מאת מארק קרמר



לקוח מעיתון "נושא לפיד המערב" (Flammifer des Westernis), ביטאון הקהילה הטולקינאית הגרמנית, גיליון מס' 19

תרגם מגרמנית: דני אורבך

בגיליון ה"פלמיפר" האחרון (מס' 18) הצגנו בפניכם את הקהילה הטולקינאית ההונגרית, ובכך פתחנו סדרה שתמשיך באופן קבוע בגיליונות הבאים. הפעם אנו פונים לישראל, וזאת גם מסיבות אקטואליות: ב"מוּט" האחרון (הכנס השנתי של הקהילה הטולקינאית הגרמנית בכפר מרינטאל, ליד בון) ביולי 2003 היה לנו הכבוד, לארח נציג שנסע אלינו מרחוק: דני אורבך מהקהילה הטולקינאית הישראלית. הוא נשא הרצאה מעניינת מאד על ההיסטוריה והעבודה האקטואלית של הקהילה שלו, והוכיח את עצמו כחבר ידידותי, בר-שיחה ובעל חוש הומור.

ההיסטוריה של הקהילה הטולקינאית הישראלית החלה ב-1998, כאשר החליטו שלושת בעלי האתרים הטולקינאיים בישראל לייסד ביחד פורום משותף, שהתפתח בסופו של דבר לעמותה רשמית. עד ליציאת סרטו של פיטר ג'קסון לאקרנים, התקבצו יחדיו 60 טולקינאים מעורבים, ובינתיים גדלה קהילת טולקין הישראלית עד למספר של 200 חברים. עד עכשיו עוד לא הפכה הקהילה לעמותה רשומה, כמו למשל אגודת טולקין הגרמנית, אולם ההליכים הרשמיים יושלמו בקרוב. כמו אצלנו בגרמניה, קיימים בישראל שני תרגומים שונים של שר הטבעות, וכן דיון לוהט בנושא, איזה מהם הוא התרגום הטוב ביותר. בינתיים נראה שענני הסערה מתבהרים, ופשרה בנושא ממשמשת ובאה.

אנו, כתבי ה"פלמיפר", שאלנו את דני אורבך מספר שאלות. אולם את זכות הפתיחה ניתן לרוני רוחקין, שרוצה להציג בפנינו את הקהילה הטולקינאית הישראלית מנקודת מבט אישית.

עמותת טולקין הישראלית

ביום חמישי אחד בסוף יולי הזמנתי כמה מחברי הטולקינאים לביתי. רובם השתייכו לדור המייסדים של הקהילה הטולקינאית הישראלית, שבעתיד תהפוך לגוף רשמי- עמותת טולקין הישראלית, אולם במפגש נכחו גם כמה חברים חדשים מהשנים האחרונות. במהלך הערב, שהתאפיין בדיונים, בדיחות וגם, לפי מסורת ההוביטים, מאכלים ומשקאות כיד המלך, התבוננתי מספר פעמים בחברים הנאספים. היו שם כ-20 אנשים, שנבדלים זה מזה כהיבדל בן הלילית מהגמד, אולם מאוחדים באהבתם לטולקין וליצירותיו. מצד אחד אילן, מתכנת המחשבים המתעניין בתיאולוגיה, בשאלות מוסריות ובמהות הרוע, לידו שירלי, העובדת הסוציאלית, ששוקדת בלילות על מחקריה (לא מזמן היא כתבה מאמר מרתק על הקשר המשפחתי בין דנתור, בורומיר ופאראמיר), ושניהם שקועים בשיחה עם יהודה, צעיר אינטליגנטי במיוחד שמרותק מהשפות של טולקין (הוא מנהל את פורום השפות הטולקינאיות, והעלה קורס קוונייה און-ליין לרשת).

האם זהו הקסם הטולקינאי? כשרונו האדיר של טולקין, לגעת בליבם של אנשים נבדלים ושונים זה מזה? האם מדובר בעובדה שכמעט כל אחד יכול למצוא את עצמו במקום כלשהו בשר הטבעות? עבורי ועבור חברי אין זו שאלה כלל. עבור כולנו,, הקהילה הטולקינאית היא בית אמיתי, ודווקא השונות בין חבריה הופכת את הדיונים שלנו למאתגרים ולמעניינים הרבה יותר.

