לכל חברי הקהילה הטולקינאית בישראל היה חלום משותף: לעשות כנס גדול, ארצי ורציני על טולקין ועל יצירותיו. כנס, שלא כמו מפגש, הוא דבר הרבה יותר כיפי ומעניין. הרצאות, פעילויות, והרבה טולקינאים וטולקינאיות שמתכנסים תחת גג אחד ונהנים מפעילויות טולקינאיות. מי שביקר והיה בכנסים ארציים דומים בחוץ לארץ ידע לספר שזו חוויה מעניינת מאין כמותה ושאנו צריכים לעשות כזה דבר.

ככל שהקהילה הלכה וגדלה, ראינו שבאמת יש קהל לכזה דבר ובכמעט כל מפגש עלתה השאלה: "נו, ומתי עושים כנס רציני וגדול?". כנס שיאגד חובבי טולקין מכל רחבי הארץ, שבו יהיו פעילויות טולקינאיות ושירכז המון עניין וכיף!

לכן, כשסטארבייס972 (מועדון מעריצי סטאר טרק בישראל) וחובבי באפי פנו אלינו בהצעה לשתף איתם פעולה בכנס גדול ומשותף הסכמנו בהתלהבות. לסטארבייס972 יש ניסיון רב בהקמת כנסים מעולים ולנו היה רצון לשתף איתם פעולה בהכנת כנס יפה וגדול לשני קהלי החובבים. ובמקום מרכזי ומכובד: סינמטק תל אביב.

חברי הקהילה התלהבו מאד והסכימו לשתף פעולה ולהתנדב. כ 15 חברי וחברות קהילה הסכימו להתנדב בדוכנים השונים, בפעילויות השונות ובשאר הדברים שמרימים כנס. כמו כן 10 חברי קהילה נוספים עסקו בארגון הכנס בפועל: הרצאות, תיאום עם הסינמטק, פירסום ויח"צנות, תיאום הקרנות ולוח זמנים ועוד.

מועד הכנס נקבע לחול המועד פסח, 20-22 באפריל. והיו מתוכננות בו ים של פעילויות ואקשן לכל חובבי טולקין בישראל. הרצאות מרתקות בנושאים שונים: הלגאנדריום הטולקינאי, הרשע, על גולום, על גורל בשר הטבעות, הרצאה מיוחדת של רמי הרפז, אחד מהטייסים השבויים אשר תרגמו את ההוביט, הרצאה מיוחדת של ד"ר יעל רנן על נשים בסאגות האיסלנדיות. ומופע 'סטנד-אפ' טולקינאי קורע של איתי נחמיאס בשילוב שירי שר הטבעות.
כמובן שבכנס היו עוד כמה פעילויות חוץ מטולקין. למשל גילי בר-הילל, המתרגמת של הארי פוטר על הדים מיצירות ספרותיות בספרים של הארי פוטר. הרצאות והקרנות של סטאר טרק ובבילון 5, הקרנות מעניינות של פרקי באפי וכמובן המחזמר של באפי, הקרנות של הסרט סולאריס בכיכובו של ג'ורג' קלוני ועוד חומרי מד"ב ופנסטיה. אך הדגש היה בעיקר על טולקין, על באפי ועל מסע בין כוכבים.

היום השלישי הוקדש לזכרה של רות לבנית, המתרגמת של שר הטבעות ותוכננה הרצאה לזכרה והקרנה של סרט תיעודי שהוכן עליה.

בין הרצאה להרצאה המבקרים יכלו לבקר בדוכנים השונים וכמובן בדוכן הקהילה הטולקינאית שבו המבקרים יכלו להנות מעלוני הסברה, מתשבץ טולקינאי, מאפשרות לקבל חינם פיתקית קטנה עם שמם בטנגוואר (כתב בני לילית) ורכישת דיסק שירי שר הטבעות של דרור רינצלר.

זכינו ליח"צנות טובה ונכתב עלינו בהמון עיתונים וגם ברדיו. ואכן, באו המון טולקינאים, חובבי סטאר טרק ובאפי וסתם אנשים שהתעניינו והכנס הצליח מאד! :-) הרבה אנשים באו להרצאות השונות ולפעילויות והכי חשוב: כולנו נהננו מאד! :-)

הנאום של רוני סיכם את ההתרגשות שלנו מהכנס בצורה הכי טובה. הוא נישא באירוע הפתיחה של הכנס בפני קהל רב וגרר גל צחוק ומחיאות כפיים מרובות :

