לוטם מול טולקין

מאת: רן בר-זיק

אנשים רבים מתלוננים שמהדורתו של לוטם 'חסרת נשמה', הוא לעומת זאת טוען שהיא מדויקת ועקבית, בניגוד לתרגום הקודם. במאמר זה נוכיח, במילים מובנות לכל אחד, שגם במהדורה החדשה יש אי דיוקים ומסקנות שגויות. חשוב להבין שכאן, בדומה לעמנואל לוטם ב'אחרית המהדיר' שלו, אנו דנים במונחים הספציפיים. בעוד שההבדל העיקרי הוא בעברית. העברית שבה לבנית משתמשת עשירה ויפה לעין ערוך מזו שבה לוטם משתמש - וזה עיקר ההבדל.

על Ents

לוטם תרגם: עצנים.
טולקין: כתב במפורש 'במדריך למתרגם': לתרגם פונטית (אנט) את המילה והמילים הצמודות לה, כמו נשות האנטים. (מתוך המדריך למתרגם)

על Oliphant

לוטם תרגם: נפיל.
טולקין: כתב במפורש (במדריך למתרגם): לתרגם פונטית (אוליפאנט)

על Halflings

לוטם תרגם: זוטונים.
טולקין: אמר שהמילה Halflings חייבת להיות מתורגמת בצורה כזו שהמילה 'חצי' (half) תופיע בתרגום, לבנית בחרה לתרגם זאת כ 'בני מחצית'. לוטם בחר במילה זוטונים, בניגוד לדבריו של טולקין.

על Shadowfax

לוטם תרגם: סקדופקס
טולקין: כותב (במדריך למתרגם) לתרגם כפונטי (שדופקס) או לתרגם כ Scadufax, כמו ברוהירית (שפת הרוהירים מקבילה לאנגלית עתיקה - לפי טולקין), אך את הצליל sc מבטאים כ - 'ש' באנגלית עתיקה. לכן בכל מקרה המילה נהגית כ'שדופקס' וגם נכתבת ככזו.
לוטם טעה בהיגוי המילה ויצר את המילה המשונה: סקדופקס.

על Dwarves

לוטם אמר: באנגלית, ריבוי Dwarf הוא Dwarfs. טולקין החליט, בכתביו הראשונים, להשתמש בצורת הרבים Dwarves. מבקריו טענו שטעה. התפתחה מחלוקת עזה וממושכת, בה עמד טולקין על שלו עד סוף ימיו. בסמוך לפטירתו של טולקין, התגלה גם הסבר מפורט מדוע דווקא הצורה שבה בחר היא הנכונה. בחרתי להשאיר זכר למחלוקת הזאת גם בגרסה העברית, בכך שתרגמתי את המלה Dwarvesכ"גמדאים".

העניין הוא שהצורה Dwarfs היא יוצאת-דופן באנגלית, בה מלים המסתיימות ב-f לרוב מסתיימות ברבים ב-ves. מוזר שלוטם לא טורח להזכיר זאת, ומשווה בין צורת הריבוי החריגה לזו המקובלת בעברית. ההשוואה משום כך כלל אינה במקומה.

בהוצאה האנגלית איש לא טרח לתקן את ה'טעות', וגם לא בזו האמריקנית.

הצעתו של טולקין התקבלה על דעתם של עורכי מילון 'וובסטר', שכללו את הצורה הזו לצד הצורה Dwarfs. ה 'זכר למחלוקת' שהושאר אינו אלא עיוות מיותר של צורת הריבוי 'גמדים'. זהו עיוות מיותר, שאינו מוסיף לספר.

על Elves

לוטם אמר: בחיפושי הגעתי לתרגום האלמוני של "הדבורה זיוית", שראה אור בהוצאת "אמנות". שם מצאתי "עלף", ובו בחרתי.

כשבדקנו בספר המדובר, ראינו בפירוש שהמתרגם הוותיק אריה סמיטיצקי בחר ב'עלף' ובריבוי 'בני-עלף' (ולא 'עלפים'). זהו תעתיק למקור הגרמני, שציין דמות מכונפת החיה בפרחים ('גמד-ליל' בתרגום השני לספר הזה, שנקרא 'הדבורה מאיה'). זהו בדיוק הדימוי אותו ביקש טולקין שלא לקשר לדמויות אותן המציא.

לגבי התרגום "בני לילית" אמר לוטם כי זהו תרגום פסול, ללילית יש קונוטציה לשטן.

אין אנו יכולים להתווכח עם האסוציאציות שיש למר לוטם, אך העובדה היא שרוב הקוראים החילוניים אינם מזהים את לילית עם השטן. מקור השם 'בני לילית' הוא במילון כיס גרמני-עברי בעריכת ס. מ. לזר ונפתלי הירץ טרוטשינר משנת 1927, כתרגום למקור die Elfe 'בת-ליל', 'בת-לילית'; 'בן-ליל', 'בן-לילית'. זהו בלי ספק שם עתיק יותר במשמעותו העברית הקדומה (אליו התכוונו ככל הנראה עורכי המילון: הקונוטציות ל'לילית' הקבלית הנן מאוחרות יותר; ובתלמוד הוא שם-נרדף ל 'שדים ורוחות'), בריות על טבעיות, בדיוק כפי שטולקין התכוון.

סיכום

למרות שלוטם מתהדר בכך שהתרגום שלו נקי משגיאות, קל לראות שיש הרבה שגיאות וחוסר עקביות בתרגום הזה. במסמך זה הבאנו את השגיאות הגסות ביותר והבולטות ביותר, לא דיברנו על הפסען (במקום הצעדן), על מצולת הלם (תרגום תמוה במיוחד, במקום נקרת הלם).
חשוב להבין שההבדל העיקרי בין המהדורות ויתרונה הגדול של מהדורת לבנית, הוא לא השימוש במונח זה או אחר - אלא בשפה העשירה והיפה של תרגומה של רות לבנית. שפה שעוקרה לחלוטין בתרגום החדש, של לוטם.