דיון שעוסק בשאלה מדוע טולקין השתמש במוטיב 'הספר האדום'. כלומר הצגת שר הטבעות כסיפור המתורגם מספר שנקרא הספר האדום שנכתב בידי בילבו והגיע לידיו של טולקין שתרגם אותו לאנגלית.
קישור לדיון המקורי בפורום 'מתקדמים'

רן בר-זיק:

השאלה עלתה בפורום דיונים בזמנו ולא היתה לי תשובה טובה לתת, אשמח אם החבר'ה כאן יוכלו לעזור לי בלגבש תיאוריה מוצקה בדבר שאלה שכבר מזמן מציקה לי: מדוע טולקין השתמש במוטיב הספר האדום?

ישנן כמה סיבות עיקריות לשימושו של טולקין במוטיב זה, שלהזכירכם לא נמצא ב'הוביט'.

1. אמצעי להסביר את הסתירה בין ההוביט (המהדורה הישנה) לבין שר הטבעות. טולקין גילה את השינוי בגלל שישנן טעויות בספר האדום, לא בטולקין עצמו. זו נקודה חלשה במקצת כיוון שטולקין כן השתמש במוטיב הספר האדום כבר בסילמאריון הישן. ה BOLT נכתב במקור בספר שנמצא בבית מאה הארובות ההרוס.

2. הספר האדום מהווה תירוץ עבור טולקין להשתולל עם השפות ותרגום השפות. כך למשל הוא יכול להעניק לרוהירים את גוון האנגלית הקדומה (כיוון שהוא בחר לתרגם את שפתם המקורית שתוארה בספר האדום כאנגלית עתיקה), עם שפת בני הלילית ועם שפות אחרות. הספר האדום נותן לו מעין 'לגיטמציה לכך'.

אשמח לנקודות מבט נוספות, רעיונות, מחשבות והערות שיעזרו לי לגבש תשובה יותר מפורטת.

ארונאמו:

אם הבנתי נכון את השאלה שלך, התשובה נראית לי די פשוטה:

כדי לגרום לסיפור להיראות אמיתי, טולקין היה צריך להסביר את כל המאורעות בצורה הגיונית, שתענה על שאלותיהם של הקוראים. הסיפור כתוב בצורה כזו, שסותמת כמעט כל חור אפשרי בנוגע לתהיות שונות בקשר לסיפור עצמו. טולקין הצליח לתפור סיפור מסגרת משכנע, בהתאם לראייתו את המיתוס (ר' עץ ועלה, "אודות סיפורי פיות"). זה עוזר לקורא לרצות להאמין בסיפור, למרות שהוא "יודע" שזה לא אמיתי.

עוד סיבה יכולה להיות - הצניעות. זו שיטה גאונית ממש להצטנע בלי לוותר על קרדיט, וגם להרוג ארנבת שניה. מצד אחד, טולקין, לכאורה, לא כתב את הסיפור. הוא רק המתרגם, וזה לא עד-כדי-כך רציני וראוי להערכה. מצד שני, כולם יודעים את האמת - טולקין הוא הכותב האמיתי, ומגיע לו כבוד. כך נוצר מצב שבו טולקין מצטנע ולא יוצא בקריאות שאומרות שהוא הכותב הבלעדי, אבל האמת ידועה - והוא כן מקבל את הכבוד הראוי לו.
בנוסף, הוא גם יוצר את המסגרת שעליה דיברתי.

אייתלאדאר:

אני מסכים עם ארונאמו, את "הספר האדום" המציא טולקין רק עם כתיבת "שר הטבעות", כדי להעניק תחושת אמינות נוספת לבריאה המשנית שלו. הוא כבר רמז, במבוא לשה"ט, שהארץ התיכונה היא-היא עולמנו. הוא סיפר את הסיפור כולו מנקודת-המבט של ההוביטים - הוא אינו "מספר יודע-כל" הנכנס לראשם של הגיבורים תדיר ומפרט לנו את מחשבותיהם (יש כמה מקרים כאלה אך הם היוצאים מן הכלל ולא הכלל). אם כך, ישאל הקורא שרוצה לשמר את תחושת ה"מציאות" של הסיפור, מניין אתה (המספר) יודע מה חשבו וחשו ההוביטים? מניין אתה בכלל יודע לספר את כל הסיפור?

