קווניה – הלשון העתיקה

צורות כתיב נוספות: Qenya, Oendya, Quendya.

שמות נוספים: שפת בני~הלילית הנעלה, הלשון הנעלה של הנולדור, הלשון העתיקה, שפת בני~הלילית של ואלינור, הלטינית של בני~הלילית, ואלינורית, Avallonian, Eressean, parmalambe (לשון~הספר), tarquesta (הלשון הנעלה), Nimriyê (באדונאית), Goldórin או Goldolambe (בטלרין), Cweneglin או Cwedhrin (בנומית).

היסטוריה פנימית

הקווניה, או שפת בני~הלילית הנעלה, היא השפה החשובה ביותר מענף ה~Amanya של משפחת שפות בני~הלילית. באמאן@ היו שני ניבים של קווניה: ואניארין@ ונולדורין@. מסיבות היסטוריות, רק האחרונה שימשה בארץ~התיכונה. גם הטלרין@, שפת האלדארין האחרת היחידה שדוברה באמאן, יכולה להיחשב כניב של קווניה, אבל בדרך~כלל היא נחשבה כשפה נפרדת ולא נדון בה כאן (ראה מאמר אחר).

קווניה היא שפה עתיקה יחסית להרבה לשונות אחרות של בני~לילית. היא שימרה את המאפיינים העיקריים של שפת בני~הלילית המקורית שיצרו בני~הלילית כשהתעוררו לראשונה באגם קויויאנן@ – שפה בעלת "הרבה… מילים יפות, ותחכום לשוני רב" (עמוד 422 ב"מלחמת אבני היקר@"). ואכן, במפתח העניינים של הסילמאריליון@ קיימת התייחסות לקווניה כ"הלשון העתיקה המשותפת לכל בני~הלילית, בצורה שלבשה בואלינור" באמאן – כי הקווניה היתה כה דומה לשפת בני~הלילית העתיקה עד שהיא פשוט היתה התפתחות מאוחרת שלה, ולא שפה חדשה. אכן, שפת בני~הלילית הקדומה והקווניה עשויות להיות מובנות זו לזו, אך אסור לחשוב שהן כמעט זהות. בואלינור, לשון בני~הלילית העתיקה עברה מספר שינויים: "השינויים …[התבטאו] ביצירת מילים חדשות (לדברים ישנים וחדשים) ובהתרככות והתמזגות של צלילים ותבניות של הלשון הקוונדית לצורות שנראו לנולדור יפות יותר" (עמוד 20 ב"מלחמת אבני היקר@"). הצלילים b ו~d בתחילת מילה הפכו ל~v ו~l (או n), תנועות ארוכות סופיות התקצרו, תנועות אמצעיות לא מוטעמות הושמטו לעתים קרובות, והרבה צרורות עיצורים עברו שיכול עיצורים או שינויים אחרים, בדרך כלל כדי לעשות אותם קלים יותר להגייה. הקווניה גם אימצה וסיגלה מספר מילים חדשות משפת שליטי אמאן – הואלאר@, האיתנים המלאכיים השומרים על העולם בשם יוצרו. בכל אופן, הואלאר עצמם עודדו את בני~הלילית "ליצור מילים חדשות בסגנונם שלהם, או… לתרגם את משמעות השמות לצורות אלדארין נאות" במקום לשאול או לסגל מילים בואלארין (עמוד 405 ב"מלחמת אבני היקר"). ידוע על הנולדור ש"לשונם הלכה ונשתנתה, כי אהבה רבה אהבו את המילה, ותמיד ביקשו לתת שמות טובים יותר לכל אשר ראו בעיניהם או בדמיונם" (הסילמאריליון@, פרק ה').

באמאן, דוברי הקווניה לא היו רק ואניאר@ ונולדור, אלא גם ואלאר: "הואלאר אימצו את הקווניה במהירות" אחרי בואם של בני~הלילית. לשונם שלהם, הואלארין, לא נשמעה בקרב האלדאר לעתים קרובות: "לאמיתו של דבר, נאמר שניתן היה לשמוע את הואלאר והמאיאר@ מדברים בקווניה לעתים קרובות בינם לבין עצמם" (עמוד 305 ב"מלחמת אבני היקר"). פנגולוד'@ (Pengolodh) החכם מגונדולין מציין: "בדברי הימים הואלאר תמיד הוצגו כמדברים קווניה, בכל הנסיבות. אך לא יתכן שדבר זה נבע מהתרגום של האלדאר, שמעטים מהם ידעו ואלארין. התרגום חייב היה להתבצע על~ידי הואלאר או המאיאר@ עצמם. למעשה, דברי~הימים והאגדות שמספרים על הזמנים שלפני התעוררות הקוונדי, על העבר הרחוק, או על דברים שהאלדאר לא ידעו, הוצגו מלכתחילה בקווניה על~ידי הואלאר או המאיאר@ כשלימדו את האלדאר". הוא מזכיר את האינולינדאלה@ כדוגמא: "סיפור זה… לא רק שהצגתו ההתחלתית היתה חייבת להיות בקווניה, אלא שהוא גם הותאם לדרכי המחשבה שלנו". למעשה, אפילו מלקור למד קווניה, ולמד היטב. "אבוי," אומר פנגולוד'@, "בואלינור מלקור דיבר קווניה בבקיאות רבה כל~כך, שכל האלדאר התפלאו. דבר לא עלה על ידיעתו בשפה, ורק לעתים נדירות השתוו אליו המשוררים ויודעי המסורה". (עמוד 27 בגיליון 39 של "וויניאר טנגוואר")

כש~Rúmil המציא את האותיות, לשון הקווניה נעשתה לשפה הראשונה שנרשמה בכתב (הסילמאריליון@, פרק 6; שרה"ט, נספח ו'). אבל הקווניה לעולם לא היתה נודעת מחוץ לממלכה הברוכה של אמאן לולא מרד הנולדור בעידן הראשון. רוב אנשי העם הזה עזבו את אמאן ויצאו לגלוּת בארץ~התיכונה, מביאים איתם את לשון בני~הלילית הנעלה. בארץ~התיכונה הנולדור היו מועטים במספרם יחסית לסינדאר או בני~הלילית האפורים, המקומיים, אשר דיברו בשפה קרובה בבירור אך עם זאת שונה לגמרי. זמן רב לפני~כן, לשון הסינדארין השמיטה את יחסות~הנטייה# שהשתמרו בקווניה, והצליל הכללי של שתי השפות היה שונה במידה רבה – הקווניה היתה יותר תנועתית מסינדארין ותדירות הסותמים הקוליים b, d, g היתה נמוכה, בעוד שבסינדארין הם היו נפוצים יותר. כפי שהעניינים התגלגלו "הנולדור… למדו במהירות את לשון בלריאנד [כלומר סינדארין], ואילו הסינדאר לא בנקל למדו את לשון ואלינור [כלומר קווניה]". עשרים שנה אחרי בואם של הנולדור לארץ~התיכונה, "לשונם של בני~הלילית האפורים נשמעה יותר מכל, אפילו בפי הנולדור" (הסילמאריליון@, פרק י"ג). כשתינגול@ מלך דוריאת@ הבין לבסוף שהנולדור הרגו רבים מבני עמו הטלרי וגנבו את ספינותיהם כשהם עזבו את ואלינור, הוא החרים את השימוש בקווניה בכל רחבי ממלכתו. כתוצאה מכך, "הגולים השתמשו בלשון הסינדארין לשימושי היום~יום, ובלשון המערב הנעלה דיברו רק שרי הנולדור בינם לבין עצמם. עם זאת, השפה חייתה תמיד כשפת המסורה, בכל אשר שכנו בני העם ההוא" (הסילמאריליון@, פרק ט"ו).

