טיול קהילת הטולקינאים לנחל בשור, 4-5 לאפריל 2003
התכנסו בארבע אחר הצהריים ליד מושב רעים, לאחר שבדרך הקפדנו לא להגיע בטעות לעזה הסמוכה
מגן ינון, האיש והאגדה, גם הוא היה בבאים
(יהודה - גאנדAלף, אני, מגן, אמינוב ורב"ז)
מבט מנקודת הפתיחה אל ערוץ נחל בשור, המסלול המיועד למחרת
עצי השיטים, כמו גם האקליפטוסים, עומדים בשיא פריחתם, האביב הגיע!
אך נחל הבשור הוא נחל אכזב. אמנם נותרו שלוליות, אך האדמה ברובה היתה יבשה וצרובה
בחורשת אקליפטוסים פרשנו את הציוד והתארגנו למחנה לילה
(אמינוב, רב"ז, דניאל – ארונאמו, שירלימיר וורה -איאוויןגלאלאדריאל)
מגן ינון, האיש וכיפת הרקיע
אישתי, דל.קומ
עם רדת הערב נפוג החום, ומצב הרוח חגג. שירלימיר הישתטתה בחבשה על ראשה את הסיר של דניאל, אך סירבה להיצטלם עימו. אמינוב ורב"ז, גברים שבגברים, ניסו לאלץ אותה
אבל לשווא...
רן החל לבשל על גבי מדורת הבישול
ובמהרה התכנסנו סביב המדורה
אכלנו מרק מארכסיסטי אדום, אכלנו קדירת הפתעות סינית צהובה, כירסמנו חטיפים מתוקים, דיברנו המון. ממש המון. הגיע הזמן לישון.
אבל שירלי ויהודה המשיכו לפטפט באין מעצור
רן ממש התחנן בפניהם לחדול, אך הם שמו אותו ללעג
אמינוב כבר היה קרוע מעייפות. אך כל התחנונים נפלו על אזניים ערלות
רן החליט שהגיע הזמן לעשות מעשה, ועל אף ההתנגדות העיקשת
דחף בפרצופם את גרביו המצחינות
אמינוב צפה בעניין ובשימחה בניצחון הסירחון על הפטפטת...
וכשהקרב הסתיים, התכרבל שוב ונרדם תוך דקות
למחרת בבקר קמנו ליום אפרורי ואביך
הערנו את המדורה לחיים, לארוחת בקר, ותה נפלא – מרקחת עשבים של מגן
לאחר שסעדנו כזית ומיקמנו רכב בנקודת סיום המסלול המתוכננת, התארגנו לצעידה קלהונעימה
אשתי חבשה את משקפי השמש שלה, וניראתה כחרק גדול ופולני
ואילו אני חבשתי כובע טמבל, כיאה וכנאה
בדרך הקפדנו לא להתאמץ יתר על המידה, ולעצור תכופות למנוחה ושתיית מים. יהודה הנעים (?) נגינה בחליל
ואמינוב רקד... בערך
הנוף הדהים ביופיו וירקותו. צדקה דמו – המקום נראה כמו הפלך – אלא שהטמפרטורות החלולהעפיל...
ובמקום גבי המים המובטחים מצאנו שלוליות ובוץ
שדות החיטה הנפלאים סביב העלו בליבנו את זכר דשאי רוהאן
בינות לשפע הפרחים המרהיבים גילינו בעלי חיים לרוב – למישהו יש מושג מה זה?
עם עלות החום החלה הזיעה ניגרת, ושמחנו לגלות צינור בטון ענק מוטל, ותוכו מוצל וקריר. אני נכנסתי ראשון, ורן החרה-החזיק אחרי, אך בזכרי את תעלולו מיום אתמול חלצתי את נעלי
והוא נמלט על נפשו בפנותו מקום לאשתי היגעה
לאחר שהגיעה זיעה עד נפש, ונקעה נפשנו מהחום והאבק הגענו – סוף סוף – לשלולית גדולה ממש, ובה בנות חמד טובלות בעירום. נכנסנו שוקקים למים הקרירים, מתעלמים משכבת הבוץ והרקב על קרקע השלולית
החיוכים חזרו לפרצופים
ואל נאותנו לרעיון הדבילי לעמוד כשלט של ימק"א ( YMCA )
התמקמנו ליד השלולית לארוחת צהריים
כחצי שעה סעדנו בקפידה תירס מקופסה, אפונים, וקציץ בשר (כן, כן.. לוף!)
רב"ז שוב לעס את ה"חומוס" שלו, המזעזע
בסיום הארוחה הוצתו הסיגריות...
ושוב קישקשנו לנו להנאתנו
וכאן הבריק בי הרעיון הגאוני לסיים את המסלול ולשלוח את מגן ואמינוב להביא את הרכב מנקודת הסיום. לאחר צעדה מאומצת (כך הם סיפרו) הם מילאו תפקידם בהצלחה מלאה, ואנו נפגשנו שוב- ליד החורשה בה לנו בלילה – ובכך תם הטיול
היה כיף, היה מאד מאד כיף, ונתראה בטיול יום העצמאות!