התשובה נמצאה בדמות זכרונותיו של בילבו, שפרודו המשיך אותם. היא גם סיפקה לטולקין הזדמנות להכניס את סיפורי העידנים הקודמים לאותה מסגרת בדויה, בדמות ה"תרגומים מן העלפית" של בילבו (שהכילו, מן הסתם, את הקוונטה סילמריליון ואת היצירות הנילוות). טולקין החליט להציג את ה"חוליה המקשרת" בין הארץ התיכונה של סוף העידן השלישי לבין עולמנו-אנו מתוך הסיפור, ובכך להגביר את תחושת ה"מציאותיות" של הספר. זו כבר לא סתם עוד אגדה - אלה הם דברי-הימים של עולם שאבד ונשכח.

רן בר-זיק:

מעניין, יש לך סימוכין לעניין הזה?

כיוון שבמחשבה שניה, הספר האדום הוא כלי בידיו של טולקין לקשר את הלגאנדריום לעולם 'שלנו'. כפי שהארון למשל היה הדרך של לואיס לקשר בין נארניה לעולם 'שלנו'.

הרי בסך הכל הספר האדום אמור לבוא בצורה של יומן שבילבו/פרודו כתב - ולפיכך להכיל רק את המחשבות/רגשות הפנימיים של פרודו. אך המחשבות והרגשות של כל הדמויות מתוארות ממבט של 'רואה כל'.

אייתלאדאר:

אני חולק עליך לחלוטין!

לא "שר הטבעות" ולא "ההוביט" מסופרים על-ידי מספר "רואה-כל" או "יודע-כל". שני הספרים כתובים מנקודת-מבטם של ההוביטים בלבד - ומחשבותיהם הן המתוארות, לעתים תכופות. פה ושם, כאירוע נדיר מאד, אנו זוכים להצצה למחשבותיהם של גנדלף (בריבנדל, כשהוא מביט בפרודו המחלים וב"שקיפות" שלו), תיאודן (למרגלות אורתנק, כשהוא חושב שגנדלף עלול להשתכנע ולעלות) ואולי של ארגורן, אם כי אינני זוכר מתי. אבל אלה הם יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל.

אם אתה רוצה דוגמא ל"מספר רואה-כל", ראה את "שלהבת הגבירה". שם, כמעט בכל פעם שדמות אומרת או עושה משהו, אנו זוכים גם להצצה אל מחשבותיה, רגשותיה או מניעיה. ב"שר הטבעות" הדבר נדיר עד-מאד, ואפילו כשמדובר בהוביטים לא השתמש המספר יותר מדי בטכניקה זו של תיאור רגשות ומחשבות.

"הספר האדום" הוא הרבה יותר מאשר יומנם של בילבו ופרודו: אל תשכח שאת החלק שלו שאמור לעסוק במלחמת הטבעת כתבו בילבו ופרודו יחדיו, וסמווייז המשיך אותו, וכמו-כן מריאדוק ופרגרין תרמו את תיאוריהם. זה בפירוש אינו יומן פרטי! לכן אין לתמוה על כך שגם תיאורים שיכלו לבוא רק מפי מרי ופיפין נמצאים בספר. אשר לפרקים העוסקים בארגורן, לגולס וגימלי בלבד - את המידע הזה ליקט פרודו (ומרי ופיפין) במינס טירית לאחר נפילת ברד-דור, וכלל אותו בספר. שים לב כמה מעט תיאורי מחשבות ומניעים באמת יש בפרקים האלה!

