חטאו הלא-כל-כך-סודי של טולקין

 

בשנת 1931 כתב טולקין חיבור על אודות התחביב הייחודי של יצירת שפות פרטיות. שם החיבור היה "חטא סודי" (A Secret Vice), אבל "חטא" זה של טולקין אינו יכול עוד להיחשב סודי.

מה  מתחולל בתוך מוחו של אדם, אשר כל חייו משחק עם מבנים לשוניים כבירים, שפות שלמות שמעולם לא היה להן קיום אלא בתוך רשימותיו? מדובר ביצירה לשונית אדירה, מעבר לכל מה שטולקין יכול היה לקוות לכלול בסיפוריו. ברשומות של הארץ-התיכונה קיימים אמנם שירים בשפות בני-הלילית לצד מספר רב של שמות אקזוטיים, אבל כל אלה הם כאין וכאפס לעומת כל מה שטולקין יצר אי-פעם בחייו. לפי דבריה של ליסה סטאר (גליון מס' 6 של ,(Tyalië Tyelelliéva רשימת המילים שפורסמו כוללת 12 אלף ערכים. זוהי אכן יצירה לשונית אדירה בגודלה. כיצד החל מפעל-חיים זה? כיצד הוא נוצר? ומדוע?
 

ג'ון רונלד רעואל הצעיר בעולם דובר נבבוש

יום בהיר אחד לפני כמאה שנים טולקין המתבגר הופתע לשמוע שני ילדים מדברים בחייתית. זו היתה שפת-משחק פרימיטיבית, שהורכבה בעיקרה משמות אנגליים של בעלי-חיים. יוצריה של החייתית לא ניסו לשמור על חשאיות, וטולקין הצעיר נכנס עד מהרה בסודה של שפה זו. בחיבורו A Secret Vice (עמודים 198-219 ב- The Monsters and the Critics), הוא נותן דוגמא אחת למשפט בחייתית: כלב זמיר נקר ארבעים, ופירושו "אתה חמור" (בחייתית משמעות המילה ארבעים היא חמור, ומשמעות המילה חמור - ארבעים…)
        חייתית הפכה במהרה לשפה מתה, אבל חלק מהילדים המשיכו במשחקים הלשוניים. הם יצרו שפה הקרויה נבבוש ("הבלים חדשים" - ההבלים הישנים היו, כך נראה, החייתית...). טולקין לא היה היוצר המקורי של השפה, אבל לדבריו, הוא תרם לאוצר המילים שלה וסייע לתקנן את הכתיב. "הייתי חבר בעולם דובר ננבוש", הוא נזכר בגאווה.
        נבבוש הורכבה בעיקרה ממילים מסולפות באנגלית, בצרפתית ובלטינית, וככזו היא לא היוותה התנתקות אמיתית מאנגלית או משפות טבעיות אחרות. יותר מעשרים שנה לאחר שנבבוש הפכה לשפה מתה, טולקין עדיין היה מסוגל להיזכר בקטע, אותו הוא מכנה "אווילי":

Dar fys ma vel gom co palt 'hoc
pys go iskili far maino woc?
Pro si go fys do roc de
Do cat ym maino bocte
De volt fac soc ma taimful gyróc!'

הנה תרגום חופשי של השיר לעברית: "פעם איש זקן שאל 'כיצד / אוכל לשאת את הפרה שלי לבד? / לו ביקשתיה להכניס / את עצמה לתוך הכיס / הייתה פורצת מהומה מייד!'" (* תרגום מילולי מדויק של הקטע ניתן למצוא במאמר על הנבבוש, הערת המתרגמת).
        טולקין הצעיר לא הסתפק בעיוות ובסילוף של מילים קיימות (כמו woc="cow"). בקרב הילדים דוברי נבבוש החל להופיע תהליך מורכב יותר: מילים חדשות שלא נגזרו ממקור מסוים, אלא צצו משום שהתאימו למשמעותן; משום שהשילוב בין צליל ומובן העניק לילדים הנאה. מבין אלו המילה lint, שפירושה "מהיר, חכם", תישאר חרוטה בזכרונו: ארבעים שנים מאוחר יותר תשיר גאלאדריאל על השנים ששהתה בארץ התיכונה, אשר חלפו "חיש-מהר… כלגימות התירוש המתוק באולמות-הפאר";  ve lintë yuldar lissë-miruvóreva…, כפי שהיא שרה בקווניה.
        עם השנים נבבוש הצטרפה ללטינית ולגותית בשורה ארוכה של שפות מתות. טולקין, עודו ילד, היה כבר שקוע ביצירתה של השפה הפרטית השלמה הראשונה שלו: נאפארין. הוא מזכיר משפט אחד בנאפארין לשם הדגמה, אולם אין בידינו תרגום למשפט זה:

O Naffarínos cutá vu navru cangor luttos ca vúna tiéranar, dana maga tíer ce vru encá vún' farta once ya merúta vúna maxt' amámen.