וכך המשיכה הקווניה לשרוד, אפילו באפילת העידן הראשון. למעשה, אוצר המילים התרחב: הנולדור אימצו וסיגלו מילים מעטות משפות אחרות, כגון Casar "גמד" מ~Khazad בלשון~הגמדים, ו~certa "רוּנה" מ~certh בסינדארין (עמודים 388 ו~396 ב"מלחמת אבני היקר"). מילים שכבר היו בשימוש פיתחו משמעויות חדשות או שונות בקווניה גלותית, כגון urco, מילה שפירושה בקווניה ואלינורית היה "דבר~מה שגורם פחד לבני~הלילית, דמות או צל מפוקפקים, או יצור המשחר לטרף" שנזכר בסיפורים הקדומים של המסע מקוייויאנן@. בקווניה גלותית, לעומת זאת, urco היה מזוהה כמילה מאותו מקור כמו orch הסינדאריני, ושימשה כתרגום שלה; מכאן שהמשמעות החדשה של urco היא פשוט "אורק" (עמוד 390 ב"מלחמת אבני היקר"; צורה נוספת שהיתה בשימוש היא orco, שהושפעה מסינדארין). כאשר האדאין@ הגיעו לבלריאנד הם לא למדו רק סינדארין, אלא "גם, במידה מסוימת, קווניה" (עמוד 410 ב"מלחמת אבני היקר"). למרות שהקווניה "מעולם לא היתה שפה מדוברת בקרב בני~האדם" (מכתב פלוטץ), שמות בשפת בני~הלילית הנעלה דוגמת אלנדיל@ נעשו מקובלים בקרב האדאין@. טורין@ נתן לעצמו את השם Turambar, או "שר האבדון" בקווניה, ואחותו ניאנור@ זעקה כמה מילים בשפת בני~הלילית הנעלה בטרם התאבדה (הסילמאריליון@, פרק 21).

ישנן גם דוגמאות רבות של קווניה בשימושם או הזכרתם של גולי הנולדור עצמם: כשטורגון בנה את העיר הנסתרת, "הוא קבע את שמה ל~Ondolinde בשפת בני~הלילית של ואלינור", אם~כי צורת הסינדארין Gondolin הפכה לשם הרגיל של העיר. אפילו בגונדולין, הקווניה "הפכה לשפת הספר" בשביל רוב בני העיר, "ובדומה לנולדור האחרים, הם השתמשו בסינדארין כשפת היום~יום". אף~על~פי~כן, טואור שמע את אנשי המשמר של גונדולין משוחחים "בלשון הנעלה של הנולדור, שאותה הוא לא הבין". נאמר גם ש"הקווניה היתה בשימוש יומיומי בבית טורגון, וזו היתה גם שפת הילדות של איארנדיל@" (עמודים 58 ו~69 ב"סיפורים שלא נשלמו"). בעמוד 348 ב"עמי הארץ~התיכונה" (כרך 12) מאומתת העובדה ש"לאחר שייסד את גונדולין העיר הנסתרת, טורגון ביסס מחדש את מעמד הקווניה כשפת השגרה של בני ביתו". ארד'ל@ עזבה את גונדולין ונשבתה על~ידי איאול@, לו היא ילדה בן, ו"בליבה היא נתנה לו שם בלשון האסורה של הנולדור, Lómion, שפירושו 'בן הדימדומים'" (הסילמאריליון@, פרק ט"ז). מאוחר יותר איאול קרא לבנו בשם הסינדאריני מאיגלין@, אבל ארד'ל@ "לימדה את מאיגלין@ קווניה, על אף שאיאול אסר זאת" (עמוד 337 ב"מלחמת אבני היקר").

אך מוקדם יותר הקווניה של הגולים עברה כמה שינויים קלים, קרוב לוודאי לפני הצו של תינגול@ נגד השימוש בה, שהקפיא במידה רבה כל תהליך של שינויים לשוניים. במכתבו לדיק פלוטץ, טולקין מתאר את הטיית שם~העצם של צורה קדומה של קווניה, שנקראת "קווניה ספרותית". טולקין כתב ש"עד כמה שהיה ידוע לבני~האדם [בני~תמותה] – החוקרים הנומנוריאנים@, וכמה מהם ששרדו בגונדור [בעידן השלישי] – אלה היו הצורות ששימשו בכתיבה". אך הוא ממשיך וכותב: "הקווניה כשפה מדוברת בקרב הנולדור השתנתה במידת~מה, לפני שהיא הפסיקה להיות שפה מוּלדת [כלומר, מוקדם בגלותם]… בצורה 'מדוברת' זו היא המשיכה להתקיים בקרב בני~הלילית שמקורם נולדוריני, אבל נשמרה משינוי נוסף מכיוון שהיא נלמדה מחדש בכתב בכל דור". כנראה שמשמעות הדבר היתה שגם צורה "מדוברת" זו יכולה היתה לשמש בכתיבה, וזו היתה הקווניה של היצירות שמהן כל דור למד את השפה מחדש. היו אלה יצירות שנכתבו על~ידי הנולדור בזמן גלותם, אחרי ששפתם נתפרדה במקצת מהקווניה של אמאן (בפרט אחרי איבוד יחסת~המושא ['אֵת~']): "תנאי הגלות… גרמו לנחיצותה של הכתיבה~מחדש מזכרון של יצירות מסורה ושירה טרום~גלותיות רבות" (עמוד 332 ב"עמי הארץ~התיכונה"). החוקרים הנומנוריאנים עשויים היו להכיר צורה קדומה יותר של קווניה, מפני שהם היו בקשר עם האלדאר מארסיאה@ וואלינור, ולא רק עם גולי הנולדורין שבארץ~התיכונה. כיום, רוב הסופרים (חובבי~טולקין מעולמנו) לא משתמשים ב'קווניה ספרותית', אלא בצורה הנולדורינית הגלותית של שפת בני~הלילית הנעלה, השפה של קינת גאלאדריאל@ (שרה"ט, ספר שני, פרק 8).