שלום לכולם.
אמרו לי שיש כאן אנשים כמוני. עם בעיה דומה. החלטתי שזהו זמן לקום ולהתמודד עם הבעיה הזו.
אני רוני ואני טולקינאי.
זה התחיל בגיל 13. הייתי בספריה העירונית, מתלבט בין "איה פלוטו?" ו "צ'יפופו באפריקה", כשלפתע ניגשה אלי הספרנית.
"יש לי משהו בשבילך", היא אמרה בקול מסתורי.
היא סימנה לי לבוא אחריה למדפים האחוריים. היה בה משהו מוזר ונדמה היה לי שאני רואה זיק ירקרק מתחת לגבות עיניה, או שמא רק דמיינתי?
היא בדקה שאין אף אחד בסביבה ובקול לוחש אמרה "קח, תנסה את הספר הזה". היא נתנה לי ספר קטן, כריכה לבנה, בשם ההוביט.
התנהגותה היתה מוזרה ואני קצת חששתי. "אל תדאג", היא אמרה, "זה רק ספר, מה כבר יכול להיות? אם לא תאהב, תפסיק באמצע".
מה אגיד לכם? הייתי בן 13, מה ידעתי? לקחתי את הספר.
ההידרדרות מההוביט לשר הטבעות היתה קצרה מאוד. להגיע לסילמריליון גם לא לקח יותר מדי זמן. כשהייתי באמצע ההיסטוריה של הארץ התיכונה הבנתי שכבר אין דרך חזרה: אני אכן טולקינאי.
לא תמיד קל להיות טולקינאי בארץ.
בליל הסדר ניסיתי לספר למשפחה על הכנס וההרצאות שיהיו בו. כל מה שקיבלתי זה כמה מבטים מרחמים מקצה השולחן. יכולתי לשמוע את סבתא שלי לוחשת לאמא "את חושבת, שזה נורמלי שבחור בן 30 עוד משחק בחרבות ומפלצות?". לא קל עם המשפחה.
גם עם בחורות יש לי בעיות. ניקח לדוגמא את הבחורה האחרונה שיצאתי איתה.
בדייט ראשון נסיתי לספר לה קצת על עצמי ובמה אני מתעניין. התגובה שלה היתה:
"אה, שר הטבעות. בטח שאני מכירה! איזה חתיך לגולאס!?"
"לא, תביני," אני עוד מנסה להסביר לה, "טולקין היה פרופסור לאנגלית. הוא כתב ספרים."
"מה, גם עשו על זה ספר?"....
אתם מבינים עם מה אני נאלץ להתמודד? וויתרתי.
לך תסביר שקהילת טולקין הינה קהילה ספרותית המונה מאות אנשים בארץ. מפעילה מספר גדול של פורומים ואתרים באינטרנט בעלי אלפי כניסות בשבוע. מארגנת מפגשים וטיולים ומפרסמת תרגומים ומאמרים. כנראה שזר לא יבין זאת...
אך אל חשש, ידידיי הטולקינאים!
כפי שאמר הורין במלחמת הדמעות לאין מספר: "יום יבוא!", אנחנו עוד נשתלט על העולם!
זהו כנס ראשון עבור קהילת טולקין הישראלית ואנו כמובן נרגשים מאוד.
זהו שלב נוסף וחשוב בתהליך התפתחות וצמיחה של הקהילה מפורום קטן ושכוח ב IOL, ואני יכול להבטיח לכם פרוייקטים נוספים בהמשך.
אנו שמחים להודות למועדון סטארבייס 972 על ההזדמנות ולבאפסטרים על ההשתתפות.
תודה חמה לכל המארגנים, מרצים, כותבים, משתתפים וכמובן המתנדבים.
אני מאחל לכולנו כנס מלא קסם!

כדי להמחיש בצורה הטובה ביותר את חווית הכנס - להלן תיאורים של כמה אנשים שהשתתפו בכנס וכתבו על כך:

אילן אמינוב:
היום הראשון התחיל עם הרבה אנדרנלין בדם והרבה התרגשות, לא בכל יום אנחנו שותפים פעילים בכנס.
במשך כל ימי הכנס אני ורן הגענו בין הראשונים התחלנו לארגן את הדוכנים, לשוחח עם המתנדבים, לצחוק להינות ובעיקר... לינות!
הכנס היה, מבחינתי, הצלחה גדולה, בין אם זה בתחום החברתי ובין אם זה בתחום המקצועי ובין אם זה בתחום העשרת הידע.
זארן הרצה ביום הראשון בבוקר (מצטער שלא יכולתי להגיע, הפסד שלי) הרצאת מבוא ללגנדריום.
דני אורבך הרצה על גורל ובחירה אצל טולקין מיד אחרי זארן ביום הראשון.
רן הרצה ביום הראשון אף על פי ששמו היה דניאלה הראל משום מה, והתג שלו היה של אורח... נו ככה זה אצל אנשים אקראיים, ההרצאה הייתה על השפעת כתבי טולקין על הסדרה בבילון 5.
לפאנל הטייסים אומנם הגיעה רק אחד מהטייסים המתרגמים את 'הוביט', אבל עף על פי כן ההרצאה הייתה מאוד מעניית, גם אם היא לא נסבה תמיד סביב הסיפור 'הוביט', ההרצאה הייתה מאוד מעניינת ומרתקת כאחד.
רוני הדהים אותנו בהרצאתו על "מיסטר סמיאגול ודר' גולום", ההרצאה שפכה אור חדש על דמותו המוזרה של גולום/סמיגול, היא באמת חידשה לי משהו, תודות גם מגיעות לגרומיט שכתב את ההרצאה.
לאחר סיום המשמרת השלישית, אני ורן החלטנו להינות קצת ונכנסנו לחדר צוות עם גבריאל ונדב מסטארבייס, בעוד אני ורן שותים בירה - גבריאל הוכיח אותנו על כך. שרנו שירים וסיפרנו סיפורים וחוויות עד שתיים בלילה.

