרונה מבין השבע חזר ואמר שוב ושוב. אך את כל החפצים הללו יכול היה להשיג בדרכים רבות. אולי שליח היה שנתפס במנוסתו, או גנב שנתפס בידי גנב גדול ממנו. אך את המפה והמפתח נתן לי. 'עבור בני', אמר; ואז מת, וזמן קצר ואחר מכן נמלטתי אני. אחסנתי את החפצים, וכאילו לשמע אזהרה מלבי שמרתי אותם תמיד איתי, בטוחים; אך במהרה כמעט שכוחים מלב. עניינים היו לי בדור גולדור חשובים ומסוכנים מכל אוצרות ארבור.

"עתה שבו הדברים ועלו בזיכרוני, וברור היה לי ששמעתי את מלותיו האחרונות של ת?ר?י?ן השני, אף שלא קרא בשם לעצמו או לבנו; ותורין, כמובן, לא ידע מה עלה בגורל אביו ואף לא הזכיר מעולם את 'האחרונה מבין שבע הטבעות'. היו בידי התוכנית והמפתח של הכניסה הסודית לארבור, דרכה ברחו תרור ותריין לפי סיפורו של תורין. ושמרתי אותם, אף כי לא מילאו חלק בתוכניותיי; עד לרגע שבו יימצא להם שימוש.

"למרבה המזל, שום טעות לא עשיתי אתם. שמרתי אותם במעלה שרוולי, כמו שאומרים אתם בפלך, עד לרגע שבו נראה שהמצב חסר תקווה למדי. ברגע שראה אותם תורין נמלך בדעתו לקבל את תוכניתי, בכל מקרה במה שנוגע למשלחת הסודית. את מה שחשב על בילבו החליט לסדר בעצמו. לעקוב אחר מעשיו של הדרקון, אולי אף להציל מעט זהב או איזה נכס משפחתי שיקל על ערגת ליבו - הכל נראה לפחות אפשרי, הודות לקיומה של אותה דלת סודית.

"אך כל זה לא סיפקני. ידעתי בלבי שחובה על בילבו להצטרף או שייכשל המסע כולו - או כפי שניתן כעת לומר, 'מאורעות האגב' החשובים בהרבה לא היו מתרחשים כלל. כך שעדיין היה עלי להשפיע על תורין לקחתו. קשיים רבים התעוררו לאחר מכן בדרך, אך לגבי היה זה החלק הקשה בפרשה כולה. למרות שהתווכחתי עמו אל תוך הלילה לאחר שבילבו פרש, לא סוכם הדבר סופית עד להגיע הבוקר.

"תורין היה חשדן ומלא בוז. 'הוא רכרוכי', נחר, 'רך כמו הבוץ בפלך שלו, וטיפש. אמו מתה מוקדם מדי. משחק מעוות אתה משחק כאן, אדוני גאנדאלף. בטוח אני שמטרות נוספות יש לך, לבד מהיות לי עזר.'

"'צודק אתה לגמרי', אמרתי. 'אם לא היו לי מטרות משלי, לא הייתי בעזרך כלל. גדולות ככל שייראו לך מטרותיך, הן אינן אלא חוט קטן ברשת הגדולה. דואג אני לחוטים רבים. אך זה אך מעלה את משקלה של עצתי, ולא להפך.' לסיום דיברתי בלהט רב. 'הקשב לדבריי, תורין אוקנשילד!' אמרתי. 'אם ילך הוביט זה אתך, תצליח. אם לא, תיכשל. ראיית הנולד היא על חשבוני, ומזהיר אני אותך.'

"'יודע אני את תהילתך', ענה תורין. 'מקווה אני שאתה ראוי לה. אך העניין מטופש זה בנוגע להוביט שלך, גורם לי לתהות אם ראיית הנולד היא זו, או שנטרפה עלייך דעתך. ייתכן שדאגות רבות כל כך שיבשו את תבונתך.'