העידן הראשון הסתיים במלחמת החרון. בתחילת העידן השני חלק מהנולדור חזרו לאמאן, "אבל אחדים נותרו עוד עידנים רבים בארץ~התיכונה" (הסילמאריליון@, פרק כ"ד). לפיכך, דוברי הקווניה הילידים עדיין נמצאו בארץ שבכאן. למעשה, אפילו אויבם הגדול ביותר נתן לעצמו שם בקווניה כשהופיע לפני בני~הלילית בדמות נאה כדי לרמותם. היה זה אנאטאר (Annatar), 'שר המתנות' (על טבעות הכוח בסילמאריליון@). גם שמו האמיתי היה בקווניה, אבל מובן שהוא לא חיבב אותו במיוחד: סאורון, 'המתועב' (ראה מפתח העניינים בסילמאריליון@). מאוחר יותר, נפחי ארגיון@ נתנו שמות בקווניה ליצירותיהם הגדולות: Narya, Nenya ו~Vilia, טבעות העוצמה האדירות ביותר מלבד הטבעת האחת עצמה.

תולדות העידן השני נתכוונו על~ידי סיפורו של נומנור@, האי הגדול שניתן לאדאין@ על~ידי הואלאר@. בהתחלה כל האדאין היו רעי בני~הלילית, ורובם ידעו סינדארין (אם~כי שפת היום~יום של הנומנוריאנים היתה אדונאית, לשון אנוש). נאמר ש"יודעי~המסורה מביניהם למדו גם את האלדארין הנעלה של הממלכה הברוכה, שבה נשתמרו סיפורים ושירים רבים מאז תחילת העולם… וכך קרה שלצד שמותיהם, כל שליטי נומנור החזיקו גם בשמות בלשון אלדארין [קווניה ו\או סינדארין]; וכך גם לגבי הערים והמקומות הנאים שהקימו בנומנור ובחופי הארץ שבכאן" (אקאלאבת@). קיימות מספר דוגמאות לשמות קווניה בנומנור, כגון מנלטארמה@, ארמנלוס@, רומנה@ והשם נומנור@ עצמו. אך בכל זאת "קווניה לא היתה שפה מדוברת בנומנור. היא היתה ידועה רק למלומדים ולבני המשפחות רמות המעלה, שלמדוה בצעירותם. היא שימשה במסמכים רשמיים המיועדים לשימור כגון חוקים, מגילת המלכים ודברי ימי המלכים…, ולעתים גם ביצירות חוכמה נשגבות. היא שימשה במידה רבה גם במינוח: השמות הרשמיים של כל המקומות, האיזורים והמאפיינים הגיאוגרפיים של הארץ היו בקווניה (אם~כי היו להם בדרך~כלל גם שמות מקומיים, על~פי רוב במשמעות זהה, בסינדארין או אדונאית [נומנוריאנית@]. השמות הפרטיים, ובמיוחד הרשמיים והציבוריים של כל אחד מבני בית המלוכה, ושושלת אלרוס@ בכלל, היו בקווניה" (עמוד 238 ב"סיפורים שלא נשלמו"). המלכים החזיקו שמות בקווניה מפני ששפת בני~הלילית הנעלה היתה "לשון שאין אצילה ממנה בעולם כולו" (עמוד 241 ב"סיפורים שלא נשלמו"). אולם, הזמנים עתידים להשתנות.

הנומנוריאנים החלו לקנא בחיי הנצח של בני~הלילית, והידידות עם אמאן התקררה בהדרגה. כשמלך נומנור ה~20 עלה על כס המלוכה בשנת 2899 של העידן השני, הוא נטל את השרביט בשם אדונאי במקום בקווניה: אר~אדונאכור@, 'אדון המערב', תוך ביטול המנהג הקדום. במשך תקופת שלטונו "פסק השימוש בלשונות בני~הלילית והוראתן נאסרה, אך הן נשמרו בחשאי על~ידי הנאמנים; ומאז הגיעו הספינות מארסאה@ רק לעתים רחוקות, ובסתר, לחופיה המערביים של נומנור" (עמוד 246 ב"סיפורים שלא נשלמו"). ב~3102 נעשה אר~גימילזור@ למלך העשרים ושלושה, ו"הוא אסר לחלוטין על השימוש בלשונות האלדארין, ולא התיר למי מהאלדאר להיכנס לארץ, והעניש את אלה שקיבלו את פניהם (עמוד 246 ב"סיפורים שלא נשלמו"). כמו~כן "לשונות בני~הלילית הוצאו אל מחוץ לחוק על~ידי המלכים המורדים, ואדונאית בלבד הותרה לשימוש, ורבים מן הספרים העתיקים בקווניה או סינדארין הושמדו" (עמוד 315 ב"עמי הארץ התיכונה").

עם~זאת, אינזילאדון@ בנו של גימילזור@ התגלה כדמות שונה לחלוטין משנעשה מלך ב~3177 (או 3175 לפי מקור אחר – ראה עמוד 247 ב"סיפורים שלא נשלמו"). הוא התחרט על דרכי המלכים שקדמו לו ונטל שם בקווניה, על~פי המנהג הקדום: טאר~פאלאנטיר@, 'הצופה למרחקים'. טאר~פאלאנטיר "חזר ברצון לידידות עם האלדאר ואדוני המערב", אבל זה כבר היה מאוחר מידי (עמוד 247 ב"סיפורים שלא נשלמו"). לביתו היחידה הוא קרא מיריאל@ בקווניה. היא היתה אמורה למשול כמלכה אחרי מותו ב~3255, אבל נכפה עליה להינשא לפאראזון@, בן אחיו של טאר~פאלאנטיר, גימילכאד@. פאראזון נשא אותה לאישה בניגוד לרצונה כדי לגזול את שרביט נומנור. כפי הנראה הוא לא יכול היה לסבול את שם הקווניה שלה ושינה אותו לזימראפל@ באדונאית. בגאווה ויהירות, אר~פאראזון קרא תיגר על סאורון בארץ~התיכונה. המאיא@ המרושע העמיד פנים בערמומיות שהוא נכנע, ופאראזון "בטפשותו ויהירותו לקח אותו לנומנור כשבוי. לא חלף זמן רב לפני שהוא כישף את המלך ונהיה לראש יועציו, וזמן מועט לאחר~מכן הוא היטה את ליבות כל הנומנוריאנים חזרה אל האופל, פרט לשארית הנאמנים" (שרה"ט, נספח א'). סאורון גרם למלך להאמין שהוא יקבל חיי נצח אם הוא יגזול את השלטון באמאן מהואלאר, ובסופו של דבר פאראזון אכן ניסה לפלוש לממלכה הברוכה. כפי שסאורון ידע היטב, הנומנוריאנים מעולם לא היו יכולים לנצח את האיתנים, וכפי שצפה, צי המלחמה של פאראזון הושמד לגמרי. עם~זאת, סאורון לא צפה שהואלאר יקראו לאחד בכבודו ובעצמו, והוא ישתמש בכוחו כדי לשנות את צורתו השלמה של העולם /* במקור זה " the entire shape of the world". האם התרגום נכון?*/. הממלכה הברוכה הועלמה מן העולם הנראה לעין אל ממלכת הנסתר, ואיתה הלכו כל דוברי הקווניה הילידים, פרט לנולדור ששהו בארץ~התיכונה. נומנור עצמה נעלמה בים, ולעולם לא נדע את מספר ספרי הקווניה שאבדו בחורבן אי~המלכים. לאי הטבוע ניתנו שמות חדשים בשפת בני~הלילית הנעלה: מאר~נו~פאלמאר (Mar-nu-Falmar), הארץ (מילולית: 'בית') שתחת הגלים, ואטאלאנטה (Atalante), '[זו] אשר נפלה'.