למחרת הגענו אני ורן בתשע בבוקר לסינימטק (כל אחד מאיתנו טען שהוא ישן לא יותר מ-5 שעות בלילה) שוב התחלנו לסדר את הדוכנים.
זארן הרצה בבוקר על הרשע בשר הטבעות.
פרופ' רנן הגיעה בצהריים והרצתה על 'נשים בסאגות איסלאנדיות'.
כולנו חיכנו לשעה שבע בערב, כי ידענו שמשהו טוב מתבשל במוחו של איתי נחמיאס, הגענו לאירוע בשבע בערב ו... היה ממש מדהים, ביקורות מצחיקות, שירים מדהימים (שניים של ורה, אחד של דני זיסרמן) וקטעים קומיים מצחיקים בטירוף - מי שלא בא פשוט הפסיד!
באפי המחזמר היה מיד לאחר ההופעה של איתי, האירוע לווה בהצגה של חברי 'פורום אימה וערפדים' וחברי סטארבייס 972 (אאל"ט, לא לסקול אותי בבמבה אם אני טועה), ההקרנה והליווי של השחקנים היו ממש יפים ומצחיקים - לא צופה קבוע בבאפי אבל אהבתי את המחזמר.
הסרט סולאריס הוקרן בסינמטק מיד לאחר ההצגה של באפי.

ביום השלישי היה את האירוע לזכרה של רות לבנית ז"ל, הגיעו בני משפחה וחברים של רות, וצפינו בהקלטה של המתרגמת שהייתה בראיון מול שירלימיר. לאחר מכן היה כנס למתנדבים, והמפגש בגן מאיר בת"א.

אני נהניתי מה איתכם?


טל (השועל) :

היה כיף חיים!
במיוחד נהנתי משתי ההרצאות של זארן, של דני, מהפאנל ומהערב של איתי. גם מאוד נהנתי לשמוע את ורה ואת השירה שלה, שלדעתי מדהימה . במיוחד הרג אותי הדיווח החדשותי של הסרט ("ידיעה מרעישה!! לבאלרוג האגדי יש כנפיים" , "מבצע הקש בדלת, אם אתם לא רוצים שיקרה לכם את מה שקרה למשפחת גבעוני..."). אהבתי מאוד את ההמחשה שאיתי עשה ל"פיקניק" ול"גרימא ג'ונס". היה עוד שיר אחד שורה לא שרה, ולדעתי הוא גם היה יפה מאוד.

אבל כמובן הזיכרון הכי גדול שלי מהכנס הוא שיר האמבטיה, שחזר ברוטציה של 500 פעם בשעה ליד הדוכן הטולקינאי וחדר לי כבר להכרה הפנימית...


רוני רוחקין
: לא קל לסכם את חוויותי מהכנס אבל אנסה.
ביום שישי לפני הכנס כבר הייתי נרגש. ביום שבת אחזה בי פאניקה קלה וביום ראשון בבוקר כבר הייתי בהיסטריה.

רציתי להגיע כבר בבוקר, למרות שההרצאה שלי רק ב 16:00, אך לצערי נוגשי העבדים שהתחפשו לבוסים שלי לא כל כך איפשרו. ב 07:30 בבוקר כבר הייתי במכרה הפחם (לא, האמת היא שאני עובד בחברת אינטרנט, אבל חוץ מזה שיותר נקי שם אין הרבה הבדל), על מנת לסיים את כל המטלות במהירות האפשרית ולהגיע לכנס.

ב 08:00 המחשב שלי שבק חיים.
ב 09:30 המערכת עליה עבדתי (ממחשב של אחד העובדים שלי. הוא דיי הופתע שאמרתי לו "קום! לך הביתה!") קרסה.
ב 10:15 התקלקלה מכונת הקפה.
לאחר שהצלצולים באוזניים – שנגרמו מצעקות השבר שלי – נרגעו קצת, הסכימו נוגשי העבדים, סליחה, הבוסים שלי, שאולי עדיף שאלך.
שעטתי במורד המדרגות, נכנסתי לרכב, יצאתי ממגרש החניה בחריקות צמיגים, פניתי לכביש הראשי ו...נתקעתי שעה וחצי בפקק. פלא שהייתי לחוץ?

האמת שהייתי לחוץ השתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שהגעתי לנוסח סופי של ההרצאה רק בסביבות 02:00 בלילה ביום שבת. השנייה היתה שבדיוק סיימתי חודש מילואים ולא יכולתי לעזור, או לקחת אחריות מלאה, על התחומים שהיו באחריותי.
לשמחתי הרבה, אילן ורן הוכיחו עצמם כגנרלים בדמותם של מרי ופיפין בזמן טיהור הפלך. הם עשו עבודה נהדרת וכולנו חייבים להם תודה, כבוד ויקר.
ההרצאה שלי על גולום עברה דיי טוב למרות התרגשותי הרבה. היו יותר אנשים מכפי שציפיתי ומספר שאלות מעניינות לבסוף. 'נאום' הפתיחה שלי דיבר לכולם, לפחות כך אני מבין מהתגובות. קצת נעלבתי שאנשים צוחקים מהבעיות שלי, אבל אולי זו הדרך שלהם להתמודד עם המצב.
הנקודה הכי קשה עבורי היתה להתאפק ולא לצחוק כאשר איתי נחמיאס עומד מטר ממני ונותן הופעה אדירה. לא היה לנו זמן להתאמן על הקטע, כך שאני ראיתי אותו, בתלבושת מלאה, פעם ראשונה על הבמה.
ההופעה של איתי ולהקת "עץ ועלה" היתה עבורי אחת מרגעי השיא של הכנס. מתפרסמים הרבה מאמרים על טולקין וגם הקהילה החלה לפרסמם בקצב ובאיכות מרשימה (ראו את המאמר האחרון של שילירמיר כדוגמא). סרטים ופרקים שונים כמעט כל אחד יכול להשיג דרך חברים, או ב "אוזן השלישית". השעה הזו היתה משהו אחר.
בשעה, הקצרה מדי הזו, עבדו חובבי טולקין על מנת לתת פרשנות אישית משלהם ליצירה האהובה עליהם. נכון, פרשנות קומית, אבל מי אמר שהיא פחות טובה? הפארודיות המוצלחות ביותר נכתבות על ידי אנשים שבאמת ובתמים אוהבים את הנושא. איתי העלה דמעות צחוק בעיני, ואילו השירים העלו דמעות של התרגשות.
אני חושב שכל מי שלא הגיע הפסיד חוויה נדירה.
שיא נוסף עבורי היה האירוע לזכרה של רות לבנית. האירוע היה מכובד, מקצועי ומרגש ביותר. בזכות אירוע זה רות הפכה ליותר אנושית בעיני ופחות מיתוס. וכפי שקרה לי לאחר קריאת "המכתבים" של הפרופסור, אני מוצא שהדבר רק מגביר את הערכתי לפועלה.

