מזה זמן שקיימת בעיה עם טיולי הקהילה – הטיולים מתקיימים בשישבת, וטרוניית שומרי המסורת היהודית המשוועים לטיול טולקינאי כהלכתו לא הושבה ריקם: הוחלט שיעשה טיול בחג העצמאות, יום חופש חילוני בתכלית. שירלי אמנם התריעה "מי מטייל ביום העצמאות??" אבל הצורך היה ברור, וניגשתי לתיכנון.
ראשית יש למצוא מקום לטיול, משהו קריר ורטוב ליום חם, עם נוף טבעי שחסר בפארק מים (העונה לדרישה הקודמת).
זכרתי לטובה את נחל שניר, בו שוטטתי בטיול נעים ואפוף פכפוך נחל רך לפני כעשר שנים. פיכפוך הנחל – הצעידה השלווה בצל העצים בערוץ – ולא פחות חשוב מסלול קצר לעצלנים! בחירה מושלמת.
על כן הפלגנו. היו אי אילו דאגות – היה ידוע שקיים חניון במקום, אבל לא ברור אם יהיה הולם או לא. את חששותי הפיג רן – "לכל היותר נלון בחורשת טל".
מאחר והרכב שלי, שנשא את אשתי, את דניאלה ואותי, הגיע לפני שאר המכוניות, ניגשתי להתעמק בסוגיית מקום מחנה ללילה. להוותי הסתבר חיש מהר שהכניסה למסלול, בניגוד לנאמר במודיעין, הינה בתשלום. כמו כן הסתבר שהחניונים האמורים שניהם בתשלום, וגם הומים ממש - יום העצמאות.
ניחא, סיירתי בסביבה, ובפניה לציר ששילוט צבאי קראו בשם "דוקד" מצאתי משטח נוח למדי, עם מטע אבוקדו מגודר בצידו האחד, ופתח קטן דיו לחסימה ע"י המכוניות בצד השני. אמנם לא היתה זו חורשת האקליפטוסים הנחמדה מהטיול הקודם, אבל נראה מספק.


רן (שסחב את טל, יאיר, אמינוב וורד) וגבריאל (שהביא את אשתו, אור, דניאל וורה) הגיעו לאחר רדת החשיכה. רן ואמינוב מייד החלו בפרישת מיני ציוד בישול


בעוד דניאלה ואשתי, איילת, התקינו סלט


ככירת בישול הביא רן הפעם מנגל


טל תיפעל את הנרגילה (טבק חוקי אך מזעזע בריח בננה)


הסתבר שמנגל פחמים אינו לוהט כראוי, וגם לא לאורך זמן, על אף הנסיונות הנואשים להלהיטו כראוי


כפיתרון רן גייס את הקרשים שהביא למדורה. הסתבר שהקרשים עשויים בכלל מפלסטיק


והם בערו בחשק רב, עם ניחוח פלסטיק שרוף מזעזע. בערו בחשק רב מדי, אפילו
באש המתוגברת לא התקשה רן להכין לנו מרק אטומי, וקדירת הפתעות שהיתה לדעתי טעימה במיוחד.


חיסרון המדורה הורגש, שכן חסר אותו מעגל קישקושים שלוו שמתארגן סביבה. אחרי הארוחה ומני שיחות פזורות התארגנו לשינה (שימו לב לחפץ המוזר מעל ראשה של וורה. זו המטרה של דניאל, ועוד יסופר בה בהמשך).


על הרצון לישון העיבו מספר דברים – מוזיקת טראנס בווליום לא חוקי שזיעזעה את הסביבה כולה, טרקטור חסר מנוחה שהחליט בחוסר טעם לרסס חצי לילה במטע האבוקדו הסמוך, ורכבים מספר שדגמו את ציר דוקד לארכו, ולרחבו, ומכל כיוון אפשרי. שלווה בחיק הטבע לא היתה שם בלילה. יום העצמאות.


בבוקר התעוררנו לאחר לילה של שינה לא שלווה


התארגנו לאט. שומרי המסורת התפללו שחרית


טל התמרח בקרם הגנה מקרני השמש


ואילו דניאל הציב את המטרה, נטל חץ וקשת, וחיש מהר התכנסה סביבו עדת שוחרי קשתות טריים


באופן פאתטי, על אף שהמטרה הוצבה בטווח המגוחך של שני מטרים לערך, פרט לדניאל התקשינו מאד לפגוע בה, שלא לדבר על לקלוע למרכז




לאחר מכן נסענו לתחילת המסלול


לאחר שסעדנו בקורנפלקס בחלב, החלנו לפסוע במסלול, המים זרמו ברוב שטף, כך שבמקום פיכפוך זכינו לשאון הברואינן


הסתבר שהשביל הישן הוצף, ואנשי שמורת שניר סימנו, מול עיננו ממש, מסלול חדש. בשל גאות המים הוצפו פינות נוחות לרבןץ בהן, וכשעצרנו ישבנו בחוסר נוחות פרוסים על הגדה




בשלב זה נפלה המטרה של דניאל לזרם הגועש ופצחה בשיט סוער. דניאל רדף אחריה בעוז


אך המטרה נעלמה במהירות על אף מאמציו


בצר לו פנה דהיאל להתנחם בעיצוב מקל הליכה מבמבוק



ומשום מה אחרים נדבקו באובססיה המוזרה הזו

ואז, כקש אחרון, הסתבר שהמסלול החדש עדיין לא סלול עד תומו, והשביל נגמר לנו בדילמה לחצות את הנחל הגועש (בלתי אפשרי בשל הציוד), או לסוב אחור.
סבנו לאחור, נסענו לנקודת סיום המסלול, ושם סעדנו צהריים בניחותא, על אף שגם כאן מקום החניה היה צר, לו גם כיסתה אותו חופת עצים מרהיבה

אחרי כמה שעות של אכילה, שיחה ומנוחה, התארגנו לנסיעה בחזרה.



על אף שנהניתי, הטיול היה רחוק מההצלחה הקודמת. מסקנות ולקחים:
 לא מטיילים ביום העצמאות
 הולכים במסלול שנבדק השנה, ולא לפני עשור
 מכריחים את רן להביא קרשים למדורה. מעץ.