הניצולים היחידים מהמפלה היו אלנדיל@, איסילדור@, אנאריון@ והאנשים שליוו אותם בספינותיהם. כפי ששמות הקווניה שלהם מעידים, הם היו רעי בני~הלילית ולא היה להם שום חלק במרד נגד הואלאר. הם הקימו בארץ~התיכונה את הממלכות הגולות, ארנור וגונדור. זמן מועט לאחר~מכן סאורון התקיף את גונדור, אך הובס בקרב דאגורלאד@, ואחרי שבע שנות מצור הוא נאלץ לעזוב את באראד~דור@ ונקטל על~ידי גיל~גאלאד@, אלנדיל ואיסילדור. רק האחרון מביניהם שרד. וכך הסתיים העידן השני של העולם, אך הממלכות הגולות המשיכו לשרוד בעידן השלישי, ומלומדי ארנור וגונדור שימרו את הידע בקווניה.

מלכי ארנור וגונדור השתמשו בשמות בלשון הקווניה, כדוגמת המלכים הנומנוריאנים הנאמנים מימים עברו. (עם~זאת, 861 שנה אחרי תחילת העידן השלישי ארנור התפצלה לתת~הממלכות ארתדאין@, ר'ודאור@ וקארדולאן@ [Arthedain, Rhudaur ו~Cardolan]; מלכי הממלכות הללו השתמשו בשמות בלשון הסינדארין.) גם סוכני@ גונדור השתמשו בשמות קווניה עד לזמנו של מארדיל@, ראשון הסוכנים המושלים (נקרא כך משום שבגונדור לא היה מלך בתקופה שבין השנים 2050-3019 בעידן השלישי, והסוכנים נטלו את כל תפקידיו). אולם יורשיו של מארדיל הפסיקו להשתמש בשפת בני~הלילית הנעלה לשמותיהם. הסוכנים מעולם לא נטלו תואר של מלך והם חשבו שיהיה זה חצוף להשתמש בשמות קווניה כדרך המלכים. אך כשאראגורן הוכתר כמלך ב~3019, הוא קרא לעצמו אלסאר@ טלקונטאר@ (Elessar Telcontar) בקווניה, על~פי המנהג הקדום. בתחילת העידן הרביעי אחרוני הנולדור הפליגו מהנמלים ועזבו את הארץ~התיכונה לנצח, שבים לאמאן. אחרוני דוברי הקווניה הילידים נעלמו מעולמנו, אך כפי שגאנדאלף אמר לאראגורן, משימתו היתה "לשמר את מה שניתן לשומרו" (שרה"ט, ספר 6, פרק 5) – ובכלל זה הידע בשפות האלדארין. ידוע שאראגורן נתן שם בשפת בני~הלילית הנעלה לבנו, אלדאריון@, שירש את כס המלכות של גונדור אחרי מותו של אראגורן בשנת 120 של העידן הרביעי. אף שרק מעט ידוע על העידן הזה, אין ספק שכל עוד התקיימה ממלכת גונדור, נשמר זכרה של הקווניה.

כינויי השפה

המילה Quenya, שנקראת Quendya בניב הואניארין, היא שם~תואר שנוצר מאותו בסיס כמו Quendi "בני~לילית"; לפיכך, המשמעות הבסיסית היא "של בני~הלילית, של הקוונדי (Quendian)". אך המילה Quenya מקושרת גם עם הבסיס quet- "לדבר", והבסיסים quet- ו~quen- אכן עשויים להיות קרובים: טולקין העלה השערה ש"הצורה הקדומה ביותר של בסיס זה היא *KWE, בעוד ש~*KWENE ו~*KWETE הן התפתחויות שלה" (עמוד 392 ב"מלחמת אבני היקר"). חכמי בני~הלילית סברו שפירוש המילה -Quendi הוא "אלה שמדברים בקולות". לפי פנגולוד'@, הפירוש של Quenya הוא פשוט "שפה, לשון" (עמוד 392 ב"מלחמת אבני היקר"). דבר זה עשוי פשוט לשקף את העובדה שהקווניה היתה השפה הידועה היחידה כששם~התואר Quen(d)ya "Quendian" הוחל לראשונה על שפת בני~הלילית (נגזר מ~Quenya lambe "הלשון הקוונדית"). מאוחר יותר המילה Quenya שימשה כשם השפה בלבד, ולא כשם~תואר כללי שפירושו "של בני~הלילית, של הקוונדי". הנולדור, לעומת זאת, "לא שכחו את הקשר עם המילה הקדומה Quendi, ועדיין התייחסו אל שם זה כמפרש את "של בני~הלילית", ואכן זו לשון בני~הלילית העיקרית, האצילית ביותר, והיחידה שמייצגת כמעט לגמרי את האופי הקדום של לשון בני~הלילית" (עמוד 374 ב"מלחמת אבני היקר").

הקווניה נקראת גם parmalambe "לשון הספר" ו~tarquesta "הלשון הנעלה" (עמוד 172 ב"הדרך האבודה וכתבים נוספים"; השוו ל"הלשון הנעלה של הנולדור" בעמוד 58 ב"סיפורים שלא נשלמו"). מכיוון שמקור הקווניה בואלינור, ניתן לכנותה גם 'ואלינורית' (שרה"ט, ספר 5, פרק 8) או "לשון בני~הלילית של ואלינור" (הסילמאריליון@, פרק ט"ו). לאחר תום העידן הראשון, רבים מהנולדור שכנו באי טול ארסאה@ הקרוב לחופי אמאן. לכן הקווניה ידועה גם כ'ארסאית'@ (Eressean), או 'אבאלונית'@ (Avallonian), שנגזרת משם העיר אבאלונה@ שבארסאה@ (עמוד 41 ב"הדרך האבודה וכתבים נוספים", עמוד 241 ב"תבוסת סאורון@"). בלשון הטלרי של אמאן, הקווניה היתה Goldórin או Goldolambe, שפירושיהם הם, כפי הנראה, "של הנולדור" ו"לשון הנולדור" בהתאמה (עמוד 375 ב"מלחמת אבני היקר"). בנומית, שהיתה הניסיון הראשון של טולקין לשחזר את השפה ששנים לאחר מכן הפכה לסינדארין, המילה לקווניה ("קניה – "Qenya) היתה Cweneglin או Cwedhrin, אבל המילים האלו בוודאי לא תקפות בסינדארין מאוחרת (עמוד 28 בפארמה אלדאלאמבארון מס' 11). גלורפינדל@ בן~הלילית הזכיר את הקווניה כ"הלשון העתיקה" (שרה"ט, ספר 1, פרק 3). מעצם היותה השפה האצילית ביותר בעולם, היא קרויה גם "לשון המערב הנעלה", "לשון האלדארין הנעלה" (הסילמאריליון@, פרק 15, אקאלאבת@) או "הלשון הקדומה והנעלה של בני~הלילית" (עמוד 160 ב"מלחמת הטבעת"). בלשון הנומנוריאנים הקווניה נקראה Nimriyê או "הלשון הנימריאנית", שכן הדונדאין@ כינו את בני~הלילית Nimîr, 'היָפים' (עמוד 414 ב"תבוסת סאורון@", השוו לעמוד 386 ב"מלחמת אבני היקר"). מאוחר יותר, פרודו מזכיר את הקווניה כ"הלשון העתיקה של בני~לילית שמעבר לים" ו"לשון הפיוט של בני~לילית" (שרה"ט, ספר 2, פרק 8). באנגלית, טולקין השתמש גם בתארים כגון "High-Elven" ["לשון בני~הלילית הנעלה"] (מוזכר לעתים במכתבים כ"High-Elvish") ו~"Elf-Latin, Elven-Latin" ["הלטינית של בני~הלילית"] (עמוד 176 במכתבים). בארץ~התיכונה, הקווניה נהייתה בסופו של דבר שפת טקס ומסורה, ולכן טולקין ראה אותה כניתנת להשוואה עם הלטינית באירופה.