לצערי הספקתי להיות רק בשתי הרצאות, זו של אילן על מהות הרשע וזו של פרופסור יעל רנן. בשתיהן ישבתי מרותק ואני מחכה בקוצר רוח לקרוא את תמליל ההרצאות האחרות.
פרט לכל זה כמובן היה התענוג הצרוף של להיות יומיים וחצי בחברת טולקינאים. צר לי מאוד שלא הספקתי לדבר עם יותר אנשים.
עצם השהיה במקום, מוקף אנשים מלאים מוטיבציה, אהבת טולקין, מחייכים ותורמים ככל יכולתם, גרמה לי אושר רב.
אני משוכנע כעת כי אנו אכן קהילה אמיתית ושיש ביכולתנו להמשיך ולהרים פרוייקטים מפוארים.


דני אורבך:

נהניתי!
קודם כל מלחיץ מאד- בדומה לרבים אחרים מהקהילה, הייתי אחראי על מספר דברים בעייתיים, שכל אחד מהם עלול להיות מלחיץ מאד בפני עצמו- הרצאה מסובכת על גורל ובחירה חופשית אצל טולקין, הקשר עם התקשורת (התראיינתי לגל"צ במהלך הכנס), קשר עם הטייסים ועם ד"ר יעל רנן, ובמיוחד- השירים בהופעה של איתילידין, שיצאו מדהימים אבל גרמו להרבה מאד דאגות והיסטריות בשעות שקדמו להופעה (וגם ימים רבים לפני). בדומה לצוות כולו, ליוותה אותי בכל מהלך הכנס הדאגה שמה לא יבואו אנשים (ובמיוחד בבוקר). אבל בסוף יצא כנס מוצלח מאד מבחינה פיננסית ובא אליו קהל עצום ורב. גם הקהל הטולקינאי שלנו לא הכזיב ובא להרצאות. לאחר ששמעתי את הנתונים, חייכתי חיוך רחב מאד- סוף סוף יש שכר למשימה האדירה הזאת וגמול לכל העבודה העצומה שהושקעה, הן מצידנו והן מצד אנשי סטארבייס ובאפי.
דיברתי על עניין הדאגות, אבל באופן כללי הכנס היה חווייה אדירה. קודם כל ההרצאות היו מרתקות. למדתי המון המון משתי ההרצאות של זארן, הן הראשונה על תהליך כתיבת הלגנדריום (שנגעה גם בשאלה המאד מעניינת של הקאנון הטולקינאי), והן (ובמיוחד) השנייה על מהות הרוע, שהבהירה את הסוגיה המאד מאד מעניינת הזאת והייתה מרתקת מאד (אף על פי שלא הסכמתי לכל הטענות, אבל את זה נדחה לפתיל מעמיק בפורום דיונים). ההרצאה של רן, שלוותה בפרק מרתק של בבילון חמש, שהעלה המון מחשבות על חוסר התוחלת שבמלחמה, והציג את המצב האנושי של סכנת מוות על צדדיו השונים, בלא לחטוא בשטחיות והטפה. ההרצאה של גילי בר הילל היתה משעשעת ומעניינת. לא נראה לי שאני אשכח את הסיפור על התביעה המטומטת של אותה סופרת כושלת את רולינג, או את הסיפור על האבא שהסתיר את הספר במהלך נסיעת עסקים, "כדי שהאמא לא תתקדם כשהוא לא בבית". ההרצאה של רוני על גולום היתה מעמיקה ואקדמית מאד, והיה מעניין לשמוע על הצדדים השונים בהצגתו של גולום ועל הקשר שלו לגוגול במכרות המלך שלמה.
גם רמי הרפז היה מדהים, ושאבתי המון השראה מתפיסתו החכמה את החיים בשבי (דבר המתאים לכל אסון בכלל- הייתם מוכנים לוותר על החורף)?
ביום השני (מלבד ההרצאה של אילן, עליה כבר כתבתי) הייתי רוצה לציין את יעל רנן, שנתנה פרספקטיבה נדירה של "מבט על" על איאוון ולותיין באמצעות השוואה לסאגות האיסלנדיות, ושהבהירה לי אחת ולתמיד את עלילת אפוס הניבלונגים (כולם הרגו את כולם- וזהו). יעל ראויה לשבח במיוחד על כך שלמדה במהירות על טולקין, ממצב של חוסר ידע מוחלט, והגיעה לניתוח מעניין ומעמיק על שלושת התפקידים ש"מחליפה" איאוון במהלך העלילה, והקשר שלהם לתפיסתה את תפקוד האשה בחברה מסורתית.
ההרצאה הלא טולקינאית היחידה שנכחתי בה הייתה ההרצאה של דניאלה על הצגתה של השואה במד"ב. מעניינת במיוחד היתה הערתה כי בסיפורים ישראליים "אנחנו" תמיד הקורבנות או הרוצחים, ואילו בסיפורים אמריקאיים "אנחנו" צופים מהצד, שלפעמים מתערבים ולפעמים לא.
על ההופעה של איתילידין פשוט אין לי מילים. מצחיק, מהמם, משגע... מזמן לא נפלתי מצחוק כמו בקטע של "בטוח לגמרי" עם התמוטטות גשר המוריה, או בהקראת הביקורות, עם המבטא הפולני וברנדה פטרידג'. השירים היו מרגשים ומדהימים, בהזדמנות הזאת הייתי רוצה להודות גם לורה, עם הקול האופראי המרגש כל כך, לזמרת אורלי קליר- ששרה את "all that is gold" בביצוע יפיפייה ומרגש, ולמלחין ולנגן אביב שפירא- שהלחין את כל המנגינות להופעה המופלאה הזאת בפרקי זמן קצרים מאד.
בכל מקרה היה כיף אדיר לראות כל כך הרבה טולקינאים מעניינים ולדבר עם חברים ותיקים וחדשים, ובמיוחד עם נזגולהייר-יאיר האגדי, שזכיתי לראות פעם אחת ולתמיד איך הוא נראה.
בנוסף לכך אני חייב תודות לכל הצוות הנפלא- אילן שכמעט התמוטט מרוב עומס של עבודה והרים כנס מוצלח מאין כמוהו, דניאלה המוכשרת שעבדה עד קצה הכוחות וקשרה את כל הקצוות ביכולת הארגון שלה, לאילנה שהפסידה כמעט את כל ההרצאות בגלל הדאגה לדוכנים ולפרטים טכניים אחרים, לאילן אמינוב, לדל, לדובי, ל"אורח" רן בר-זיק, לשירלי שדאגה לסרט על לבנית ולכל המתנדבים שהשקיעו מזמנם וממרצם בכנס.
ואם נסכם את הכל במשפט אחד- היה משגע ונחכה לשנה הבאה!


