בביתו של תומר (שמתעקש לקרוא לעצמו ביאורן, למרות שכולם קוראים לו בכינוי הישן שלו: מוגי), מארגן המפגש, התכנסו ובאו טולקינאים רבים מהפורום וגם לא מהפורום. ביניהם היה אפשר למצוא את יאיר (המלך אלסר), עמית (ברוינן), יהודה רונן (גאנדAלף), דניאל (ארונאמו), אילן אמינוב, לי (תורונדור), גדעון אורבך (אנוויניאטאר), דני אורבך (קוכולין), דני זיסרמן, אילנה (אלכסנדרה), יובל ווליס, יובל כפיר (איתלאדר), יובל הקטן, רפי נימני, רוני (אלנדיל), עדן (סטריידר), זהרה (דמוסתנס), איתי (איתילדין), רונן (פיפין), שחר (אקתליון), וורה (איאוון גאלאדריאל), קלרה, קרן (כוכב הנשף), איתי לרך (מורמגיל), עמרי (אלרוהיר), אור (פרמיר), סתיו (סילמריין), נתנאלה (יבאנה), אסף (טורגון), טל (לגוטל) וכמובן אנוכי (רן בר-זיק).

בתחילה היו דיונים רציניים וטולקינאים לעילא ולעילא. על מנ לא דיברו שם? על אספקטים שונים בשר הטבעות, הישוו בין הגיבורים ובין ספרים שונים וכמובן דיונים בלתי נמנעים על הסרט. בעוד כולם נהנים ומבלים במרפסת. אני ועדן 'פתחנו שולחן' בחצר האחורית של הבית והתחלנו לדון עם טולקינאים שונים בענייני 'נומנור' ופרוייקטים נוספים של הקהילה.

תקרובת רבה הוגשה לשולחן, כמקובל באירועים טולקינאיים: בורקסים ומיני מאפים. סלטים שונים, חומוס, פיתות וכמובן עוגות לרוב. מעוגיות הולנדיות ועד לפאי. עמית הכינה עוגת בוואריה. עלה על כולם איתי (איתילדין) שהכין נקניקיות ופטריות טעימות במיוחד שנזללו תוך מספר רגעים. לאחר שסעדנו את ליבנו הוצתו מספר נרגילות בחוץ (טבק חוקי, אין צורך לציין) ונפתחו בירות. שלב מילוי הפינות החל.

לאחר שלב מילוי הפינות, החל השלב האמנותי של הערב, בהנחייתו המסורתית של איתי. הפעם הוא בחר במשחק 'סצינות מתוך כובע' - כמה צחקתי. רוב הבדיחות היו משעשעות במיוחד אך הצטיין במיוחד עומרי.

בדוק בסוף התוכנית האמנותית, נשמע קול נפץ רם מהחצר! כשהגענו לשם ראינו את אילן (זארן) יושב על הריסות כיסא פלסטיק ומביט סביבו בתמהון בעוד כמה וכמה חברי פורום מתגלגלים על הרצפה מרוב צחוק. מסיבה מסוימת, כנראה שחלק גדול מהכסאות אלרגי לזארן שלנו, אחרת אי אפשר להסביר מדוע חלק ניכר מהם קורס כאשר הוא מגיע לשטח (ולמרות שזארן הוא לא רזה וצפוד, קל לגלות בתמונות שהוא לא שמן).

ככל שהעמיק הלילה האווירה התחממה והפכה לפרועה למדי. חברי הפורום שרצו לקיים דיונים רציניים פרשו לחצר ובחדר הטלוויזיה הקריאו את 'עלה של מר קטנוני' (גודלו של הבית איפשר זאת, בדרך כלל זה לא קורה). ובסלון הגדול הצעירים צחקו והשתעשעו באין מפריע.

כל מי שהשתתף נהנה מהמפגש, למרות שנראה לי שהצעירים נהנו הכי הרבה מהדינמיקה המופרעת שהתפתחה בסלון בשעות המאוחרות של המפגש. קשה לתמצת שעות רבות של חוויות, כיף וצחוק לעמוד אינטרנט אחד ואני מקווה שהצלחתי פחות או יותר במשימה - אבל הדרך היחידה לחוות מפגש אמיתי היא פשוט להיות בו!