היסטוריה חיצונית

הקווניה, שבמקור אויתה כ"Qenya", קיימת לפחות מאז 1915. נראה שבשנה זו, בגיל 23, טולקין חיבר את "לקסיקון הקניה", שהיה אחת מרשימות המילים המוקדמות ביותר (ראה עמוד 246 בכרך א' של 'ספר הסיפורים האבודים') [הערה: המילה "Qenya" נהגית כמו "Quenya". השינוי בכתיב העברי נועד לשקף את השינוי בכתיב הלטיני]. אינספור שינויים, שהשפיעו על הדקדוק ואוצר~המילים גם יחד, הבדילו את ה"קניה" המוקדמת ביותר מהצורה הפחות~או~יותר סופית המשמשת בשר~הטבעות. עם זאת, הסגנון הפונטי הכללי נשאר דומה. הקווניה הכמעט לגמרי מפותחת הופיעה בהדרגה בשנות השלושים, אך אפילו בזמן כתיבת שרה"ט נעשו שינויים קלים, כגון שינוי סיומת יחסת~הקניין מ~-n ל~-o. קיימים גם שינויים מעטים במהדורה המתוקנת השניה של שרה"ט, כמו ההחלטה של טולקין להפוך את המילה vánier ב'קינת גאלאדריאל' ל~avánier.

במשך כל חייו, המשיך טולקין ללטש את לשון בני~הלילית הנעלה, שלפי בנו כריסטופר היתה "השפה שהוא רצה, השפה של ליבו" (מתוכנית הטלוויזיה ג'.ר.ר. טולקין – דיוקן של לנדסיר הפקות). באחד ממכתביו, טולקין עצמו כתב: "שפת המסורה הקדומה אמורה להיות מעין 'לטינית של בני~לילית', ועל~ידי תעתוקה לאיות דומה ביותר לזה של הלטינית… התחדדו קווי הדמיון ללטינית בראיה. למעשה ניתן להגיד שהיא חוברה על בסיס של לטינית, עם שני מרכיבים (עיקריים) נוספים שהעניקו לי הנאה 'פונאסתטית': פינית ויוונית. עם זאת, הקווניה היא פחות עיצורית מהשלוש האחרות. שפה זו היא שפתם של בני~הלילית הנעלים, או במונחים שלה~עצמה, קווניה (של בני~לילית)" (עמוד 176 במכתבים). הקווניה היתה הניסוי האולטימטיבי באופוניה# ופונאסתטיקה#, ולפי טעמם של רבים, היתה זו הצלחה מזהירה. המבנה הדקדוקי, הכולל מספר גדול של יחסות ונטיות אחרות, מבוסס ללא ספק על לטינית ופינית.

הדוגמא הארוכה ביותר של קווניה בשר הטבעות היא 'קינת גאלאדריאל', דהיינו הפואמה נאמאריאה (Namárie), שנמצאת לקראת סוף הפרק ברכת פרידה מלוריין (שרה"ט, ספר שני, פרק 8, מתחיל ב~ Ai! Laurie lantar lassi súrinen…). רבות מן הדוגמאות שמדובר עליהן בהמשך לקוחות משיר זה. כתבי קווניה חשובים נוספים הם פואמת ה~Markirya בעמודים 222-223 ב~ The Monsters and the Critics and Other Essays, ושירה של פיריאל (Fíriel's Song) בעמוד 72 ב'הדרך האבודה וכתבים נוספים'. יש לציין שהדקדוק של האחרון שונה במקצת מסגנון הקווניה של שרה"ט, ושיר זה מייצג את אחת מגרסאות ה"קניה" המוקדמות של טולקין. (Markirya הוא מאוחר מאוד ואמין ביותר.)

מבנה הקווניה: סקירה קצרה

פונולוגיה בסיסית

בקווניה יש חמש תנועות, a, e, i, o, u, קצרות וארוכות; התנועות הארוכות מסומנות באקצנט#: á, é, í, ó, ú. התנועה a היא מאוד שכיחה. אופן הגייתן של התנועות דומה לזה שבספרדית או איטלקית יותר מאשר באנגלית. כדי להבהיר את ההגייה לקוראים שרגילים לאורתוגרפיה אנגלית, טולקין לפעמים מוסיף דיארזיס# מעל תנועות מסוימות (למשל Manwë לעומת Manwe כדי להראות שה~-e הסופית אינה שותקת#, או Eärendil כדי להראות שהתנועות e ו~a נהגות בנפרד ולא מבוטאות ביחד כמו במילה האנגלית ear – הנקודות אינן הכרחיות למשמעות וניתן בביטחון להשמיטן בדוא"ל). הדיפתונגים הם ai, au, oi, ui, eu, iu. (קיים דיפתונג שביעי ei שכנראה מופיע במילה אחת או שתיים, אך מעמדו כקביל בקווניה לא ברור.) העיצורים זהים לאנגלית על~פי רוב, אך העיצורים השורקים הם יוצאי הדופן העיקריים: ch כמו ב~church אינו קיים, וכך גם j כמו ב~joy. במקום sh ו~zh (האחרון נהגה כמו s ב~pleasure), בקווניה יש צליל הדומה ל~ich~laut בגרמנית, שמאוית כ~hy אצל טולקין (למשל hyarmen "דרום"). ה~h של huge, human באנגלית נהגית לעתים כצורה חלשה של הצליל המדובר. בקווניה חסר גם th (אטום כמו ב~thing או קולי כמו ב~the). th אטום אכן הופיע בתקופה מוקדמת יותר, אך התמזג עם s מעט לפני מרד הנולדור (ראה עמודים 331-333 ב'עמי הארץ~התיכונה'). ראוי לציין גם שהפוצצים הקוליים b, d, g מופיעים רק בצרורות העיצורים mb, nd/ld/rd ו~ng (במספר סוגים של קווניה יש גם lb במקום lv). לא קיימים צרורות עיצורים בתחילת מילה, מלבד qu (=cw), ty, ny ו~nw, אם מחשיבים את חצאי התנועות y, w כעיצורים. בדרך~כלל אין צרורות עיצורים גם בסוף מילה. מילים יכולות להסתיים באחד מהעיצורים הבודדים t, s, n, l, r, או בתנועה לעתים קרובות יותר. באמצע מילה, בין תנועות, יכול להופיע מספר מוגבל של צרורות עיצורים. אלה שתוארו על~ידי טולקין כ"נפוצים" או "מועדפים" מסומנים בכתב נטוי: cc, ht, hty, lc, ld, ll, lm, lp, lqu, lt, lv, lw, ly, mb, mm, mn, mp, my, nc, nd, ng, ngw, nn, nqu, nt, nty, nw, ny, ps, pt, qu (= cw), rc, rd, rm, rn, rqu, rr, rt, rty, rs, rw, ry, sc, squ, ss, st, sty, sw, ts, tt, tw, ty, x (= ks). צירופים נוספים אחרים עשויים להופיע בהלחמות#. הפונולוגיה של קווניה מגבילה למדי, ונותנת לשפה סגנון וטעם ברורים.