אשר ל"סימוכין" - כפי שכתב דניאל, הגיון בריא הוא ה"הוכחה" הטובה ביותר. כלומר, אני פשוט מפעיל פה את "תער אוקם", וטוען שבהינתן כמה הסברים לאותה תופעה, שכולם נראים "נכונים" באותה מידה, ההסבר הפשוט ביותר הוא הנכון. אין צורך להעלות השערות על ספר שהומצא רק כדי לספק תירוץ לגוני-האנגלית השונים או מגוון השפות - טולקין אהב שפות גם ככה, ולא נזקק לתירוץ כדי להשתמש בהן בצורה מגוונת (אם כבר, הוא היה צריך לתרץ את מעשיו לולא היה משתמש בעושר לשוני רב כל-כך...); אין צורך לבדות תיאוריות-קונספירציה על "ספר אדום" אמיתי הנמצא אי-שם במרתפי אוקספורד או מקום עלום אחר, ושממנו שאב טולקין את המידע (ושרק הוא, ספר פשוט, שרד כממצא ארכיאולוגי מעידן ששום שריד אחר ממנו, אפילו לא פיסת אבן, לא שרד עד ימינו); ההסבר הפשוט ביותר הוא שטולקין רצה להוסיף תחושת אמינות ללגנדאריום (לא "לגאנדריום", אגב) שלו.

חיזוק נוסף לטענה זו ניתן למצוא בפרק "מועצת אלרונד", שם נכתב: "אך כיוון שסיפור הקורות [של גלגולי הטבעת] מסופר במקום אחר, לפי נוסח שאלרונד עצמו העלה על הכתב בספרי-המסורה שלו, אין הוא מובא בזה." ("אחוות הטבעת", עמ' 250). למה התכוון כאן טולקין? אין ספק שהוא התכוון לרמוז כאן לפרסום אפשרי (בפועל) של "הסילמריליון" והחיבורים הנלווים ("על טבעות העוצמה" בפרט), ולקשר גם את הספר הזה לעולמנו-אנו. הוא הדין באיזכור של ה"תרגומים מן העלפית" של בילבו: זהו הקישור של "הסילמריליון" מן העולם הבדוי שבסיפור לעולמנו-אנו.

מקווה שהייתי ברור למרות האריכות...

אילן אמינוב:

בסופו של דבר צריכה להשאל השאלה, האם טולקין היה המחבר או רק העורך (והמתרגם)?

לפי כרכי ההיסטוריה הוא היה המחבר, אבל לפי "שר הטבעות" הוא היה רק העורך (והמתרגם).

אייתלאדאר:

אבל כרכי ההיסטוריה לא נכתבו על ידי ג'.ר.ר טולקין כזכור.

לו ג'.ר.ר. טולקין היה מצליח להוציא את "הסילמריליון" עוד בחייו, אני סבור שהוא היה משרבב גם לשם את אותו קישור בדוי לעולמנו-אנו, בין אם בדמות ה"תרגומים מן העלפית" של בילבו, בין אם בדמות אריול הספן שהביא את הסיפורים בחזרה לארצות בני-התמותה - או על-ידי קישור אחר שאיני יכול להעלות על הדעת כרגע.

בסופו של דבר, אני חושב, טולקין התכוון להציג את עצמו רק בתור ה"עורך" וה"מתרגם" של כל דברי-ימי ארדה. אחרת היתה נפגמת תחושת האמינות של "שר הטבעות". מובן שכל עוד אנחנו מסתכלים בגירסאות הסיפורים ללא המסגרת, יהיה חסר לנו הרובד הנוסף הזה, האמצעי שדרכו "שרדו" הסיפורים של ימי-קדומים עד ימינו.

נזגולהייר:

האפשרויות של טולקין עם הספר האדום הן רבות.

עוד סיבה שלא צויינה כאן היא שהוא בעצם מאפשר לטולקין להכניס את כל כתביו לספר אחד, או לסיפור מסגרת אחד. אבל כמו שדובר כאן בעבר, הספר האדום הוא לא ה"מקור" היחידי, ישנם עוד כמו סיפרו של אריול, והכתבים שנשמרו במינאס טירית' (בוודאי הם היו אלה שעסקו בנומינוריאנים). אני מניח ש"תירגומים מליליית" עסקו בחומר שונה מבחינת סגנון מהחומר שנשמר בגונדור יען כי החומר שהיה בגונדור היה בוודאי בעל סגנון "היסטורי" יותר והחומר שבילבו תירגם הגיע ישירות מבני לילית.