מגן ינון, האיש והאגדה, גם הוא היה בבאים
(יהודה - גאנדAלף, אני, מגן, אמינוב ורב"ז)
מבט מנקודת הפתיחה אל ערוץ נחל בשור, המסלול המיועד למחרת
עצי השיטים, כמו גם האקליפטוסים, עומדים בשיא פריחתם, האביב הגיע!
אך נחל הבשור הוא נחל אכזב. אמנם נותרו שלוליות, אך האדמה ברובה היתה יבשה וצרובה
בחורשת אקליפטוסים פרשנו את הציוד והתארגנו למחנה לילה
(אמינוב, רב"ז, דניאל – ארונאמו, שירלימיר וורה -איאוויןגלאלאדריאל)
מגן ינון, האיש וכיפת הרקיע
אישתי, דל.קומ
עם רדת הערב נפוג החום, ומצב הרוח חגג. שירלימיר הישתטתה בחבשה על ראשה את הסיר של דניאל, אך סירבה להיצטלם עימו. אמינוב ורב"ז, גברים שבגברים, ניסו לאלץ אותה
אבל לשווא...
רן החל לבשל על גבי מדורת הבישול
ובמהרה התכנסנו סביב המדורה
אכלנו מרק מארכסיסטי אדום, אכלנו קדירת הפתעות סינית צהובה, כירסמנו חטיפים מתוקים, דיברנו המון. ממש המון. הגיע הזמן לישון.
אבל שירלי ויהודה המשיכו לפטפט באין מעצור
רן ממש התחנן בפניהם לחדול, אך הם שמו אותו ללעג
אמינוב כבר היה קרוע מעייפות. אך כל התחנונים נפלו על אזניים ערלות
רן החליט שהגיע הזמן לעשות מעשה, ועל אף ההתנגדות העיקשת
דחף בפרצופם את גרביו המצחינות
אמינוב צפה בעניין ובשימחה בניצחון הסירחון על הפטפטת...
וכשהקרב הסתיים, התכרבל שוב ונרדם תוך דקות
*** *** ***
למחרת בבקר קמנו ליום אפרורי ואביך
הערנו את המדורה לחיים, לארוחת בקר, ותה נפלא – מרקחת עשבים של מגן
לאחר שסעדנו כזית ומיקמנו רכב בנקודת סיום המסלול המתוכננת, התארגנו לצעידה קלהונעימה
אשתי חבשה את משקפי השמש שלה, וניראתה כחרק גדול ופולני
ואילו אני חבשתי כובע טמבל, כיאה וכנאה
בדרך הקפדנו לא להתאמץ יתר על המידה, ולעצור תכופות למנוחה ושתיית מים. יהודה הנעים (?) נגינה בחליל
ואמינוב רקד... בערך
הנוף הדהים ביופיו וירקותו. צדקה דמו – המקום נראה כמו הפלך – אלא שהטמפרטורות החלולהעפיל...
ובמקום גבי המים המובטחים מצאנו שלוליות ובוץ
שדות החיטה הנפלאים סביב העלו בליבנו את זכר דשאי רוהאן
בינות לשפע הפרחים המרהיבים גילינו בעלי חיים לרוב – למישהו יש מושג מה זה?
עם עלות החום החלה הזיעה ניגרת, ושמחנו לגלות צינור בטון ענק מוטל, ותוכו מוצל וקריר. אני נכנסתי ראשון, ורן החרה-החזיק אחרי, אך בזכרי את תעלולו מיום אתמול חלצתי את נעלי
והוא נמלט על נפשו בפנותו מקום לאשתי היגעה
לאחר שהגיעה זיעה עד נפש, ונקעה נפשנו מהחום והאבק הגענו – סוף סוף – לשלולית גדולה ממש, ובה בנות חמד טובלות בעירום. נכנסנו שוקקים למים הקרירים, מתעלמים משכבת הבוץ והרקב על קרקע השלולית
החיוכים חזרו לפרצופים
ואל נאותנו לרעיון הדבילי לעמוד כשלט של ימק"א ( YMCA )
התמקמנו ליד השלולית לארוחת צהריים
כחצי שעה סעדנו בקפידה תירס מקופסה, אפונים, וקציץ בשר (כן, כן.. לוף!)
רב"ז שוב לעס את ה"חומוס" שלו, המזעזע
בסיום הארוחה הוצתו הסיגריות...
ושוב קישקשנו לנו להנאתנו
וכאן הבריק בי הרעיון הגאוני לסיים את המסלול ולשלוח את מגן ואמינוב להביא את הרכב מנקודת הסיום. לאחר צעדה מאומצת (כך הם סיפרו) הם מילאו תפקידם בהצלחה מלאה, ואנו נפגשנו שוב- ליד החורשה בה לנו בלילה – ובכך תם הטיול
היה כיף, היה מאד מאד כיף, ונתראה בטיול יום העצמאות!