מעשה המפגש בהלקאראקסה...
אופס - בפארק הירקון

[עקב בעיה טכנית מצערת, התמונות מהמפגש נעלמו]
אם במקרה יש לך גיבוי של התמונות, אנא שלח/י דואל.

יאיר גלס יזם את המפגש, וטל כץ עזר בארגון. טל כינס אותנו - "בואו בשישי לפברואר לפארק הירקון בשמונה וחצי בערב!" "אבל, אבל, אבל.." ענינו "חורף, ויהיה קר וחשוך.." "חְנַנוֹת!!" פסק לגוטל בהעווית פנים מזלזלת "מי שלא יהיה שם- לא יהיה קיים!".

מה לעשות – צייתנו, שפלי רוח ככבשים.

חברי קהילה מתכנסים במגרש החניה של פארק הירקון

פגשנו פנים חדשות רבות

התחלנו בצעדה ממגרש החניה למקום המפגש, על גדות האגם. חלק מאיתנו סחבו חטיפים, שולחנות, משקאות, שמיכות פיקה וכמובן – ספרים.

שמחנו לגלות בהגיענו שמה כי כבר הוצב שולחן עם נרות (!) מייד הנחתי את המשא הרב והכבד שנשאתי

למרבה הפאדיחה הסתבר שאין שום קשר בין הנערות ההמומות שהציבו את השולחן עם הנרות לקהילת טולקין... וכך, בתחושת מבוכה קלה, חידשנו את צעדתנו.

לאחר עוד 30 מטרים קשים מנשוא הכרזנו שהגענו למקום. חיש קל הצבנו את השולחנות ופרשנו עליהם את הכבודה – שלמרבה הצער כללה פאסט פוד בלבד, הפעם.

כמו כן לא היו ברשותנו אותם נרות מופלאים של אותן נערות פוחזות. היה חשוך.

רן בר זיק לא השתהה, ומאחר שנכחו רבים בקבל שמעולם לא שמעו את סיפורו מצמרר השיער ומקפיא הדם אודות הבאלרוג מאשדוד, כינס מייד את כולם למעגל מאזינים קשוב ומצחקק

הש.ג. ישן, הש.ג. התעורר, ואנחנו הסתדרנו במעגל הכרויות. סתיו (סילמאריין) ניסתה להקל על הקושי בהכרות עם דמויות באפלה באמצעות פנס. אני הסתובבתי סביב המעגל וצילמתי אותו למען הדורות הבאים:

טל, הדמות משמאל לרן הסגירה, בחוסר תבונה, שהיא היא מר גארגל (פראודפוט), אותו אחד שמספר בדיחות על בני עמי הגרוזינים. מייד התחלתי לרדוף אחריו מסביב למעגל. למרבה מזלו הוא הצליח להמלט- הפעם.

אחרי מעגל ההכרות הצטרפתי לדני זיסערמאן, שבזכות גיטרה שהביא אותו מר גארגל ניגן לנו כמה שירים ממה שיציג בכנס.

וורה, שכולי תיקווה שתשיר לנו בכנס, אני וכמה נוספים האזנו ברוב קשב והתפעלנו מאד. שימו לב להבל פיו של דני – הוא מרמז על הטמפרטורה ששררה במקום....

לאחר מכן התחלקנו לשלוש קבוצות דיון:

הקבוצה שלי דנה בייחודו של טולקין ובייחודם של הטולקינאים

הקבוצה של שירלי דנה באישיותו של גאנדאלף

ואילו חבר הפוחזים והריקים סביב רן בר זיק עסק בעישון נרגילה (עם טבק חוקי וכשר), שירה של שירי אורקים ועשיית רעש שגרמה לשתי הקבוצות השפויות לתפוס מרחק ניכר.

בזמן הזה השפעות הקור כבר ניכרו בכולנו – חוץ מרן, שנשא עליו כשלושים קילוגרמים של ביגוד.

עמית האומללה מנסה להפשיר לשווא עם רן, שאני חושד בו בכוונות שונות לגמרי...

לאחר כשעה של דיונים עם נקישות שיניים ורעד מקור החלטנו שהגיעו מים עד נפש, או קרח עד ריאות, או משהו כזה. רבים פרשו בשלב הזה. מה חבל שכך נמנעה ממני אפשרות להכיר טוב יותר את המצטרפים החדשים. כנראה שבסופו של עניין אין זה רעיון טוב כל כך להביא מצטרפים חדשים למפגש בפריזר.

המעט ששרדו החליטו להתאושש בגן העיר ליד כיכר רבין

השורדים הצטלמו במגרש החניה לפני ההגירה. ניכר היטב שידו של הצלם רעדה מקור.

בגן העיר, בתנאים נוחים הרבה יותר אך פסטורליים הרבה פחות, ניצתו הדיונים מחדש

השורדים מסבים בגן העיר

הפתעה משמחת נוספת הייתה אילנה, הלו היא אלכסנדרה, שהצטרפה במפתיע

אילנה ודני דיברו על אומנויות לחימה:

גבריאל ויובל ווליס דיסקסו ענייני קבלה

יאיר גלס היה מבסוט מהטיול המתקרב, ואור הביע תסכול מכך שאנו יכול לבוא, בשל מגבלת הגיל

ואני גאה לבשר ששלושה מהמצטרפים החדשים – גבריאל, אור-גלורפינדל ומאיה – שרדו לשעה מאוחרת

אני שוחחתי בעיקר עם שירלי ואילנה

אך כבר אפשר לראות שראשה של וורה החל צונח...

ויובל החל לנחור...

כך שהגיע הזמן להתפזר... אני מקווה שהמפגש הבא יהיה פחות מקפיא ויותר ידידותי לחדשים!

זארן