רן בר-זיק:

ראשית כל, אני חייב לציין שנורא קשה לסכם שלושה ימים של חוויות, עניין, טירוף ובעיקר כיף לא נורמלי לתוך הודעה אחת. אם השמטתי משהו/החסרתי משהו אז אנא לומר לי.
הכנס התחיל בשבילי בשעה 9:00 בבוקר ביום ראשון כאשר החלנו לפתוח את הדוכן שלנו שהיה אמור לכלול את הדיסקים של דרור רינצלר (מאד מומלצים ועל כך בהמשך), עלוני הסברה למיניהם וגם פריט מאד מעניין: לאפטופ ומחשב שיוציא את השם שלך בטנגוואר (מוד סינדארין) מודפס על פתקית קטנה וחמודה.
כמובן שמשהו לא היה צריך לעבוד ובמקרה זה המחשב של אילנה שלא הצלחנו להתקין לו את הדרייבר של המדפסת בגלל שביל גייטס הוא דפוק ומטומטם (הוא קיבל עוד כמה קללות יותר גרועות בהמשך). גבריאל נחלץ למשימה ולקח את המחשב לחדר ההקרנה בו יש אינטרנט וניסה להחיות את הדרייבר. המתנדבים התרוצצו לכל עבר כאחוזי טירוף ולבסוף כבשו את חדר צוות בסערה ולא איפשרו לאף אחד להכנס לשם, הגיעו מלא טולקינאים שאני מכיר והרבה אנשים שאני לא מכיר, מלא בעיות צצו, המוסיקה של דרור רינצלר נשמעה ברמה, ההרצאה של אילן והרצאות אחרות החלו... הכל התחיל.
מכאן התחילו שלושה ימים של כיף וסבבה. היום הראשון היה בלגן גדול ומאד מעייף (גם אולי בגלל שהייתי צריך לעשות הרצאונת שלצערי היתה קצרה מדי על הקשר בין בבילון 5 לשר הטבעות). פגשתי המון אנשים לחדשים והעמקתי את היכרותי עם הישנים. במיוחד זכורה לי התוועדות הזויה במיוחד בשעת לילה מאוחרת עם גבריאל ואילן אמינוב בחדר צוות שבו החלטנו לפתוח בירות (גבריאל צעק עלינו, אבל אנו חוטאים ללא הואיל), להסריח את המקום מעשן סיגריות ולשיר שירים כפי שרק הטולקינאים יכולים.... שאר האנשים שהיו שם נמלטו על נפשם בבהלה...
היום השני היה מאד מוצלח ובמיוחד גולת הכותרת של היום: ההופעה של איתי נחמיאס ו'הפרוייקט של דני אורבך'. השילוב של קטעי שירה מופלאים (ואני לא מגזים) וקטעי הומור מטורף התחברו לשעה של עונג צ-ר-ו-ף כבר מזמן לא צחקתי כל כך. וכמובן דני זיסרמן שפצח בפילק היסטרי של "סאורון המלך, סאורון הכלי, סאורון שולט בך ובי" - מילים יפורסמו באתר הקהילה
הרצועה הקומית היתה גם טובה וגם הסרט סולאריס (אמינוב, אני אסביר לך אחר כך). את המחזמר של באפי הפסדתי למרבה הצער כי הייתי צריך להיות למטה עם המתנדבים ולהשגיח שהכל בסדר. אני מאד מאד מקווה שיהיו מחזות זמר נוספים וגם מופעי איתי נוספים
אה, שכחתי לדבר על ההרצאות: כל ההרצאות היו מאד טובות לפי מה ששמעתי, ההרצאה של רמי הרפז היתה פשוט מרתקת ואני לפחות ישבתי מרותק ודאגתי להקליט הכל על מנת לתמלל ולהציג ב'נומנור' אחר כך. ההרצאה של יעל רנן היתה גם כן מעניינת וגדושה מאד מאד. למדתי כמה וכמה על אנגליה ועל טבעת הניבלונגים וגם איזו נקודת מבט מעניינת על שר הטבעות. גילי בר-הילל היתה גם כן מאד ראויה לציון ואני חושב שאכתוב מאמר בעקבות ההרצאה שלה שהיתה מעניינת מאד.
האירוע לזכרה של רות לבנית היה מאד מרגש ומכובד, שירלי דיברה מאד יפה הן בתחילה והן בסוף והסרט היה מאד מאד מרגש ומיוחד. אני מאד מקווה שנוכל להקרינו שוב באחד מהמפגשים הבאים. הכנס עצמו היה מוצלח גם מבחינה פיננסית וגם מבחינת כמות האנשים שהגיעו לאירועים שלנו. נעשו כמה פאשלות לא רציניות ואנו נפיק לקחים לקראת הבפעם הבאה (זה הכנס הראשון, אך אני מבטיח לכם שלא האחרון).
מאד אהבתי את האווירה בכנס, מאד אהבתי את המתנדבים שהראו יופי של רוח צוות ואנרגיות וממש 'עשו את הכנס', בזכות אנשים כאלו הקהילה שלנו יכולה להרים פרוייקט גדול ומכובד - הבו להם כבוד וייקר!
אני גם מאד רוצה להודות מעל דפי האינטרנט לאילן שמעוני שאותו אתם מכירים בתור זארן. בתור חבר שלו אני ראיתי את מערכת הלחצים שבה הוא עמד לפני שהכנס התחיל (הוא היה הצ'יף של הטולקינאים בכנס). אתה זוכר מה אמרתי לך אילן? שזה יתחיל אז תדע שכל זה היה כדאי. כל הכבוד גם לו!
וגם תודות לשאר צוות הניהול שיכול היה לעשות לנו כזה כנס: דניאלה, דובי, אורי, משה ושאר החברים המאד נחמדים מסטארבייס. איילת מבאפי. אמינוב, רוני, דני אורבך, שירלי ושאר האנשים המאד נכבדים שהשקיעו המון אנרגיות וכוח פיסי ונפשי באירוע שסך הכל אני חושב שעשה טוב לכולנו, נכון?