לכאורה, נאפארין הושפעה מהנבבוש בשלביה המאוחרים, אולם כבר כאן מורגשת התזוזה לקראת צורות האופייניות לשפות בני-הלילית. ביצירת שפה זו טולקין הושפע מלטינית ומספרדית, אבל את מקור ההשראה החשוב ביותר הוא עתיד למצוא בשתי שפות אחרות.

מרתף-היינות הוולשי וטעמו של היין הפיני

האסתטיקה הלשונית הייתה חשובה מאוד לטולקין: שפות צריכות להיות יפות. על הצליל שלהן להיות מענג. טולקין היה טועם שפות, וככזה הוא היה בעל חוש טעם אנין. לטינית, ספרדית וגותית היו מענגות; יוונית היתה נהדרת; איטלקית - נפלאה. אבל צרפתית, אשר נחשבת לרוב כשפה יפה, העניקה לו הנאה מועטה בלבד.
        בגן-העדן של השפות היה שמור מקום של כבוד לשפה הוולשית. בחיבורו "English and Welsh" טולקין נזכר כיצד ראה פעם את המילים Adeiladwyd 1887 (נבנה ב- 1887), חרוטות על גבי לוח-אבן. זו היתה עבורו התגלות של יופי: "לבי, הלב הלשוני שלי, נשבר", הוא נזכר. טולקין גילה שהשפה הוולשית שפעה מילים נפלאות כאלה, אולם הוא התקשה להסביר לאחרים מדוע מילים אלה נפלאות כל-כך: "מרבית האנשים הדוברים אנגלית… יסכימו עימי שהביטוי מרתף-יינות (*במקור cellar door, הערת המתרגמת) הוא יפהפה, במיוחד כאשר הוא מנותק ממשמעותו (ומהכתיב שלו). זהו ביטוי יפה יותר מהמילה שמיים (sky), למשל, והרבה יותר יפה מהמילה יפה (beautiful). עבורי ישנם מרתפי-יינות רבים בשפה הוולשית, וברמה אחת גבוהה יותר - ישנן מילים רבות אשר התבוננות בקשר שהן יוצרות בין צליל ומשמעות מעניקה הנאה". טולקין ממשיך ונותן דוגמאות למילים כאלה: המילה הוולשית wybren מענגת יותר מהמקבילה האנגלית sky (עמודים 190-193 ב- The Monsters and the Critics).
        העתיד צפן בחובו הנאות לשוניות נוספות עבור טולקין הצעיר. יום אחד הוא גילה את הדקדוק הפיני, וההתלהבות הפונאסתטית שלו לא ידעה גבולות: "דומה היה הדבר לגילוי של מרתף-יינות עמוס בקבוקים של יין משובח מסוג שלא הכרתי ובטעם שמעולם לא טעמתי. הייתי כשיכור" (עמוד 214 במכתביו של ג'.ר.ר. טולקין). התלהבותו מהשפה הפינית גרמה לו לזנוח את הפרויקט המאוחר ביותר שלו ("צור את הלשון הגרמאנית שלך"). כעת הוא מצא השראה בעלת עוצמה רבה יותר.
        שנים רבות מאוחר יותר טולקין יכתוב ששפות בני-הלילית "נועדו להיות דומות ללשונות אירופאיות בסגנון ובמבנה (אך לא בפרטים), וכן נועדו להיות מענגות במיוחד. בעוד שהיעד הראשון אינו קשה במיוחד להשגה, היעד השני חמקמק הרבה יותר, מפני שיש שונות רבה בהעדפותיהם של אנשים, בעיקר בכל הקשור למבנה הפונטי של שפות… לכן יצרתי שפות שמספקות את טעמי האישי" (עמודים 175-176 במכתבים). המשמעות של הצהרה זו היא שמרגע שטולקין גילה את הוולשית ואת הפינית, הן הפכו להיות מקורות ההשראה העיקריים ליצירות הלשוניות שלו.