שימו לב שבכתיב של הקווניה האות c נהגית תמיד כמו k (כך ש~cirya "ספינה" = kirya). טולקין לא היה עקבי בכך: במקורות רבים הוא השתמש באות k, אך בשרה"ט הוא החליט לאיית את הקווניה באופן דומה ללטינית עד כמה שאפשר. במקרים אחדים בהמשך, מה שהופיע כ~k במקורות הואחד ל~c.

שם העצם

שם העצם בקווניה מוטה לתשע או עשר יחסות. (ישנן גם ארבע צורות~מספר#, אך על פי רוב אנו ניצמד לצורת היחיד כשנמנה את היחסות השונות.) אין צורך להירתע מהמספר הגדול של היחסות. כאשר באנגלית ובעברית משתמשים במילת יחס לפני שם~עצם, בקווניה בדרך~כלל מוסיפים במקומה סיומת שם~עצם, ואין הרבה מעבר לכך.

יחסת~הנושא ביחיד היא היסוד, הצורה הלא~מוטית של שם העצם. אין לה סיומת מיוחדת. התפקיד האופייני של יחסת~הנושא הוא הנושא של הפועל, כמו lóme "לילה" או aure "יום" בקריאות שנשמעו לפני ובזמן הנירנאית ארנוידיאד@: Auta i lóme! "הלילה חולף!" aure entuluva! "עוד יבוא היום!" (הסילמאריליון@, פרק 20).

בקווניה של ואלינור התקיימה יחסת~המושא, שנוצרה על~ידי הארכת התנועה האחרונה של שם~העצם: cirya "ספינה" (יחסת~הנושא), ciryá "ספינה" (יחסת~המושא). ככל הנראה, בשמות שמסתיימים בעיצור לא חל שינוי ביחסת~המושא. ברבים גם שמות שמסתיימים בתנועה קיבלו סיומת i, למשל ciryai "ספינות" (ciryar ביחסת~הנושא). התפקיד של יחסת~המושא היה בעיקר לבטא ששם~העצם הוא המושא של הפועל (כמו למשל מילת~היחס "אֵת" בעברית). אין לנו דוגמאות לכך, אבל אפשר לבנות אחת כמו haryan ciryá "יש לי ספינה" (haryan ciryai "יש לי [כמה] ספינות"). לעומת זאת, בארץ התיכונה יחסת~המושא הנפרדת נעלמה מלשון הנולדור (דברים כאלה קורים כשאתה עסוק בלחימה באורקים, באלרוגים ודרקונים), ויחסת~הנושא החליפה את תפקידיה הקודמים. וכך ניתן היה לומר haryan cirya, haryan ciryar. נראה שמחברים בני ימינו כלל לא משתמשים ביחסת~המושא הנפרדת.

יחסת~הקניין מקבלת סיומת -o, שבאופן כללי מקבילה לסיומת 's באנגלית, אם~כי יחסת~הקניין בקווניה מתורגמת לעתים קרובות יותר ל~of באנגלית. אחת דוגמאות מנאמאריאה@ היא Vardo tellumar "כיפות וארדה@ הכחולות" או "הכיפות הכחולות של וארדה@". שימו לב לכך שהסיומת -o מחליפה את ה~-a הסופית, ולכן כותבים Vardo ולא Vardao. עם זאת, נראה שרוב התנועות האחרות לא מוחלפות: בעמוד 329 ב'טבעת מורגות' אנו מוצאים את המילה Eruo בפירוש "של האחד, של ארו". (אם שם~העצם כבר מסתיים ב~-o, הסיומת נעשית "בלתי~נראית". בדרך~כלל ניתן לדעת לפי ההקשר ששם~העצם הוא ביחסת~הקניין ולא ביחסת~הנושא. דוגמא מבוססת לכך היא Indis i Ciryamo "אשת הספן"; השוו ciryamo "ספן".) לעתים רחוקות יותר יחסת~הקניין נושאת משמעות של "מ~", השוו Oiolosseo "מְהר לובן~עד@, מאויולוסה@" בנאמאריאה@. אך משמעות זאת בדרך~כלל מתבטאת באמצעות יחסת~המוצא במקום זאת (ראה להלן). סיומת הרבים של יחסת~הקניין היא -on, שמופיעה בכותרת Silmarillion, "של הסילמארילים@". הביטוי המלא הוא Quenta Silmarillion "(ה)תולדות של (ה)סילמארילים@". דוגמא מנאמאריאה@ היא rámar aldaron "כנפות העצים", ביטוי פיוטי לעלים. הסיומת -on מתווספת, לא לצורה הפשוטה של שם~העצם, אלא לצורת הרבים ביחסת~הנושא. לכן, למרות ש"עץ" זה alda, "של עצים" אינו **aldon, אלא aldaron, משום שצורת הרבים ביחסת~הנושא "עצים" היא aldar. השוו גם Silmaril, רבים Silmarilli, יחסת~הקניין Silmarillion. (ההכפלה של ה~l הסופית ב~Silmaril לפני סיומת היא דוגמא של שינוי בצורת הבסיס של השם#. ישנם בסיסים שמשתנים מעט כשנוספת להם סיומת, שלעתים קרובות משקפת צורה קדומה יותר של שם~העצם.)