נ.ב
ולא אמרתי שום דבר על זה שקיבלתי תג 'אורח'.


נניה:

היה מעולה!!!
זה היה הכנס הראשון שלי כי אני לא הרבה זמן בקהילה ואני חייבת להגיד שפשוט היה כיף!!!!!!!!!
ההרצאות על הרשע בספריו של טולקין ועל פיצול האישיות של גולום וכל אלו שהייתי בהם היו מעולות
אין ספק שהמופע של איתי נחמיאס היה דבר ענק!!!!! אולי כדי שתעשו אותו עוד פעם מתישהו כי היו הרבה שפיספסו את זה ...
אהבתי את סיפור הפיקניק (אין לנו חמוצים.......!!!!) את גרימא ג'ונס את המבקרת המטורפת וכמובן את מבצע "הקש בדלת" ותחרות השייטים עם הפתעה קטנה בסוף.... וכמובן שהשירים של ורה ואורלי היו מקסימים ואסור לשכוח את השיר של גיל גלד שעדיין מתנגן לי בראש "למורדור .....ארץ הצללים!" ואת שיר האמבט ......... וכמובן את שיר לסאורון (המלך סאורון הכלי הוא שולט בך ובי) שאני מקווה שהמילים שלו יפורסמו בפורום כי אני זוכרת רק את השורה הראשונה ......
טוב זהו... אני ממש נהנתי ! מקווה שיהיה עוד מפגשים כאלו !!!!


דניאל מרגוליס:

את הרוב כבר כתבו, כך שאני לא אפליג בכתיבה.
ההרצאות היו מרתקות, ההקרנות (אלה שבהן הייתי) היו מעניינות, מלבד הרצועה הנוסטלגית, שהיתה קצת הזויה...
את השירים של דרור אני כבר זוכר בע"פ ובעל כורחי.
מאוד נהניתי במופע של איתי (בייחוד מחדשות הארץ התיכונה...). והשירה של ורה היתה מ-ד-ה-י-מ-ה!
שמחתי לראות את כולם ולהיות גאה בעובדה שיש לנו כנס. כן יירבו!