        טולקין צדק, כמובן, כשהבחין בכך שלאנשים שונים יש העדפות לשוניות שונות. השפה הוולשית אותה כל-כך אהב ואשר עליה ביסס את הסינדארין, תוארה פעם על-ידי שדרן רדיו נורווגי כ"אוסף של נהימות וגרגורים". יחד עם זאת, אנשים רבים נוטים להסכים עם כך ששפות בני-הלילית ערבות לאוזן (אופוניות). טולקין נזכר בתגובות שקיבל: "מרבית שמותיהם של האנשים ושל המקומות בסיפור עוצבו באופן מכוון לפי דפוסים האופיינים לשפה הוולשית (דומים לה מאוד אך לא זהים). דומה שמרכיב זה של הסיפור, יותר מכל מרכיב אחר, העניק הנאה רבה לקוראים רבים" (עמוד 197 ב- The Monsters and the Critics).
        אבל אנו מקדימים את המאוחר; הבה נחזור לראשיתם של הדברים. בעוד מלחמת העולם הראשונה משתוללת באירופה, הופכים המבנים הלשוניים של טולקין לשפות של בני-הלילית. בשניים במרץ 1916, כותב טולקין בן ה- 24 לאהובתו אדית, שהוא שקוע בעבודה על "שפת הפיות - למען שיפורה. לעתים קרובות אני משתוקק לעסוק בה אך איני מרשה לעצמי, משום שעל אף שאני אוהב כל-כך את העיסוק הזה, הוא נדמה לי כתחביב מטורף כל-כך!" בין אם זהו תחביב מטורף ובין אם לא, טולקין עתיד להיכנע לתשוקה זו, ולהמשיך לעסוק בתחביב האהוב עליו לכל אורך חייו (עמוד 8 במכתבים).
        בתקופה זו בשנת 1916, כאשר טולקין שוכב בבית-חולים לאחר קרב סום (Somme), נכתבים החלקים הראשונים של "המיתולוגיה של אנגליה", שיהפכו ברבות הימים למה שמוכר כיום כסילמאריליאון. מעט קודם לכן טולקין כתב את רשימות המילים הראשונות של שפות בני-הלילית ודבר אחד הוביל למשנהו: "יצירה של שפה ושל מיתולוגיה הם תהליכים שלובים," הוא כתב בחיבורו חטא סודי. "המבנה הלשוני יביא להולדתה של מיתולוגיה" (עמודים 210-211 ב-The Monsters and the Critics ). במכתב שכתב לאחר פרסומו של שר-הטבעות, הוא חוזר לנושא הזה: "הבסיס הוא היצירה הלשונית. הסיפורים נועדו לספק עולם עבור השפות, ולא להיפך. עבורי השם הוא נקודת המוצא והסיפור מגיע בעקבותיו… [שר-הטבעות] עבורי… הוא במידה רבה חיבור על 'אסתטיקה לשונית', כפי שאני משיב לעתים לאנשים השואלים אותי 'על מה בעצם כל הסיפור הזה?'" (עמודים 219-220 במכתבים). אנשים מעטים לקחו את ההסבר הזה ברצינות. "אף אחד אינו מאמין לי כאשר אני אומר שהספר הארוך שלי הוא ניסיון ליצור עולם, שבו יכולה להתקיים שפה המתאימה לטעמי האישי. אבל זו האמת" (עמוד 264 במכתבים).

