שיר שרן בר-זיק כתב בעקבות מנהגו של אור, שר השמות, לתת שמות מנופחים לכל אדם שנכנס לפורום.

כל קשר בין שורת הפתיחה של השיר לשיר אחר שנכתב בנסיבות עצובות יותר מקרי בהחלט.

לכל איש יש שם, בפורום שלנו לכל איש יש שלושה
שם שנתנו לו אביו ואימו בעודו תינוק בעריסה
שם שאיתו גדל, שם שאיתו הלך לכיתה
השם שבו הוא ידוע בעולם ובחברה
ואז הוא הגיע לפורום ובחר לעצמו שם
כינוי או דמות משהו שירשים ויהמם
בכינוי הזה הוא נח לו זמן מה
עד שאחד מהחברים נתן הערה:
אתה לא חושב שהשם פשוט נורא?
אל תסתפק בטום בומבדיל, אראגורן ודמויות עלובות
השם שלך צריך לייצג אותך - זה ממש לא יכול להיות!
נלכה לאור שר השמות והוא כבר ימצא
משהו שיהלום אותך כמו מזלג לקציצה
ואז אור מקמט את מצחו
מילים עתיקות עוברות בראשו
קווניה סינדארין וקוזדול רצות ללא הפסק
על מנת ששם נוסף הוא יוכל לספק
ואז אחרי שעות של מחשבה מאומצת
שר השמות ממציא איזו המצאה מפוקפקת
שלקוחה מקווניה שמולחמת עם סינדארין
משהו בעל ניחוח מכובד ועתיק יומין

פעם היו בפורום שלנו לגולסים והרבה זקני עץ
היום לכל אחד יש איזה שם מופרע ומפוצץ
אר נולדורטוריר או טאר שאקירשיראק
מונומקארו או כל שם אחר עם ברק
טום בומבדיל גורש בביזיון, אראגורן חזר אל תוך הארון
גימלי נעלם לפני שנים המון, רק לגולס שורד איכשהו, אחרון
שלא לדבר על שמות אמיתיים, מצרך נדיר
שנעלמו להם שם בתוך הרי האר-ביסלימיר
שורת השם הולכת ומתארכת ממש
כשכל פעם מוסף לה מונח חדש
את השמות החדשים כבר אף אחד לא יכול לבטא
כינויים שמורכבים מעשרים מילים ואני כבר בוכה:
מה קרה לכינויים קטנים ונחמדים?
למה מגיפת הקווניה נפלה על האנשים?

אולי כדאי לשתף פעולה! אומר במכוון!
מהיום תשכחו מלקרוא לי בר-זיק רן!
אלך לי בהכנעה אל אור שר השמות
ואבקש כינוי שמורכב משישים אותיות