סתיו:

היה נהדר!
ביום שני, בחמש וחצי בבוקר, קמתי בבסיס עובדה, הידוע כ"סוף העולם ושמאלה". לאחר מיסדר בוקר ועיכובים שונים עם האוטובוס, יצאתי לדרכי בשעה 8 וחצי. החלפתי אוטובוסים ורכבות, ולבסוף הגעתי לסינמטק בדיוק בזמן להרצאתה של פרופ' רנן
משם ואילך שכחתי את עייפותי ופשוט נהניתי - לפגוש את כולם, לגלות דפים תקועים בתוך המדפסת, לשמוע את הדיסק הידוע בלופ אינסופי, וכן הלאה . המופע של איתי היה קורע מצחוק (נפתחה ועדת חקירה בראשות הסוכן סמית לאסון גשר המוריה... ) והשירים בביצוען של ורה ועוד מישהי ששכחתי את שמה היו יפיפיים.
למחרת הגעתי לאירוע לזכרה של רות לבנית ולאחר מכן למפגש בגן מאיר, שהתאפיין ברוח שטות ומשובה מתחילתו ועד סופו.
אמנם חזרתי הביתה מהצבא באיחור של יום וחצי, אבל הדרך הארוכה היתה בהחלט שווה את זה. ולכל האחראים והשותפים לכנס:


אורי (אנאריון): היה מדהים!
אני חייב להגיד שהיום השלישי והמסיים היה נפלא.
אני חושב שכל מי שהיה נוכח מסכים איתי, שהשעה על רות לבנית הייתה נהדרת ומעוררת השראה באופן נדיר. המפגש לאחר מכן בגן "מאיר" היה מדהים, בייחוד כאשר נחשפנו לשיטה החדשה של זארן למשוך אנשים חדשים לקהילה - ע"י ביצוע חיקוי של נאזגול שיכור().
למרות עייפותם של חלק מהחברים כתוצאה משלושה ימים מתישים, היה כיף לדבר עם כולם.
אני מאמין שהכנס הזה - יחד עם שלל דברים נוספים מסמל את הוויתנו בתור קהילה טולקנאית - הטוב שבטוב.

תמונות

למרבה הצער, רבות מהתמונות שצילמו והיו יכולות להמחיש את הכיף ואת האווירה הנדירה שהיתה בכנס, אבדו. אבל הצלחנו להציל כמה תמונות... אם מישהו צילם במצלמתו הפרטית, נשמח אם ישלח לנו את התמונות.


הקהל באחד מהאירועים בכנס


אילן שמעוני (מטושטש קצת) מרצה על הרשע בשר הטבעות


רוני רוחקין נושא את נאום הפתיחה


הקהל שהיה בכנס בצילום מטושטש משהו


עוד קהל....


בני משפחתה של לבנית נושאים דברים באירוע לזכרה


בחדר צוות: המתנדבים צוחקים ומתבדחים


מארגני הכנס הראשיים - הבו להם כבוד וייקר! מימין לשמאל: איילת (מהצד של הבאפסטרים), דניאלה ודובי (מהצד של סטאר טרק) ואילן שמעוני (מהצד של הטולקינאים)

