הכל התחיל בזה שטל רוזנשטיין (השועל), מחק בטעות את פורום סרטים. לא נספר כאן על כל מה שהאומלל עבר, אבל נסכם ונאמר שבדצמבר האומלל התחייב לקיים בביתו המפואר (בית פרטי בן 3 קומות בהרצליה פיתוח) מפגש לטולקינאים הפרועים וההוללים. ואכן טל עמד בדיבורו וקבע מפגש ב 12 לפברואר.

מי לא היה שם? מהוותיקים של הקהילה כמו זארן, שירלי, רוני, אור ואחרים ועד ינוקות שזה להם המפגש הראשון: mime, אילאיל, וכמובן לסטר (לסטר ממצב?). הבית באמת יכול היה להכיל המון טולקינאים זוללים וסובאים.

גם צוות צילום הגיע לסקר את המפגש. איתי נחמיאס עוסק בפרוייקט המתעד את הקהילה הטולקינאית ובמסגרתו הוא הביא צוות צילום לצלם את המפגש. אולי בגלל זה איש לא טרח להביא מצלמה ולצלם! אוי, הבושה...

כיוון שכולם הביאו מיני מזונות היה המון אוכל לכולם וגם בירה לא היתה חסרה. אך למרבה הטרגדיה, אילן (זארן) הכריח את כולם להשתתף בדיון ארכני, אך נדרש, על מצבה של הקהילה, על דרכה העתידית ובכלל על דברים שמפריעים לאנשים וראויים לשיפור. המשתתפים בדיון ראו בעיניים כלות כיצד רן בר-זיק וחבריו, אשר הצליחו לחמוק מן הדיון - זוללים מהאוכל ומכלים אותו בעוד השאר נאלצים להשתתף בדיון. לאחר שזארן קץ בשקשוקים ובזלילות שנעשות מאחורי גבו הוא גירש את חבר המרעים אל הקומה התחתונה והגינה - שם הם פצחו בעישון נרגילה.

כל הדברים הטובים במפגש היו שם: אוכל בשפע, בירה קרה וחברה נעימה. הטולקינאים התפזרו ברחבי שתי הקומות התחתונות והגינה ונהנו להם ממפגש חברתי וגם דיונים על יצירותיו של טולקין.

כמובן שגם היה את סיפור הבאלרוג מאשדוד אשר גרם לדורות רבים של טולקינאים לרעוד מרוב פחד. הפעם הסיפור גם צולם ותועד למען הדורות הבאים.

נערכה גם ישיבה של הטרול פטרול שבה הוחלטו מספר דברים בנוגע לניהול הפורומים .

אחרי כן, נערכו משחקי אח"מ, משחקי חידות אוויליים יותר ופחות וכן משחקי חברה אחרים. השעה החלה להיות מאוחרת מאד וחלק מהטולקינאים כבר החלו לפרוש למחפורותיהם... אך נותרה קבוצה מכובדת בסלון שלאט לאט החלה להרדם. בשעה חמש לפנות בוקר, רוב הטולקינאים נמו את שנתם על הספות והכורסאות ורק מתי-מעט נותרו ערים לדיון טולקינאי כלשהו. בשעה שש-שבע בבוקר רוב הטולקינאים עזבו לבתיהם למעט האומללים שנגזר עליהם לעזור לטל, המארח, לנקות.

היה מפגש נהדר - וכן ירבו מפגשים כאלו בעתיד! תודה רבה למארח!