הכל התחיל ב-1998, עם פורום קטן באינטרנט, שכיום לא ניתן למצוא אותו ברשת. מאוחר יותר עברנו לבית וירטואלי חדש ויפה בהרבה, ועבורי היתה זו חווייה נהדרת, למצוא אנשים הדומים לי בנטיותיהם, שעד אז לא שמעתי עליהם ולא הכרתי אותם כלל. במהלך השנים הלכה הקהילה וגדלה, וכאשר יצא לאקרנים סרטו של פיטר ג'קסון, פנתה לכיוון חדש: הפורומים שלנו התמלאו לפתע בשאלות ובהערות של המון חמוש, ואנו הותיקים הרגשנו הפעם כמו גנדלף שאמר: "חוס ורחם! אם עלי לרפא אותך מן הסקרנות על ידי הספקת מידע, יהיה עלי לבלות את שארית ימי במתן תשובות לשאלותיך."

אנו ניצלנו את ההזדמנות הזאת על מנת להרחיב את מערכת הפורומים שלנו וליצור תת-פורומים נוספים, כמו למשל על הסרט או על סוגיות הקשורות בבלשנות טולקינאית. בו בזמן פיתחנו, תחת הנהגתו המבצעית של מנהל הרשת שלנו, רן בר-זיק, פרוייקטים מקוונים שונים כמו למשל "האטלס של ארדה", "האנציקלופדיה של ארדה" וקטלוג עשיר של שאלות ושל תשובות.

בתקופה זו של התפתחות מהירה היה לנו ברור שחובה עלינו לצאת לעולם, אם ברצוננו להפוך מקהילה וירטואלית לקהילה אמיתית. בעת ובעונה אחת עם הפרוייקטים המקוונים, התחלנו לפתח צורות אחרות של תקשורת: התחלנו לארגן מפגשים גדולים בפארקים או על שפת הים (מכיוון שאף דירה פרטית, לאושרנו הרב, כבר לא היתה גדולה מספיק). בעוד המפגשים הופכים לתכופים יותר ויותר, הרחבנו את התוכנית לקומזיצים ליליים עם ברביקיו על חוף הים, וכך נוצרו קשרי ידידות איתנים בין אנשים, שעד עתה הכירו אחד את השני רק בכינויים אינטרנטיים.

אזי התחלנו לחלום על כנס טולקינאי כלל ארצי, במסגרתו תהיה לנו ההזדמנות לעסוק בנושאים רבים, להעביר הרצאות רבות מספור ולארגן פעילויות מגוונות. החלום הפך למציאות, כאשר חברו אלינו המעריצים הישראלים של "באפי" ו"מסע בין כוכבים", ומה-20 עד ל-22 לאפריל התנהל כנס "אבק כוכבים" בתל-אביב. קהילת טולקין הישראלית העבירה הרצאות על נושאים כמו "הלגנדריום הטולקינאי", "מהות הרוע", "פיצול אישיות בדמותו של גולום ו"גורל מול בחירה חופשית בשר הטבעות". בכנס הצלחנו לארח שני אישים מפורסמים: רמי הרפז, טייס קרב שתרגם את ההוביט בשבי המצרי, וד"ר יעל רנן, שהעבירה הרצאה מרשימה בנושא "נשים בסאגות האיסלנדיות". בנוסף לכך התקיים מופע סטנד-אפ מצחיק עד דמעות של השחקן איתי נחמיאס וביצועים מוזיקליים של שירים משר הטבעות.

הכנס התברך בהתעניינות גדולה מצד התקשורת והיה הצלחה בקנה מידה גדול: הן מבחינת תוכנית וארגון והן מבחינת הכנסות. מעל הכל לא היתה יכולה תגובת הציבור להיות טובה יותר.

לי היה את הכבוד לפתוח את כנס אבק כוכבים. את נאומי התחלתי במילים: "קוראים לי רוני, ואני טולקינאי".

וכעת אני יושב בתל-אביב וכותב, מלא בגאווה, מאמר על קהילת טולקין הישראלית: אני טולקינאי, אני חבר בקהילת טולקין הישראלית, וגם שייך לקהילה הבינלאומית של חובבי טולקין, וכל אלה ממלאים את ליבי בשמחה, מכיוון שההתעניינות המשותפת שלנו מגשרת מעל הבדלים תרבותיים, פוליטיים ודתיים. אני משוכנע שאם אפגוש במקרה מישהו מכם ("פגישה מקרית, איך שאומרים אצלנו בארץ התיכונה) נוכל לגשר במהרה על כל ההבדלים ולשקוע מיד בשיחת נפש על ייעודו של פרודו וגאוותו של דנתור.

"סארומן, הפקד בידי את עובדי משק ביתך"

ראיון עם דני אורבך, חבר קהילת טולקין הישראלית

ש: דני, ב"מוּט", הכנס הטולקינאי של שנת 2003 בכפר מרינטאל, הכרת חברים רבים באגודת טולקין הגרמנית. האם לדעתך יש הבדלים בין הטולקינאים בישראל ובגרמניה?