יחסה נוספת, יחסת~השייכות, לעתים נקראת גם "יחסת~החיבור#" או "יחסת~התואר#". טולקין עצמו מתייחס אליה כ"יחסת~השייכות~תואר… קניין" בעמוד 369 ב'מלחמת אבני היקר'. יחסה זו מקבלת סיומת -va (-wa בשמות שמסתיימים בעיצור). התפקיד הנפוץ ביותר שלה הוא כמו יחסת~הקניין באנגלית, לבטא שייכות: Mindon Eldaliéva "מגדל האלדאליה@". במשך זמן רב התפקיד של יחסת~השייכות לא הובן. בנאמאריאה@ זה מופיע בביטוי yuldar… miruvóreva, "לגימות… של משקאות". דוגמא זאת, שבמשך למעלה משתיים~עשרה שנה היתה היחידה שהכרנו, גרמה לרבים להסיק שתפקיד היחסה הוא להראות ממה משהו מורכב – ולכן היחסה עצמה נקראה "יחסת~ההרכב". למרבה המזל, בעמודים 368-369 במלחמת אבני היקר ניתן לנו לבסוף ההסבר של טולקין לתפקידיה הרגילים של היחסה, ובמה היא שונה מיחסת~הקניין. יחסת~השייכות עשויה, כפי שכבר נאמר, לציין שייכות או בעלות. טולקין נותן את הדוגמא róma Oromeva "קרנו של אורומה", לפיה הקרן השתייכה\שייכת לאורומה בזמן המסופר (עבר או הווה). ביחסת~הקניין róma Oromeo מתפרש גם כ"קרנו של אורומה", אך למעשה המשמעות היא "הקרן שהיתה של אורומה", משמע שהקרן עזבה את בעלותו של אורומה בזמן המסופר. בכל אופן, בעידנים מאוחרים יותר יחסת~הקניין פלשה לתפקידים של יחסת~השייכות. השוו ליחסת~הקניין ב~Vardo tellumar, לעומת יחסת~השייכות ב~*tellumar Vardave, ל"כיפותיה הכחולות של וארדה@" בנאמאריאה@ (בתנאי שיחסת~הקניין רומזת שהכיפות הכחולות נוצרו על~ידי וארדה@ ולא שייכות לה).

יחסת~הדאטיב# מקבלת סיומת -n. בדרך~כלל הסיומת מתורגמת באמצעות מילת היחס "בשביל" או "ל~". יחסת~הדאטיב# מופיעה בנאמאריאה@ בכינוי~השם# nin "לי" (מ~ni "אני"): Sí man i yulma nin enquantuva? "מי ימלא עתה את הכוס בשבילי?". לעתים קרובות יחסת~הדאטיב מקבילה למושא עקיף באנגלית": *i nís antane i hínan anna "האישה נתנה לילד מתנה".

יחסת~המיקום מקבלת סיומת -sse, שמשמעותה היא "על" או "ב~". בגרסת הטנגוואר של נאמאריאה@, שנמצאת ב'הדרך הלאה נמתחה', כותרת השיר היא Altariello Nainie Lóriendesse "קינת גאלאדריאל ב~Lóriende (לוריין)". ברבים צורת הסיומת היא -ssen, שמופיעה במילה mahalmassen "בכסאות המלוכה" בעמוד 338 ב'סיפורים שלא נשלמו', השוו ל~350 (mahalma "כס מלכות"). סיומת זו מופיעה גם בכינוי~הזיקה# ya בנאמאריאה@: yassen "במקום שבוֹ, אשר שָם" (Vardo tellumar… yassen tintilar i eleni *"כיפותיה של וארדה@… אשר שם רועדים הכוכבים"). בהתייחס למילה ביחיד, יש להניח ש"שבוֹ" יהיה yasse. השימוש בסיומות יחסה במקום מילות יחס לסימון "בתוך, מן, אל, עם" (השוו לפסקה הבאה) הוא אופייני במיוחד לדקדוק של קווניה.

יחסת~המוצא מקבלת סיומת -llo, שמשמעותה היא "מ~" או "מתוך". דוגמא מנאמאריאה@ היא sindanóriello "מתוך ארץ אפורה" (sinda-nórie-llo: "אפור~ארץ~מ~"). ישנה גם המילה Rómello *"מ[ה]מזרח", קיצור של *Rómenello (Rómen "[ה]מזרח"). השוו גם למילה Ondolindello "מ~Ondolinde (גונדולין)", שמופיעה בעמוד 193 ב~J.R.R. Tolkien – Artist and Illustrator.

יחסת~היעד מקבלת סיומת -nna, שמשמעותה היא "אל", "לתוך" או "על". גם יחסת~המוצא וגם יחסת~היעד מודגמות במילים שאמר אלנדיל כשהגיע לארץ~התיכונה אחרי מפלת נומנור, ואראגורן ציטט אותן בהכתרתו (שרה"ט, ספר שישי, פרק 5): Et Earello Endorenna utúlien "מן [מילולית: מתוך] הים הגדול באתי לארץ התיכונה" (Endor(e)-nna "הארץ~התיכונה~אל"). יחסת~היעד עשויה לשאת גם משמעות של "על". השוו ל~i falmalinnar "על הגלים הקוצפים" בנאמאריאה@ (-linnar היא הסיומת של יחסת~היעד בריבוי חלקי; ראה להלן).

יחסת~הכלי מקבלת סיומת -nen, שמבטאת את הכלי שבאמצעותו משהו נעשה, או פשוט את הסיבה לעשייתו. הדוגמאות מנאמאריאה@ הן laurie lantar lassi súrinen "כזהב נופלים העלים ב[או: על~ידי ה~]רוח", i eleni [tintilar] airetári-lírinen "הכוכבים רועדים עם קול שירתה, מלכותי ונשגב". מילולית: "הכוכבים רועדים על~ידי שירת מלכת~קודש". דוגמא של יחסת~כלי יותר אופיינית מופיעה במשפט i carir quettar ómainen "היוצרים מילים בקולות" (עמוד 391 ב'מלחמת אבני היקר'). ómainen הוא צורת יחסת~הכלי ברבים של óma "קול".

Respective (?): יש מי שקוראים בשם זה ליחסה אותה מנה טולקין במכתבו אל דיק פלוטץ% במחצית השניה של שנות השישים (המכתב שנקרא מכתב פלוטץ הוא ללא ספק מקור המידע העיקרי שלנו על היחסות בקווניה). סיומת היחסה היא -s (-is ברבים). עם זאת, טולקין לא נתן שם ליחסה, ומעולם לא ראינו אותה מודגמת בטקסט. לפיכך, תפקידה אינו ידוע כלל, ואכן היא נקראה 'היחסה המסתורית'. מספר כותבים פשוט השתמשו בה כסיומת חלופית ליחסת~המיקום. הם לא קיבלו ביקורים ליליים מטולקין לאחר~מכן, אז יתכן ששימוש זה מקובל עליו.