המיתולוגיה של טולקין כללה כבר מראשיתה שתי שפות עיקריות: האחת דמתה מאוד לשפה הפינית, והשניה היתה קרובה לוולשית. שלא כמו השפות שהיוו את מקור ההשראה, שתי השפות של טולקין היו קשורות זו לזו, ונגזרו משפה קדומה אחת. השפה דמויית-הפינית כונתה "קניה" (Qenya) בתחילה, ולאחר שינוי זעיר בכתיב התקבל השם הסופי של השפה הזו - קווניה (Quenya). שמה המקורי של השפה האחרת היה גוֹלגוֹדרין (Golgodrin) או נוֹמית (Gnomish), זו היתה "לשונם של הנוֹמים", או i-Lam na-Ngoldathon. (הצורה המאוחרת של לשון זו עברה שינויים רבים כל-כך, עד שלא היתה כלל אותה לשון, והיא נקראה נולדורין (Noldorin). רק בשלב מאוחר יותר, לקראת סיום כתיבת שר-הטבעות, טולקין הבין ששמה האמיתי של השפה הוא סינדארין (Sindarin). ראה בהמשך). הלקסיקון הראשון של הנומית התפרסם לפני שנים ספורות, והתגלה כמקיף מאוד. זהו כנראה ה"מילון" השלם ביותר שטולקין יצר אי-פעם עבור אחת משפות בני-הלילית. רשימת המילים של ה"קניה" פורסמה לבסוף בשנת 1998, והתגלתה אף היא כמסמך מקיף מאוד, כפי שניתן לראות במפתחות המוצגים באתר זה (לפי מילים באנגלית או לפי מילים בקניה).
        עם השנים ועם התפתחותם של סיפורי הסילמאריליאון, נראה היה שהרלבנטיות של המילונים המקוריים הולכת ופוחתת; עד שבאופן בלתי נמנע, עקב שינויים תכופים בשפות, אבד עליהם הכלח.  במחצית השנייה של שנות השלושים, טולקין הכין רשימה של כ- 700 בסיסים קדומים בשפות בני-הלילית, יחד עם נגזרותיהם בשפות המאוחרות יותר. אל הרשימה הזו, הקרויה אטימולוגיות, טולקין התייחס כאשר החל לכתוב את שר-הטבעות (הוא הוסיף לרשימה מילים ושמות מיצירה זו, כמו למשל מית "אפור" וראנדיר "צליין", אשר יחדיו יוצרים את השם מיתראנדיר). האטימולוגיות פורסמו במלואן על-ידי כריסטופר טולקין בספר הדרך האבודה וכתבים נוספים (עמודים 347-400). כך נראית רשומה טיפוסית באטימולוגיות:

MBUD - poject. *mbundu: Q mundo snout, nose, cape; N bund, bunn. Cf. *andambundâ long-snouted, Q andamunda elephant, N andabon, annabon.

