בפעם הראשונה מאז שהפורום הוקם, הוחלט לעשות מפגש פורום בחוץ, לא כתליו המגינים של הבית החמים והנעים. אני אירגנתי אך נעזרתי ברבים מחברי הפורום שסייעו וייעצו. רבים מאד הפגינו נוכחות במפגש שנשא אופי המוני למדי והביא גם טולקינאים שבדרך כלל נמנעים ממפגשי פורום ומפגשים אחרים. חברי פורום ואלו שאינם חברי פורום, צעירים ומבוגרים.
בין המשתתפים ניתן היה למצוא את עדן (סטריידר), קלרה (וולקנה), דניאל מרגוליס (ארונאמו), אילנה (אלכסנדרה), סילמרין ,זהרה (דמוסתנס), יעלה, אילן אמינוב, אילן-זארן, אסף (טורגון), גדעון אורבך (אנווניאטאר), רמי שלהבת (גרומיט), דניאל (בודינהרו), אביו הטולקינאי הוותיק, לגוטל, יובל הקטן, יובל ווליס, רן בר-יעקב (קלברימבור), קרן (כוכב הנשף), רוני , רזי, שירלימיר, תומר (ביאורן), יאיר (אראגורן), דני זיסרמן, איתילדין, מיה, דורון ליפשיץ ודני אורבך (קוהוליון). מר אנדרהיל ושניים מחבריו וטולקינאים רבים אחרים.

בתחילה היה חשש מגשם שירד על הקומזיץ שציפו לו כה רבות, כאותה מסיבה מפורסמת משר הטבעות. גשמים עזים ירדו בכל הארץ אך למרבה הפלא והשימחה, אפילו טיפה אחת לא ירדה באיזור הקומזיץ. הטולקינאים זכו לשבת בחול חמים ויבש, הקור שפשט בארץ התפוגג מפני המדורה האדירה שהוקמה המקום. הקרשים נאספו במשך שבועיים תמימים על ידי ובעזרתם של תומר שי, אילן אמינוב וטל כץ.
להלן ההודעה שפירסמנו יום לפני הקומזיץ, כאשר הגשמים פשטו בכל הארץ :

שלום נאמר לבית השר!
על אף רוחות, על אף מטר
הקומזיץ יתקיים מחר!
ולו גם גשם קל ירד
מהקומקום יעלה לו אד
נשתה, נאכל ונעלוז
אל מול הגשם נרהיב עוז!
מקום המפגש מוגן מרוח
מול המדורה האדירה ננוח
וגם אם קצת יטפטף
לנו לא יהרס הכיף!
ואם השד יוריד מטר
ינסה להביא לקץ נמהר
נוסיף עוד קרש למדורה
ונתייבש מאורה וחומה
נביס כל טפטוף ומטר
בשיר וזמר נהדר!
הפועל ת"א תביס את מילאן
ואנחנו נאכל נקניק מעושן

למרבה השימחה לא ירדה ולו טיפה אחת. אך הפועל תל אביב נוצחה על ידי מילאן לאכזבת אוהדי הכדורגל הטולקינאיים במקום.

המפגש היה הרבה פחות רשמי ורציני ממפגשי בית. לא הובאו ספרים למקום, אך עדיין התקיימו דיונים טולקינאיים מעניינים ומרתקים למדי.

כירה אדירה הוקמה לכבוד המשתתפים שכללה בשר רב מכל הסוגים, פיתות וסלטים - כמו קומזיץ אמיתי. הבלגן היה רב והמנגל המאולתר לא כל כך פעל, אך עדיין כולם אכלו ושבעו. איתי (איתילדין) הביא פטריות ונקניקיות - המאכל הרשמי של הפורום שהוא מכין במומחיות מרובה ביותר. כמו כן הוא זה שדאג להכנת הסיידר האלכוהולי המשובח שהפך למשקה הרשמי של כל המפגשים. הסיידר שחרר את חרצובות הלשון והכין את כולם למשחקים החברתיים המשעשעים נוסח התוכנית: 'של מי השורה הזו', שאורגנו אף הם בידי איתי.

במהלך השיחות, הדיונים, הצחוקים והישיבה הנעימה מול האש המתפצחת עם כוס סיידר חם ביד, קרה משהו מוזר, אשר אילן שמעוני, הלא הוא זארן אוגה. היטיב לתאר הרבה יותר ממני. להלן תיאורו לאירוע שנודע מאז בשם: דאגור ניידוטראח:

ניידת של משמר אזרחי (משא"ז) הגיעה למקום הארוע... סליחה, המיפגש. חנתה באפלה חצי שעה, ואז הגיחה ממנה מג"בניקית שבררה מי אנחנו ומה אנחנו עושים שם, ואם מי מאיתנו שם לב לבגדיה הלא מסודרים ולשערותיה הסתורות הוא לא אמר דבר.
דקות אחר כך הגיחה מאותה ניידת חבית. החבית, שהתגלתה כתת-מין של הזכר האנושי, ניגשה בנונשלאנטיות למדורה (שאי אפשר היה לעמוד קרוב משני מטר אליה, כי היה חם), והציתה סיגריה בגבריות מרשימה.
רבע שעה אחרי זה חלק מאיתנו שמו לב שהניידת פוצחת בדהירה פרועה- בלי אורות. היא החמיצה בחצי מטר את ראובן יעקב קוסט משאדו, בעשרים צנטים את המכונית של שירלימיר, המשיכה בדהירה כג'יפ ותיק ומנוסה, עלתה על סוללת עפר, התעופפה בקשת כמטוס ותיק ומנוסה, ותקעה את חרטומה באדמה. למרבית הפלא כאן נקעה נפשה של הניידת מלשחק אותה ג'יפ, או מטוס, או בכלל כלי רכב, והיא הגיע שם למנוחתה האחרונה, לתדהמת המפגרים שנהגו בה. שקיות האויר נפתחו, הרדיאטור התבקע, והשמחה היתה רבה.
משא"זניק למוקד המישטרה במכשיר הקשר: "אנחנו תקועים בחוף"
מוקד: "בחוף? מה אתם עושים בחוף? מה אתם, ג'יפ??"
משא"זניק: "הניידת מושבתת, אנחנו צריכים גרר".
מוקד: "מושבתת?"
משא"זניק: "מושבתת, מושבתת."
מוקד: "מה זאת אומרת מושבתת? מה קרה לה, היא התפוצצה? מה עשיתם לה לעזאזל??"
משא"זניק מוסר את מכשיר הקשר למג"בניקית- "תסבירי לו".

אז הגיעה עוד ניידת. ועוד ניידת. ואמבולנס. ועוד ניידת. ומשאית גרר. מיפגש פורום מישטרה שחבל על הזמן, עם אורות דיסקו בשלושה צבעים מהצ'קלקות.

עד כאן על חוכמתם של שוטרי מדינת ישראל.

כפי שניתן לשער, אבטחה לא היתה חסרה לנו כל הלילה ועד שעה שלוש בלילה לערך סבבו אותנו כמה וכמה ניידות משטרה - דבר שכלל לא הפריע למפגש והגביר את השמחה הכללית.

לבסוף הבוקר הגיע ועלה, הטולקינאים התפזרו לבתיהם ולמעונם החמים, לשטוף מעליהם את הפיח והאבק וללכת לישון. האחרונים שנותרו הבעירו את השולחן האדיר, שהורכב מגלגל כבלים ענק שאני ואילן אמינוב מצאנו.

בשעה שש וחצי, עם הנץ החמה, ניקינו את השטח היטב ונסענו, עייפים, רצוצים, מלוכלכים ומרוצים מאד מהמפגש המוצלח.