לעתים קרובות כאשר סיומות היחסה נוספות לשם~עצם שמסתיים בעיצור, האות e נוספת בין שם~העצם לסיומת, למניעת היווצרות של צרור קשה: כש~Elendil מקבל סיומת יחסת~היעד -nna "אל", הוא הופך ל~Elendilenna "לאלנדיל" (עמוד 401 ב'עמי הארץ התיכונה') ולא ל~**Elendilnna. לעומת זאת, כאשר שם~העצם הוא ברבים, האות i נוספת בין שם~העצם לסיומת: elenillor "מ(ה)כוכבים" (elen "כוכב") (עמוד 222 ב~The Monsters and the Critics and Other Essays).

צורות המִספר בקווניה: צורות המספר הן יחיד, רבים, ריבוי חלקי# וריבוי זוגי#. על היחיד והרבים אין צורך להסביר. התפקיד של הריבוי החלקי (partitive plural – נקרא כך על~ידי טולקין בעמוד 388 ב'מלחמת אבני היקר'), כשונה מזה הרגיל, אינו מובן במלואו. עם זאת נראה שהוא מציין פרטים מעטים מתוך קבוצה גדולה יותר. בשילוב עם תווית~הידוע i, הוא עשוי פשוט לציין "רבים\הרבה": האלמנט li בביטוי i falmalinnar "על הגלים הקוצפים" בנאמאריאה@ תורגם כ"הרבה" על~ידי טולקין כשתרגם זאת בין השורות בעמודים 66-67 ב'הדרך הלאה נמתחה'. מאחר ש~-li היא הסיומת לריבוי חלקי, זמן רב הוא נקרא "ריבוי כפול". ואכן חשבו שהפירוש הוא פשוט "הרבה" מהעצם המדובר, בעוד שהריבוי הרגיל הוא רק "כמה". במקרים אחדים זה עשוי להתברר כנכון, אך זה לא יתכן שזה כל הסיפור. הריבוי הזוגי משמש בהתייחסות לזוג טבעי, כגון שתי ידיים ששייכות לאיש אחד (השוו למילה máryat "הידיים שלה" בנאמאריאה@, -t היא סיומת זוגית. מילולית: "זוג הידיים שלה").

לצורת הרבים של יחסת~הנושא יש שתי סיומות אפשריות. אם שם~העצם מסתיים בכל תנועה מלבד -e, הסיומת היא -r. הדוגמאות הידועות הן Vala ר' Valar, Elda ר' Eldar, Ainu ר' Ainur. אם שם~העצם מסתיים בעיצור או ב~-e, סיומת הרבים היא -i, שבאה במקום ה~-e הסופית: Atan ר' Atani, Quende ר' Quendi. (אבל אם שם~העצם מסתיים ב~-ie, מוסיפים -r ברבים, כדי למנוע מצב של שתי i ברצף: tie "שביל" – tier "שבילים", ולא **tii.) ביחסות האחרות, סיומת הרבים היא -r או -n. לדוגמא, סיומת יחסת~היעד -nna הופכת ל~-nnar ברבים, וסיומת יחסת~המיקום -sse הופכת ל~-ssen. ליחסת~המוצא -llo יש שתי צורות רבים אפשריות: -llon ו~-llor. ביחסות הדאטיב#, הכלי וה~"respective", האלמנט i, שנוסף בין הבסיס של שם~העצם לסיומת היחסה של היחיד, מסמן את הרבים. (ראה הרשימה המלאה של הסיומות להלן.)

הריבוי החלקי מקבל סיומת -li, אשר ככל הנראה הופכת ל-*eli כאשר שם~העצם מסתיים בעיצור, אבל גם צורה מקוצרת או מוטמעת יכולה לשמש (לדוגמא, הריבוי החלקי של casar "גמד" הוא casalli, במקום *casarli). הסיומות של היחסות האחרות פשוט נוספות אחרי הסיומת -li. לדוגמא ciryali "כמה ספינות" > ביחסת~היעד ciryalinna (או ciryalinnar) "אל כמה ספינות". יש לציין, עם זאת, שהתנועה ב~-li מוארכת לפני הסיומות -va ו~-nen של יחסת~השייכות ויחסת~הכלי בהתאמה: -líva, -línen.

בדומה לרבים של יחסת~הנושא, הריבוי הזוגי של יחסת~הנושא מורכב משתי סיומות אפשריות. רוב שמות~העצם מקבלים סיומת -t, כמו במילה máryat "ידיה" (שתי ידיים, זוג ידיים) בנאמאריאה@. באותו אופן "שתי ספינות, ספינותיים" הן ciryat (cirya "ספינה"). אך אם העיצור האחרון של צורת הבסיס הוא t או d, הסיומת -u מועדפת: Alda "עץ", Aldu "שני העצים". ביחסות האחרות האות t נוספת בדרך כלשהי לסיומות השונות. לדוגמא, הסיומות sse, nna ו~-llo של יחסות המיקום, היעד והמוצא בהתאמה, הופכות ל~tse, nta ו~lto (ciryatse, ciryanta ,ciryalto = "על\ אל\ מספינותיים"). סיומת יחסת~הכלי -nen הופכת ל~-nten, בעוד שסיומת יחסת~הדאטיב# -n הופכת ל~-nt (ciryant "בשביל ספינותיים" – זה, אגב, המקרה המוכר היחיד של צרור עיצורים בסוף מילה בקווניה).

אלה, איפוא, סיומות היחסה בקווניה:

יחסת~הנושא: ביחיד אין סיומת, ברבים -r או -i, בריבוי חלקי -li (בקווניה ספרותית – -lí), בריבוי זוגי -t או -u.

יחסת~המושא (בקווניה ספרותית בלבד): ביחיד הארכה של התנועה האחרונה (אם יש), ברבים -i, בריבוי חלקי lí, בריבוי זוגי: כנראה הארכה של u סופית ל-ú (אין יחסת~מושא נפרדת בריבוי זוגי במקרה של t סופית?).

יחסת~הדאטיב#: ביחיד -n, ברבים -in, בריבוי חלקי -lin, בריבוי זוגי -nt (אבל כנראה ש-en בא אחרי ריבוי זוגי ב-u סופית).

יחסת~הקניין: ביחיד -o, ברבים -on (נוסף לרבים של יחסת~הנושא), ריבוי חלקי -lion, ריבוי זוגי -to.

יחסת~השייכות: ביחיד -va, ברבים -iva, בריבוי חלקי -líva, בריבוי זוגי -twa.

יחסת~המיקום: ביחיד -sse, ברבים -ssen, בריבוי חלקי -lisse(n), בריבוי זוגי -tse.

יחסת~היעד: ביחיד -nna, ברבים -nnar, בריבוי חלקי -linna(r), בריבוי זוגי -nta.

יחסת~המוצא: ביחיד -llo, ברבים -llon או -llor, בריבוי חלקי -lillo(n), בריבוי זוגי -lto.

יחסת~הכלי: ביחיד -nen, ברבים -inen, בריבוי חלקי -línen, בריבוי זוגי -nten.

Respective: ביחיד -s, ברבים -is, בריבוי חלקי -lis, בריבוי זוגי -tes.

(עיין\י בנספח לדוגמאות להטייה של שמות~עצם בקווניה בכל ביחסות.)