ת: קודם כל יש לומר, שממוצע הגילאים בקהילת טולקין הגרמנית גבוה בהרבה מזה שבקהילה הישראלית. בגרמניה טולקינאים מעל גיל 40 אינם מצרך נדיר. בכנס ה"מוּט" במרינטאל היו דורות שלמים, ובחלק מהמקרים משפחות שלמות, מה שלא ניתן לדמיין בקהילה שלנו. שכבת המנהיגות בקהילה הישראלית היא (בממוצע) בשלהי שנות העשרים לחייה, בעוד חלק ניכר מחברי הקהילה הם בין גיל 14 ל-18.



ש: בוודאי קשורה תופעה זו עם העובדה, ששר הטבעות ראה אור בגרמנית כעשר שנים לפני שראה אור בעברית, וההוביט כמעט עשרים שנה לפני כן. האם מצאת הבדלים נוספים בין שתי הקהילות?



ת: הייתי רוצה לומר שישנם הבדלים גם בתחומי העניין. בוודאי שיש נקודות משותפות רבות: לדוגמא גם בקהילה הגרמנית וגם אצלנו ישנם חברים רבים המתעניינים בשפות עתיקות, תרבות צפונית, מיתולוגיה נורדית ועוד. אבל דבר חשוב אחד שחשתי בו, הוא שבקהילה הגרמנית ישנם חובבים רבים יותר של משחקי תפקידים מאשר בקהילה הישראלית. משחקי תפקידים אינם פופולריים במיוחד בישראל, כך שאנו מנסים להפריד בינם לבין יצירותיו של טולקין. מעטים מאד מחברי הקהילה שלנו מתעניינים במשחקים כאלה, ורבים רואים אותם בשלילה גמורה. כמו כן קיימת בקהילה הגרמנית נטייה, "לחיות" את ספריו של טולקין. בכנס ראיתי, למשל, חברים השותים בירה מקרנות שתייה של ימי הביניים. עד היום, לא ראיתי דבר דומה בקהילה הישראלית.

אולם בכל מה שקשור לקסם האישי, לאינטליגנציה וליצירתיות, אין כל הבדל בין הקהילה הישראלית לגרמנית, כפי שנוכחתי בשמחה לדעת! אני רק מצר על העובדה, שאין לנו בישראל כל כך הרבה חברים המוכשרים בתחומים אומנותיים כציור ומחול. מצד שני יש לנו זמרת מדהימה בכשרונה.



ש: ומה הרשמים שלך מהכנס הטולקינאי הגרמני במרינטאל?



ת: ה"מוּט" היה נפלא, ונהניתי ממנו מאד! היה זה במיוחד בגלל העירוב בין אירועים שונים, מהרצאות מעמיקות, ועד לריקודים ומסיבות. כל אחד היה יכול לבחור את האירועים החביבים עליו מהתוכנית. אני אהבתי במיוחד את "המסיבה שציפו לה ימים רבים" בערב שבת, אבל הדבר הנפלא ביותר היתה האווירה של האירוע כולו וההזדמנות לפגוש טולקינאים גרמנים מעניינים ונחמדים כל כך. כאשר אני משתתף באירועים כאלה, תמיד אני נהנה במיוחד מהפגישות האישיות.



ש: מרינטאל היתה רק תחנה אחת מני רבות במסע שלך בחוץ לארץ. כאשר טיילנו ביחד ב"יער הירוק" (גרונוולד) בברלין, אמרת שהמקום הזה מזכיר לך את הארץ התיכונה. את אירלנד הגדרת כ"גן עדן עלי אדמות", במיוחד בזכות הנוף והטירות העתיקות. האם היית בעוד מקומות שמזכירים לך את הארץ התיכונה? האם אתה סבור שהארץ התיכונה היא בעצם אירופה בעידן מיתולוגי שכוח?



ת: כן, בלא ספק. אירופה היתה הרי מולדתו של טולקין, ובמיוחד אנגליה הכפרית (אם נתעלם כמובן משנותיו הראשונות כילד בדרום אפריקה). הארץ התיכונה היא מקום נפלא עם נוף ירוק (טוב, אולי חוץ ממורדור), וגם באירופה המודרנית של היום יש אולי את אותו הקסם. במהלך נסיעותי במרחב דובר הגרמנית ובאיים הבריטיים ראיתי מקומות יפים רבים, שאחדים מהם דומים לארץ התיכונה יותר מאשר "היער הירוק" בפרוורי ברלין. במיוחד הייתי רוצה לציין את דרום בוואריה והאלפים האוסטריים. כמובן אסור לשכוח גם את אירלנד: הארץ הזאת היא אולי המקום היפה ביותר שראיתי מימי (אף על פי שכריסטיאן, סגן נשיא הקהילה הטולקינאית הגרמנית והמארח שלי בבון טוען בתוקף שאיסלנד יפה בהרבה). עבורי, מגלמת אירלנד את הארץ התיכונה יותר מכל מקום אחר. היא לא מציעה רק נוף מרהיב: יש בה משהו קסום, במיוחד במחוז קֶרִי עם ההרים שפסגותיהם טובלות בערפל. אבל אם אנחנו מדברים על הפלך, המקום המציאותי הדומה ביותר הוא דרום בוואריה, לא קסום באותה המידה, אבל יפיפייה, שוקט ורוגע מאד. אם רוצים לראות את מורדור, לא צריך לנסוע רחוק מהבית: מספיק להציץ בכל חצר אחורית של מפעל תעשייה כבדה בארץ שלי או בכל מדינה אחרת.