האירוע לזכרה של רות לבנית

היום השלישי הוקדש לזכרה של רות לבנית והתקיימה בו הרצאה של שירלי לירון על רות לבנית וכן הוקרן סרט תיעודי בן 20 דקות שהוכן עבור האירוע על רות לבנית ועל תרגום שר הטבעות. בני משפחת רות לבנית הגיעו וכן הקהילה רשמה נוכחות מלאה ומילאה את האולם.
להלן הנאום שנשאה שירלי לירון, חברת קהילה והאחראית על צילום הסרט ועריכתו:
כשהייתי בצבא קראתי בעיתון את המדור של מאיר עוזיאל. יש לו מדור בשם "שיפודים", והוא אדם שהשפה העברית מאוד יקרה לליבו. וככה הוא אמר: "יש שני ספרים שאליהם אני תמיד חוזר כשאני רוצה 'להסניף' עברית: טיל אולנשפיגל בתרגום שלונסקי, ושר הטבעות בתרגום רות לבנית".
בשבילנו, קהילת טולקין, אי אפשר להפריד את רות לבנית מהשפה שלה. המורשת שלה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היא השפה העברית. שר הטבעות נכתב בשפה כל כך מיוחדת שהיום אין עוד תרגומים כאלה, ואין עוד מתרגמים כאלה.
לא קל לתרגם. כל מי שניסה, יודע שאת המשמעות אין בעיה למסור, אבל על מנת שהאווירה תשמע נכון צריך לעבוד קשה. אני חייבת לתת דוגמא אחת לתרגום טוב שהוא הברקה: עמנואל לוטם, בתרגום שלו לחולית. חולית הוא עולם מדברי של דיונות חול, ושם יש יצורים שנקראים עקלתונים. הם יצורים ענקיים, מן נחשים או תולעים באורך של 300 מ', מפלצות שאדם נראה לידם כמו נמלה. הם מלכי המדבר, והרברט קורא להם WORMS , שהיא המילה העתיקה לדרקון באנגלית. זו מילה עם "משקל סגולי", עם הרגשה מסויימת שהיא מעלה אצל דוברי אנגלית. לזה היה צריך למצוא מקבילה עברית, ולוטם מצא מקבילה יפיפיה – 'עקלתון'.
אנחנו מכירים את נחש העקלתון מהתורה, יחד עם שאר מפלצות הים – התנין ונחש הבריח, והנה, לוטם השתמש במילה הזאת, ונתן ליצור שם שנשמע טבעי בעברית, ובנוסף יש לו "משקל סגולי" בעברית, והוא משמר את התחושה שהיצור הוא מלך המדבר. האגדה מספרת שמתרגמים אחרים של ספרי ההמשך של חולית היו פחות יצירתיים ועם פחות ידע באנגלית ובעברית, והם קראו לעקלתונים 'תולעים'... נשמע עלוב לתיאור יצור כזה וזאת החמצה מוחלטת של העניין.
ניתן לראות שבשביל שתרגום יראה טוב ויתן הרגשה של עברית ויעביר את המשמעות, הוא חייב גם להיות פרשני וגם ללכת אחורה לשורשים העתיקים של השפה, כי שם טמון העומק של העברית. וזה מה שעשתה רות. לא רק בשר הטבעות שלה, אלא גם באחי גיבורי התהילה ובעוד תרגומים.
אני רוצה לעשות תרגיל קטן ולתת לכם להתמודד עם משפט אחד מתוך שרה"ט (הדפים שקיבלתם): בחרתי בקטע יפה מסוף הספר: המלחמה הסתיימה, הטבעת הושמדה, המלך הוכתר, והחבורה מחכה בגונדור. בוקר אחד גאנדאלף לוקח את אראגורן לטיול. הם עולים על הר המינדולואין ושם, מגבוה, הם מסתכלים על מה שמתחתיהם. הכל נראה קטן ואראגורן רואה מצד אחד את אמין מואיל עם הראורוס, ואת האנדואין באמצע, זורם עד שהוא מגיע לפלארגיר בצד השני ומשם לים. וגאנדאלף אומר לאראגורן:
This is your realm, and the heart of a greater realm that shall be.
בעברית של רות: "זו ממלכתך, והיא ליבה של ממלכה גדולה ממנה שאתה עתיד לכונן בבוא ימים".
כמובן שהקטע ממשיך: גאנדאלף מעביר את השרביט לאראגורן, כי מעתה הוא המלך ועליו לשאת בעול. אראגורן לא יכול לדמיין לעצמו את המלוכה בלי גאנדאלף, המדריך שתמיד היה שם, והוא אומר "זה 'גדול עלי', ואני עתיד למות... מתי ינתן לי אות?" גאנדאלף מסתכל עליו ומראה לו את השתיל הקטן, פרי מהעץ שפעם גדל ליד המזרקה ופתאום מתגלה כאן. כך אראגורן אכן מקבל אות שהמלוכה שלו נושאת חן וחסד בפני האל.
הסצנה מהספר מזכירה לנו סצנה מהתנ"ך שבה אדם אחר הנהיג את העם שלו, ואחרי כל הסבל הוא רואה את כל ממלכתו מלמעלה. משה רבינו. נכון שהסיפורים שונים, אבל הסצנה הספציפית הזאת של ההשקפה על הממלכה מראש ההר מאוד דומה. כמו אלהים שהראה למשה את הארץ, כך גם גאנדאלף שהוא מלאך האלוהים, מראה לאראגורן את הארץ. רות, כשקראה את התיאור הזה, חשבה על משה, והיא שלבה שני ביטויים או רמזים שמשקפים את ההרגשה שלה:
א. "הם העפילו במעלה המדרון עד בואם אל גיא בשולי שדות השלג, ומשם השקיפו על העיר, ובעומדם כך, ראו את כל הארץ מנגד". ("מנגד תראה ושמה לא תבוא").
ב. וזה לא הציטוט היחיד, כי בהמשך התיאור משה עדיין חי אצל רות וכשאראגורן מוצא את השתיל הוא מתפלא מי שתל אותו ואיך הוא הגיע לכאן. וככה רות כתבה: "גאנדאלף הביט בו ואמר: מי יכול לומר איך צץ פה לשעה הנכונה? המקום הזה אדמת קודש הוא ובימים שעדיין לא נקטעה השושלת, אל נכון נטמן פה הפרי".
אתם יכולים לשאול – מה זאת אומרת 'רות כתבה?' הרי טולקין הוא שכתב את הסיפור! אבל לא. טולקין לא ראה כאן את משה, לפחות לא באופן גלוי; באנגלית שלו אין התייחסות לאותו מעמד של הסנה הבוער. אבל רות חיתה את התנ"ך וחיתה גם את הסיפור, והיא שלבה את שניהם בצורה המיוחדת שלה.
ועל השפה הזאת אני גדלתי. אני ועוד רבים אחרים (זוכרים את מה שאמר מאיר עוזיאל?). אני זוכרת שהייתי מסתכלת על הדף הראשון של הספר: כתב גמדים למעלה, וכתב בני לילית למטה, ובאמצע כתוב - שר הטבעות בתרגום רות לבנית. זה היה בשבילי חלק בלתי נפרד מהקסם. את העברית שלי, קיבלתי אצל רות.
פתאום לפני שנה, נכנסתי לקהילה ופגשתי עוד כמה משוגעים כמוני, שאוהבים את טולקין, ואוהבים את השפה העברית. כששמעתי על הפעילות למען החזרת התרגום של רות אמרתי לעצמי שאני חייבת להצטרף, ואכן הצטרפתי. לפני חצי שנה באחד מהמפגשים, דיברתי עם עמרי והוא אמר לי פתאום "את יודעת, אילן יובל וליס ואני נפגשנו עם רות לבנית." הייתי בשוק. השם, הסמל, הפך לאנושי, יש בן אדם מאחורי השם! אמרתי לעצמי שאני חייבת לפגוש אותה, ואכן נפגשנו כמה פעמים. לא רק רות היתה אלא המשפחה שלה, שממש אמצה אותנו (ואולי גם באה לראות מי המשוגעים שמבקרים את דודה רות, או סבתא רות) ואני מודה להם. אחרי אחד מהמפגשים, שמתי לב שרות הפכה אצלי מ" לבנית" או "רות לבנית" ל-"רות". היום אנחנו נפרדים מרות, ולכן הקטע שהבאתי כאן לקוח מהפרק "פרידות רבות". אני מקווה שמשהו ממנה ישאר לנו דרך התרגומים שלה.