ברשומה כזו יש מספר צורות קדומות (מסומנות בכוכבית כ"חסרות סימוכין"), לצד הנגזרות של צורות אלה ב-Q (קווניה) וב-N ("נולדורין", קרי: סינדארין). וכאן אנו מגיעים לדרך שבה טולקין יצר את המבנים הלשוניים שלו. כיצד זה נעשה?
 

הטכניקה של טולקין

כריסטופר טולקין תיאר כך את האסטרטגיה של אביו כיוצר שפות: "הוא לא 'המציא' שמות ומילים חדשות באופן שרירותי: הוא יצר את המבנה ההיסטורי מנקודת-מבט פנימית, תוך שהוא מתחיל בבסיסים או בשורשים הקדומים, מוסיף להם תחיליות או סופיות, יוצר הרכבים, מחליט (או כפי שהוא היה מכנה זאת, 'מגלה') מתי המילה נכנסה לתוך השפה, עוקב אחרי הגלגולים הצורניים השונים שהיתה עוברת, ובוחן אפשרויות של השפעות צורניות או סמנטיות מכיוונן של מילים אחרות במהלך ההיסטוריה הלשונית של המילה". כתוצאה מתהליך יצירה זה "המילה היתה קיימת עבורו, והוא ידע אותה" (עמוד 342 בהדרך האבודה וכתבים נוספים).
        כדוגמא לתהליך זה אפשר לבחון את שמות המספרים בשפות בני-הלילית. הנה הבסיסים הקדומים עבור שמות המספרים 1-10, בתוספת המילים הגזורות מהם בקווניה ובסינדארין:

1: MINI: Q minë, S min
2: AT(AT): Q atta, S tad
3: NEL(ED): Q neldë, S neledh
4: KÁNAT: Q canta, S canad
5: LEPEN: Q lempë, S leben
6: ÉNEK: Q enquë, S eneg
7: OTOS/OTOK: Q otso, S odog
8: TOL-OTH/OT: Q tolto, S toloth
9: NÉTER: Q nertë, S neder
10: KAYAN/KAYAR: Q cainen, S caer

(בנוסף לבסיסים אלה קיימים גם בסיסים עבור המספרים 11 ו- 12, מפני שבני-הלילית השתמשו כנראה במערכת ספירה על בסיס 12, ולא במערכת עשרונית, כמעט מרגע שהתעוררו, אולם אלה אינם נחוצים לענייננו). בהתבוננות ברשימה שלעיל אפשר להבחין כיצד חלים שינויים בבסיסים המקוריים בהתאם לחוקיות קבועה, שלאורה טולקין יכול היה לקבוע את צורת המילים בשפות בני-הלילית המאוחרות. כך למשל, ישנו חוק הקובע כי בסינדארין העיצורים האטומים p, t, k, יהפכו לעיצורים הקוליים b, d, g, כאשר הם מופיעים לאחר תנועה. לכן אנו מקבלים את הצורה leben מתוך הבסיס LEPEN, את הצורה eneg מתוך ÉNEK ואת neder מתוך NÉTER. בקווניה החוק קובע כי עיצורים פוצצים אטומים לא ישתנו בדרך-כלל, ולכן בשפה הגבוהה של בני-הלילית ניתן למצוא את הצורות lempë (מתוך הבסיס LEPEN, דרך הצורות המשוערות *lepne ו- lenpe*), את הצורה enquë (כלומר, enkwe) ואת הצורה nertë. חוק אחר בקווניה קובע שתנועת i קצרה תהפוך ל-e כאשר היא מופיעה בסוף מילה, ולכן אנו מקבלים את הצורה minë מתוך הבסיס MINI. בסינדארין התנועה נשמטת והצורה המתקבלת היא min. חוקים אלה ואחרים כמותם העוסקים בשינויים פונולוגים, היו מתוכננים כל-כך בקפידה, כך שהשפות שהתקבלו היו בעלות המוסיקה שטולקין שאף אליה: האחת קרובה לפונולוגיה הפינית, בעוד שהאחרת קיבלה את צלילי השפה הוולשית.
        כריסטופר טולקין ציין שאביו לקח בחשבון "אפשרויות של השפעות צורניות או סמנטיות בין מילים במהלך ההיסטוריה הלשונית". ניתן למצוא דוגמא להשפעות כאלה בשמות המספרים. לפי האטימולוגיות, המילה הסינדארינית עבור "שלוש" היתה במקורה neledh, כפי שהיא מופיעה ברשימה לעיל. אולם מאוחר יותר, בעקבות השפעה של הצורה canad "ארבע", היא הפכה לצורה neled (דמיינו בן-לילית סופר: min, tad, neledh, canad; יום אחד הוא אומר: neled, canad…).

