מפגש בחוף הכרמל

המפגש, מפי בן:

הגעתי בהתחלה עם המארגנים, והתחלנו לארגן שם את כל הרעיון של ענבר, שבינתיים הספיקה לאמץ את הכינוי צופיפניקית, עקב הרעיונות היצירתיים. אז ככה אירגנו, ומקסים וטלי נשלחו לעמוד ליד הרכבת, עד שהחלו להגיע אנשים.

שי בא עם כסא ים ושש בש, אז פתחו שולחן, והחלו הטורנירים בכיכובו של אילן ישראלי (אמינוב), כאשר השאר נהנים להסתלבט עד תחילת המפגש ממש. במעגל ההיכרות ענבר באה עם רעיון חדש, שכולם יושבים במעגל על הרצפה, אין אחראי מעגל כזה שמציג את כולם, אלא התור עובר מאחד לאחד, בסבב.

יחד עם התור עברו הדגים, מין כזה ביגלה דגים, שמטרתו הייתה להזכיר לכולם לשתוק אחרי שהם סיימו. על זארן זה לא ממש עבד, ודי מהר החלו מלחמות דגים, שהופסקו בזריזות ע"י פראודפוט, שהיה היחיד שאהב את הדגים המגעילים.
אחרי המעגל היכרות עברו לכמה משחקים, אחד היה משחק הארנבת, שהפך להיות דיי חולני במהרה, אחריו כזה משחק בציורים כזה, שמשחקים בטיולים, רק קשור לשרה"ט,

ולאחריו המשחק עם השמות על המצח.

המפגש, מפי אור:

אני הגעתי בדיוק למשחק עם השמות על המצח, שבו שמו לנו פתקים על המצח עם שם של דמות מהלגנדאריום, ואנשים היו צריכים לרמוז לנו מי אנחנו. על ההתחלה ראיתי את שי והוא אמר לי לא להגיד לו מה כתוב לו על המצח. מכיוון שלא ידעתי עוד על המשחק, אמרתי לו (סליחה שי...).
לאחר מכן גם על מצחי הודבק פתק, והתברר שאני ארוון, ואחר כך הייתי קלבורן.
אחרי שכולם ניחשו הגלו אותנו אל הדשא כדי שיוכלו להתחיל בהכנת האוכל. על הדשא זארן, כמו אמא פולניה טובה התעקש לצלם אותנו בכל מני פוזות. יעל ואני גילינו רוח התנדבותית כשהצטלמנו פעמיים ואף מיוזמתנו.

ומי שלא התנדב מרצונו, זארן נידב אותו.

אחרי שסיימנו להצטלם, הגיע האוכל הנכסף, שהיה טעים מאוד ומשביע.