"ללא ספק מספיק מספרן כדי לעשות זאת,' אמרתי. 'והמרגיזה שבהן היא גמד גאה המבקש את עצתי (ללא כל זכות או טענה ככל שידיעתי מגעת), ובאותה שעה גומל לי בעלבונות. לך בדרכייך שלך, תורין אוקנשילד, אם תרצה. אך אם בז אתה לעצתי, לאסון אתה הולך. את עצתי לא תקבל, אף לא את עזרתי, כשינוח עליך הצל. ואת גאוותך ואת תאוות הבצע שלך רסן, שאם לא כן תיפול בסופו של כל נתיב בו תלך, למרות שידייך מלאות יהיו זהב.'

"הוא התחלחל מעט בזאת; אך עיניו בערו. 'אל לך לאיים עלי!' אמר. 'אשתמש בשיפוטי בעניין זה, כמו בכל עניין הנוגע לי.'

"'ובכן עשה כך!' אמרתי. 'דבר לא אוכל להוסיף על דבריי, לבד מזאת: איני נותן את חיבתי או את אמוני בקלות, תורין; אך מחבב אני את ההוביט הזה, ומאחל לו טוב. נהג בו היטב, וידידותי תהייה נתונה לך עד סוף ימייך.'

אמרתי זאת בלא תקווה לשכנע אותו; אך דבר טוב יותר לא יכולתי להגיד. גמדים מבינים מסירות לחבריהם והכרת תודה לאלו שהיו בעזרם. 'טוב מאוד,' אמר תורין לבסוף, לאחר שתיקה. 'הלוך ילך עם חבורתי, אם יעז (ובזאת אני מסופק). אך אם מתעקש אתה שאשא בעולו של זה, חובה עלייך לבוא בעצמך ולהשגיח על יקירך.'

"'טוב!' עניתי. 'אבוא, ואשאר ככל אשר אוכל: לפחות עד שתגלה את שוויו.' הדבר התברר כנכון לבסוף, אך בזמנו מוטרד הייתי, שכן היה לי עניינה הבהול של המועצה הלבנה תחת ידיי.

"כך היה והמסע לארבור יצא לדרכו. איני מניח שכאשר החל הכל, הייתה לתורין תקווה אמיתית להשמיד את סמוג. לא הייתה תקווה כלל. למרות זאת הדבר קרה. אך אבוי! תורין לא זכה ליהנות מניצחונו או מאוצרו. הגאווה ותאוות הבצע הכריעו אותו למרות אזהרתי."

"אך בוודאי," אמרתי, "היה ניקלע לקרב בכל מקרה? התקפת האורקים הייתה מתרחשת, ללא קשר לנדיבותו של תורין בנוגע לאוצר."

"אמת", אמר גאנדאלף. "תורין המסכן! גמד גדול היה, משושלת גדולה, על אף חסרונותיו; ולמרות שנפל בסוף המסע, היה זה במידה רבה בזכותו שהממלכה תחת ההר שוקמה כפי שביקשתי. אך דאין איירונפוט היה יורש מוצלח. וכעת אני שומעים שנפל בלוחמו בפעם השניה בארבור, בעודנו לוחמים כאן. אובדן כבד הוא זה, על אף שפלא הוא שבגילו המופלג יכול היה לתפוס בגרזן בעוצמה כזו, לפי השמועה, בעמדו ליד גופת המלך בראנד לפני השער של ארבור עד שנפלה החשיכה.

"אכן, יכול היה הכל להיות שונה לגמרי. ההתקפה הגדולה הופנתה לדרום, נכון הדבר; אך למרות הכל רב ההרס שהיה סאורון זורע בצפון בעודנו מגינים על גונדור, אלמלא המלך בראנד והמלך דאין שעמדו בדרכו. כשחושב אתה על הקרב הגדול בפ??ל?נו?ר, אל תשכח את הקרב של דייל. חשוב על מה שעלול היה להיות. אש דרקון וחרבות פרא באריאדור! עלולה הייתה לא להיות מלכה בגונדור. מנצחוננו כאן חוזרים היינו להרס ואפר. אך כל זה נימנע - מפני שפגשתי את תורין אוקנשילד ערב אחד בשלהי האביב לא רחוק מבריי. פגישה של מקרה, כמו שאומרים אנו בארץ התיכונה."