אבל גם אם טולקין נהג לשחק עם שינויי-צלילים, וגם אם הוא לא המציא שמות ומילים חדשות באורח שרירותי, המילים עדיין היו צריכות להגיע ממקום כלשהו. האם הן היו שרירותיות, אחרי הכל? לעתים קרובות לא. בשנת 1968, כאשר טולקין קרא גירסה מוקדמת של ראיון שהעניק לעיתון דיילי טלגרף, הוא נחרד לגלות שאמר שם את המשפט הבא: "כאשר אתה ממציא שפה אתה פחות או יותר תופס אותה מהאוויר. אתה אומר בּוּ-הוּ והצליל מקבל משמעות". זה לא היה כלל מה שטולקין התכוון אליו; הוא אפילו לא היה בטוח שאכן אמר זאת. הוא הסביר בזהירות שהוא יוצר מילים תוך התבססות על נטיות אישיות, כאשר הוא מונחה על-ידי מה שנראה לו הולם מבחינה פונטית (עמוד 375 במכתבים). השאלה באיזו מידה האסוציאציות האלה היו אכן "אישיות" נותרת בעינה. רבים ודאי יסכימו שמספר לא מבוטל של מילים בשפות בני-הלילית מתאימות באורח מוזר למשמעותן: elen "כוכב", menel "שמיים", vanya "יפה", wen או wendë "עלמה", lótë "פרח", masta "לחם". (ניתן, כמובן, גם לחלוק על כך: עבדכם הנאמן חושב שהבסיס המוכר MOR, "שחור", נשמע בכלל חוּם… וכיצד טולקין חשב שמשמעות המילה carnë היא "אדום"? לי המילה נשמעת ירוקה!)
        טולקין הסביר מהו הבסיס לכמה מהאסוציאציות שהנחו אותו ביצירת מילים חדשות: "היסוד (n)dor 'ארץ', חב כנראה את קיומו לשמות כמו Labrador (שם שבהחלט יכול להיות סינדאריני מבחינת הסגנון והמבנה שלו)" (עמודים 383-384 במכתבים). הוא גם מספר מהו המקור לבסיסים GON(O), GOND(O) שמשמשים בשפות בני-הלילית כשורשים עבור "סלע, אבן" (כמו ב- Gondor "ארץ האבן", Gondolin "שיר האבן"): בן שמונה שנים, טולקין קרא בספר על כך שהדבר היחיד הידוע על שפתם של השבטים הפרה-קלטים והפרה-רומאים, היא המילה ond שמשמעותה "אבן". ג'ון רונאלד רעואל הצעיר סבר שהמילה הזו "הולמת את משמעותה", והיא נשמרה בזיכרונו עד שעשה בה שימוש שנים רבות לאחר מכן בשפות הפרטיות שלו: gond או gonn בסינדארין, ondo בקווניה (עמוד 410 במכתבים. הספר שבו גילה טולקין את המילה ond זוהה לבסוף בגליון 30 של ויניאר טנגוואר כבריטניה הקלטית מאת פרופסור ג'ון רייס. לפי פטריק וויין וקרל פ. הוסטטר מדובר ב"ספר עב-כרס, אשר 300 עמודיו כוללים דיונים אטימולוגים, קטעים לא מתורגמים בלטינית ומילים יווניות ללא תעתיק". כזה היה חומר הקריאה המועדף על טולקין בן השמונה).
        מילים רבות בשפות בני-הלילית נלקחו ממגוון רחב של מקורות: Pé "פֶּה" - מקורו עברי, lá "לא" - מקורו בערבית, nér "איש" - מקורו בשחזור של השפה ההודו-אירופית, המילה -ken "לראות" דומה ל- kan בסינית, ו- roch "סוס" מזכיר את הפועל העברי רַכָב. המילה garm בדוריאתרין, שנגזרת מהבסיס ÑGAR(A)M "זאב" (ולצידה narmo בקווניה ו- garaf בסינדארין), היא גם אחד השמות של הזאב המפלצתי Fenris במיתולוגיה הנורדית. לצד נורדית עתיקה יש ייצוג גם לשפות הסקאנדינאביות המודרניות: varya "להגן" בקווניה, דומה מאוד ל- verge, verje בנורווגית; pil בשפות הסקאנדינאביות משמעותו "חץ", כמו גם pilin בקווניה; המילים -mat בקווניה ו- medi בסינדארין שמשמעותן "לאכול", דומות להפליא ל- mat בנורווגית/שבדית ול-mad בדנית, שמשמעותן "מזון". בהתחשב בעובדה שפינית היתה אחת ההשפעות העיקריות על שפותיו של טולקין, אפשר לתהות האם שמם של בני-הלילית, Quendi, קשור לשם סקאנדינאבי עתיק של הפינים - kvener. אם קיים גורם פנימי כלשהו המעיד על כך שלשונותיו של טולקין הן בדויות, הרי הוא קיומם של אותם מקרי פלגיאט ("גניבות ספרותיות") באוצר-המילים. טולקין עצמו הודה שלא ניסה כלל להימנע מהשפעות של שפות בעולם האמיתי. הוא הרי יצר שפות למען ההנאה הפרטית שלו, ולא על מנת לשטות באחרים ולגרום להם להאמין שהשפות "אמיתיות".
        כאשר טולקין יצר חלקים של שפות שאינן של בני-הלילית, כמו השפה השחורה של סאורון והלשון האדונאית (עבורה קיים תיאור מבני מפורט אך חסר אוצר-מילים), הוא נרתע פחות מיצירת מילים באופן שרירותי. או שמא כך חשב. המילה בשפה השחורה nazg "טבעת" (כמו ב-Nazgûl, רפא-הטבעת), היא אולי שאילה לא-מודעת מהמילה nasc בגאלית, שמשמעותה זהה (עמוד 385 במכתבים). השפה השחורה עוצבה תוך שאיפה לעשותה שפה מכוערת ככל האפשר, וטולקין לא אהב את השפה הגאלית (הנה דוגמא נוספת לטעם הלשוני האנין של טולקין - כמה אנשים מסוגלים להבחין בין גאלית ובין וולשית, מלבד הדוברים הטבעיים של השפות הללו?)
        טולקין עמד על כך ש"כל השפות וכל השמות המופיעים בספר הם מוּבְנים, ולא באופן מקרי" (עמוד 219 במכתבים). אולם נדמה שישנם כמה שמות "מקריים" בכל זאת. הערה בעמוד 318 במלחמת אבני-היקר מעלה את האפשרות, שטולקין לא ידע מהי המשמעות של השמות אַמלוֹת ואֶקתֶליוֹן כאשר הם הופיעו לראשונה, אך משום ש"היו בעלי צליל הולם והופיעו בדפוס", הוא השקיע זמן ומחשבה על-מנת לחשוף את משמעותם. השם Eöl היה, כנראה, מסובך מידי: "אין זה מן ההכרח ששמות יהיו תמיד בעלי משמעות"! (עמוד 320 במלחמת אבני-היקר).
 