ש: בכנס הזכרת שתרגמת בלדה ארוכה מאת טולקין, המתארת ביותר מ-4000 שורות את עלילות ברן ולותיין. אמרת גם שאתה רואה אותה כיצירתו הספרותית הגדולה ביותר של טולקין מלבד שר הטבעות. הוצאת ספרים גילתה התעניינות, אבל אז נתקלתם בבעיות בלתי צפויות.



ת: כן, כמובן. "שירת ליתיאן" התפרסמה במקור ב"Lays of Beleriand", הכרך השלישי של "ההיסטוריה של הארץ התיכונה". בעבודת נמלים של מספר חודשים תרגמתי את הטקסט לעברית, והטולקינאים בישראל קיבלו את התרגום בהתלהבות רבה. הוצאת הספרים שפרסמה את כל ספרי טולקין עד כה התלהבה אף היא מהרעיון, לפרסם את "שירת ליתיאן" ככרך נפרד עם איורים מקוריים ומאמר פרשנות. אולם אז קיבלנו את הידיעה, שכריסטופר טולקין וה"טולקין אסטייט" אינם מוכנים לתת לנו אישור לפרסם. לפי המדיניות שלהם, הם מאשרים לתרגם את ספרי ההיסטוריה של הארץ התיכונה רק לשפות שכריסטופר טולקין עצמו מדבר! הם חוששים, ככל הנראה, מתרגום באיכות גרועה ומעוניינים לשמור על השליטה בידיהם.

שלחנו לכריסטופר טולקין מכתב מנוסח בזהירות רבה מטעם עמותת טולקין הישראלית, וניסינו לענות על כל הסתייגויותיו האפשריות. הצענו לו לשלוח את הטקסט למומחה לעברית מטעמו, שיבדוק את איכות התרגום, ואפילו לפרסם את שירת ליתיאן במקור, לצד התרגום.



ש: ואיך הגיב כריסטופר טולקין?



בהתחלה זה נראה טוב. הוא ענה שהוא מוכן לשקול את הצעתי, מיד שאוכיח לו שאין בכוונתי להציג את "שירת ליתיאן" כיצירה מלאה (מה שאינה כמובן במציאות). הצעתי לו להוסיף את הערותיו מהכרך השלישי של ההיסטוריה, כך שההקשר של היצירה יהיה ברור לחלוטין. כעת אנו ממתינים לתשובתו של כריסטופר טולקין, ואני מקווה לטוב.

תהיה זו כמובן הצלחה אדירה לתרבות הטולקינאית בישראל, כאשר תתפרסם היצירה המופלאה הזאת בעברית, בלי כל החומר הנלווה המייגע של "The Lays of Beleriand". אני משוכנע שניתן ליהנות מ"שירת ליתיאן", גם בלא להכיר קודם לכן את שר הטבעות. אני בטוח שאם יאשרו לנו לפרסם את השירה, ינחל הספר הצלחה גדולה בישראל.



ש: לסיום הראיון הזה נחזור ל"שר הטבעות". סיפרת לי שהתרגום העברי הישן נפלא, אך יש בו שגיאות רבות שחדרו לז'רגון הטולקינאי הישראלי ומוכרות למעריצים.



ת: אכן, זה נכון. השגיאה האהובה עלי נמצאת ב"שני המגדלים": למילה האנגלית Staff יש הרי משמעות כפולה: היא יכולה להצביע על מטה מעץ, כמו גם על צוות עובדים. בתרגום הישן בחרה המתרגמת במשמעות המוטעית. כך אומר גאנדאלף בתרגום לסארומאן, ואני תמיד צוחק בכל פעם מחדש כאשר אני קורא את השורות הללו: "אך תחילה עליך להפקיד בידי את מפתחות האורתאנק ואת עובדי משק ביתך". זה משפט אגדי.



את דני אורבך ראיין מארק קרמר.