יציבות ושינוי

בשפות שטולקין יצר התחוללו שינויים רבים, הן בהיסטוריה הדמיונית שלהן והן בתחומים אחרים. בעמודים 218-219 בספר The Monsters and the Critics טולקין כותב: "אם השפה שיצרת מובנית לאור עקרונות נבחרים באופן עקבי", אתה יכול לכתוב בה שירה - "כל עוד הינך אמיץ דייך לציית לחוקים שאתה עצמך חוקקת, ולא נכנע לפיתוי לשנותם". טולקין לא היה אמיץ דיו לציית לחוקים שקבע; הוא לא עמד בפיתוי לשנותם.
        תהליך יצירת השפות של טולקין מעולם לא הגיע לידי סיום, ורק מותו בשנת 1973 הוא שהבטיח בסופו של דבר יציבות. בעמוד 240 בספר תבוסת סאורון הדמות הבדויה לוודאם משמשת כפה למילותיו של טולקין: "ביצירת שפה אתה חופשי: חופשי מידי. קשה הדבר להתאים משמעות לצליל נתון, וקשה עוד יותר להתאים צליל למשמעות נתונה. אני מדבר על התאמה. אין כוונתי שאינך יכול לבחור צורות או משמעויות באופן שרירותי, כפי רצונך. נניח שאתה מחפש מילה עבור המושג שמיים. ובכן, קרא לזה ג'יברג'בר, או כל דבר אחר שעולה בדעתך ללא הפעלה של טעם לשוני או של אמנות כלשהי. אבל אז תהא זו יצירת צופן, ולא יצירת שפה. מציאת מערכת קשרים יציבה ומשביעת-רצון בין צליל ומשמעות, היא כבר דבר אחר לחלוטין. כאשר אתה ממציא שפה, העונג טמון ברגע היצירה; אבל מכיוון שאתה האדון, רצונך הוא החוק, ואתה רוצה לחוות שוב ושוב את העונג שביצירה. אתה עתיד לעולם לשנות, לתקן, לעדן ולפקפק, בהתאם למצב-הרוח הלשוני שלך ולטעמך המשתנה."
        וזה בדיוק מה שטולקין עשה. לאורך חייו הוא שינה ותיקן, ושינה ותיקן. במילותיו של בנו: "דברי-הימים הבלשניים הללו… חוברו בידי יוצר, אשר חש חופשי לשנותם כשם שחש חופשי לשנות את קורות העולם שבו הם התרחשו… זאת ועוד, התמורות בהיסטוריה הבלשנית לא היו מוגבלות רק להתפתחות לשונית 'פנימית', אלא התחוללו גם במאפיינים 'החיצוניים' של השפות ושל הקשרים ביניהן" (עמודים 341-342 בהדרך האבודה וכתבים נוספים).
        סינדארין מהווה דוגמא טובה לתמורות המתחוללות בהיסטוריה חיצונית של שפה. בנספחים לשר-הטבעות סינדארין מתוארת כשפתם של הסינדאר, בני-הלילית האפורים אשר הגיעו לבלריאנד מקויביאנן, אך לא עברו אל מעבר לים לואלינור. אולם בכתבים שקדמו לשר-הטבעות מתוארת היסטוריה לשונית שונה: סינדארין כונתה שם נולדורין, ולפני כן נומית, שכן היתה שפתם של הנולדור, או של "הנומים", "בני-הלילית החכמים". שפה זו התפתחה בואלינור, בעוד שקווניה, לפי גירסה זו, היתה שפתם של הלינדאר, הראשונה מבין שלוש עדות בני-הלילית (הלינדאר נקראו בשלב מאוחר יותר ואניאר, והשם לינדאר הפך לשמה של העדה השלישית, הטלרי…) אבל אין זה הגיוני ששתי שפות שונות כל-כך היו מתפתחות זו לצד זו בקרב בני-הלילית, החיים חיי אלמוות בואלינור, וההיסטוריה שוכתבה פעם נוספת. הקווניה הפכה להיות שפתם של הואניאר ושל הנולדור, עם הבדלים קלים בניב שבו דיברו, ואילו "נולדורין", שטולקין יצר זה מכבר, שינתה שמה לסינדארין, חצתה את הים מואלינור לארץ-התיכונה והושמה בפיהם של בני-הלילית האפורים. אלה היו מבודדים מעדות בני-הלילית האחרות במשך אלפי שנים, ולכן סביר היה שיפתחו שפה השונה מקווניה במידה רבה. "השלכותיה של רפורמה זו היו מרחיקות לכת, ולכן שמותיהם של המבנים הלשוניים הקיימים שונו והם הוכנסו לתוך מערכת חדשה של קשרים היסטוריים" (כריסטופר טולקין, עמוד 346 בהדרך האבודה וכתבים נוספים).
        אוצר המילים, הפונולוגיה והדקדוק של השפות עברו גם הם שינויים תכופים. הנה, למשל, מספר שורות מתוך שיר מוקדם ב"קניה", שפורסם בספר The Monsters and the Critics (עמודים 213-214):

Man kiluva lómi sangane,
telume lungane
tollalinta ruste,
vea qalume,
mandu yáme,
aira móre ala tinwi
lante no lanta-mindon?

"מי יראה את העננים נאספים, את השמיים מתכופפים מעל גבעות מתפוררות, את הים מתרומם, את התהום פוערת פיה, את החשיכה העתיקה שמעבר לכוכבים מכסה מגדלים אשר נפלו?"
שורות אלה נכתבו בשנת 1931. שנים רבות לאחר מכן, כנראה בשנות ה- 60 או בתחילת שנות ה- 70, טולקין כתב מחדש את השיר. הוא בעצם תירגם אותו מ"קניה" מוקדמת ל"קווניה" הבשלה, שמאחוריה היו בשלב זה שלושה עשורים של שינויים. הנה שורות השיר אשר למרות השינוי הצורני, שימרו את משמעותן (עמוד 222 בספר The Monsters and the Critic):

Man kenuva lumbor ahosta
Menel akúna
ruxal' ambonnar,
ëar amortala,
undume hákala,
enwina lúme elenillor pella
talta-taltala atalantië mindonnar?

 

תלמידים, חקיינים, סאטיריקנים וכותבים

מה מצבן של השפות של טולקין היום, כרבע מאה לאחר שיוצרן הלך לאולמות של מאנדוס? ישנם אלו אשר יצאו למשימה של לימוד שפות בני-הלילית, מפיקים הנאה הדומה, אולי, להנאתם של אלה הפותרים תשבץ עשוי היטב: העובדה שמעולם לא פורסם דקדוק ממשי של השפות, אשר נכתב בידי טולקין, הופכת את הלימוד לאתגר מרתק של "פיצוח הצופן". אנשים אחרים לומדים את שפות בני-הלילית מתוך גישה רומאנטית טהורה, סוג מיוחד של שקיעה בעיסוק ספרותי: בלימוד השפות האלדאריניות יש מעין נסיון להתקרב למהותם (ואפילו לחדור לתוך ראשם) של בני-הלילית האלמותיים, נאווים וחכמים, ילדיו הבכורים של ארו אילובאטאר, מורי האנושות בנעוריה. יש הרוצים ללמוד את מפעל-חייו של בלשן מחונן, ולחקור את התהליכים היצירתיים של גאון אשר משקיע עצמו ביצירה מתוך אהבה. וישנם אלה שמתענגים על שפות בני-הלילית כפי שאחרים מתענגים על מוסיקה, כיצירה אופונית נהדרת. יהיה המניע אשר יהיה, תהליך הלימוד עצמו מאלף, משום שעל-מנת לעשות צדק עם השפות של טולקין דרושה הבנה של מונחים בלשניים רבים. (כותב המאמר לא היה מכיר היטב מונחים ומושגים כמו יחסת-היעד, יחסת-המוצא, יחסת-המיקום, svarabhakti (תהליך לשוני שבו מתווספות תנועות בין עיצורים על-מנת להקל על ההגייה), הידמות, ריכוך ורבים אחרים, לולא היה נדרש להם לשם לימוד שפות בני-הלילית. זכור לי מקרה שבו אחת המרצות שלי התרשמה עמוקות מהידע שהפגנתי בנושא דפוסי ריכוך בשפה הוולשית. כיצד יכלה לדעת שהדוגמאות שהצגתי היו מבוססות על סינדארין?) ישנם כאלה הטוענים שהתובנות הלשוניות של טולקין טמונות עמוק במבנים הלשוניים שיצר, מחכות להיחשף לאוויר העולם. האגודה לשפות מודרניות החליטה שחקר שפות בני-הלילית הוא עיסוק רציני דיו, וכללה את וויניאר טנגוואר, כתב-העת של Elvish Linguistic Fellowship, ברשימותיה הביבליוגראפיות (Modern Language Association International Bibliography).
        השמות המופיעים בשר-הטבעות העניקו השראה לכותבי פנטזיה אחרים - שמות רבים בספרים מהז'אנר הזה נושאים ניחוח קלטי או וולשי מובהק. אפשר אף למצוא שאילה ישירה של צורנים (morphemes). שמות ארצות כמו אריאדור, גונדור ומורדור הובילו קוראים למסקנה שמשמעותו של היסוד dor- היא "ארץ". ואכן, בספרי פנטזיה אפשר להיתקל לעתים קרובות בארצות ששמן מסתיים ביסוד זה. כזו למשל היא Elidor, ארץ-הפז של Alan Gardner. בקומיקס פנטזיה נורבגי, הנקרא Ridderne av Dor, או "אבירי דוֹר", אפשר למצוא סאטירה המתייחסת לתופעה זו: הארצות שם נושאות שמות כמו Kondor, Matador ו- Glassdor. פארודיות הופיעו עוד כשטולקין היה בין החיים; ראו, למשל, את ה… אהמ… גירסה הזו של א אלברת גילתוניאל מתוך Bored of the Rings. חוקרים בולטים של שפות בני-הלילית, ובתוכם גם Arden R. Smith ו- Anthony Appleyard, ניתחו את הטקסט הזה באותה מידה של רצינות שאינו ראוי לה.
        גם נסיונות רציניים יותר לכתוב טקסטים בשפות בני-הלילית, בעיקר שירה, פורסמו לאורך השנים. כיום ניתן בהחלט לערוך אנתולוגיה מצומצמת של יצירות כאלה, כך שגרעין קטן של כתבים בשפות בני-הלילית כבר קיים. כמובן שאין באפשרותנו לדעת מה טולקין היה חושב על כתבים חדשים אלה. אם אי-פעם יחזור מן המתים, כנראה שימצא עצמו עסוק עד מעל לראשו, כאשר בידו מוחזק לבטח עט אדום.
        אבל ככל שכתבים נוספים של טולקין יוצאים לאור, והידע שלנו על קווניה וסינדארין הופך שלם יותר - הפערים בידע עדיין עצומים - כתיבת טקסטים ארוכים בשפות אלה הופכת אפשרית. ליסה סטאר הכריזה בכתב-העת שלה Tyalië Tyelelliéva, ש"המטרה הסופית היא החייאת השפות של בני-הלילית, כך שיוכלו לשמש לדיבור, לכתיבה וליצירה". זוהי אכן מטרה ראויה, בין אם היא מציאותית ובין אם לא. חיים שלמים של יצירה נותרו לאורך הדרך המתמשכת מנבבוש לקווניה ולסינדארין. החייאת שפותיו האהובות של טולקין תהיה מצבת-זכרון ראויה ליצירתו. ואכן אין הנצחה הולמת מזו לאדם, אשר היה צריך ליצור עולם ומלואו רק כדי שיהיה קיים מקום, שבו אנשים יכולים לברך זה את זה במילים: אֶלֶן סילָה לוּמֶן אוֹמֶנטִייֵלבוֹ (Elen síla lúmenn' omentielvo).