נאנְדוֹרִין - לשון בני-הלילית הירוקים

נקראה גם: דאנִית, לשון היערות, לשון בני-הלילית מן היער

במהלך מסע הנדודים הארוך מקוּיוִיֵנֶן אל הים, היו כאלו מן הטֶלֶרִי שמיאנו לחצות את הרי-הערפל המבעיתים. את המסע אל הים, היכן שאוּלְמוֹ יביא את בני-הלילית לואלִינוֹר, הם זנחו (הסילמארילּיון, פרק 3). בקווניה נקראו בני-הלילית הללו מאוחר יותר בשם נאנְדוֹר, או "אלו הסבים לאחור", למרות שנראה שאיש מביניהם לא באמת שב למזרח, אלא הם פשוט נותרו מאחורי הִיתֵיגְלִיר (מלחמת אבני-היקר, עמ' 384). מונהגים על-ידי פלוני דֶנֶתוֹר, חלק מן הנאנְדוֹר נכנסו לבסוף לארצות שמכאן (בֶּלֶרִיאַנְד), אף-על-פי שאל ההפלגה לואלינור, הם איחרו לבוא במספר עידנים. הם התיישבו באוֹסִּיריאנד, מחוז שלו הם קראו-מחדש בשם לִינְדוֹן, ובקרב בני-הלילית האפורים, הסינדאר, הם נודעו לימים כבני-הלילית הירוקים (בסינדארין לֵיגִיל, לֵיגֶלְרִים). על מערכת היחסים שבין לשון בני-הלילית האפורים ולשון בני-הלילית הירוקים, נאמר ש"למרות שכאשר פגשו הם בשנית את קרוביהם המרוחקים, שאותם לא ראו זמן רב, סטה ניב הנאנְדוֹר מסינדארין והסתעף ממנו עד שבקושי הובן, נדרשה למידה מועטה בכדי לגלות את קרבתו ללשונות אלדארין" (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?). טבעת מורגות, עמ' 385, מאשר שהסינדאר הכירו בבני-הלילית הירוקים "כשארי בשר ממוצא לינדאריני [קרי, שמן הלינדאר] (...), המדברים בלשון שלמרות השוני הגדול עדיין נחשבת קרובה ללשונם".

אולם, כל אשר ידוע על לשון הנאנדוֹרִין הם כשלושים מילים, שרובן מצויות באטימולוגיות. כפי שנאמר על-ידי טולקין עצמו, "למרות שההשוואה של ניבי-שפת בני היערות לשפתם עוררה במלומדים עניין גדול, במיוחד בקרב אלה מן הנוֹלדוֹר, מועטים הדברים הידועים על לשון בני-הלילית מן היערות. בני-הלילית הירוקים לא התקינו אמנות כתיבה כלשהי, ואלו מביניהם שלמדו אמנות זו מן הסינדאר (בני-הלילית האפורים) כתבו בסינדארין כמיטב יכולתם." (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?)

חלק מן הסינדאר שבאו אל ממלכת תְראנְדוּאִיל, נמלטים מחורבנה של דוריאת, אמצו את לשון הנאנדוֹרִין ולקחו לעצמם שמות בצורות ובסגנון של לשון-היערות, בדיוק כפי שהנוֹלדוֹר הגולים התאימו את שמותיהם מקווניה לסינדארין מאות שנים לפני כן. סינדאר אלו "אכן ביקשו להפך לבני-יערות ולשוב, כפי שאמרו, אל החיים הפשוטים, הטבעיים לבני-לילית, לפני שאלו הופרעו על-ידי הזמנת הואלאר לבוא למערב" (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?). אך בדרך כלשהי הצליחה סינדארין להתגנב אפילו אל קהילות בני-הלילית הירוקים: "בשלהי העידן השלישי, חדלו ודאי ניבי-היערות מלהיות מדוברים בשני המחוזות בעלי החשיבות במהלך מלחמת הטבעת: לוֹרִיֵין וממלכת תראנְדוּאִיל בצפון יעראופל. כל שנותר מאלו היו מלים אחדות ומספר מועט של שמות אנשים ומקומות". נִימְרוֹדֶל דיברה רק בלשון בני-היערות, גם לאחר שבזו חדלו להשתמש בלוֹרִיֵין; ראה סיפורים שלא נשלמו עמ' ?. סיפורים שלא נשלמו מציע בעמ' ?-? שהשם לוֹרִיֵין עצמו שונה מהשם לוֹרִינאנְד בנאנדוֹרִין, "עמק הזהב (אור זהוב)" ואפילו ייתכן מהשם הקדום יותר לִינְדוֹרִינאנְד "עמק ארץ המזמרים (=לינדאר, טלרי)". לפי הערת שוליים בנספח ו' של שר הטבעות, לא רק לוֹרִיֵין, אך גם השמות קאראס גאלאד'וֹן, אַמְרוֹת ונִימְרוֹדֶל "קרוב לוודאי מלשון-היערות במוצאם, שהותאמו לסינדארין".

אין הרבה שנוכל לומר על המבנה של נאנדוֹרִין. מעט מאוד דקדוק נוכל להסיק ממעט המלים הידועות לנו. ריבוי-שינוי-תנועה בסגנון סינדארין מופיע באוּרְק "אוֹרְק" רבים יִירְק (בסינדארין אוֹרְך, צורת רבים יירך). שינוי-תנועה זה בהכרח פותח באופן עצמאי משינוי-התנועה הסינדאריני בצד השני של הרי-הערפל (אין סימנים שינוי-תנועה בקווניה ובטלרין של אמאן, שפות שהתפתחו מאלדארין משותפת לאחר היפרדות הנאנְדוֹר משאר האלדאר, בדיוק כמו סינדארין). בלִינְדִי, שמם של הנאנְדוֹר לעצמם, מופיעה צורת רבים שמוצאה בסיומת הרבים -î בלשון הקדומה של בני-הלילית. האם הסיומת -אוֹן ב-קאראס גאלאד'וֹן מציינת יחס-הקניין ברבים, בקירוב ובחפיפה עם סיומת קווניה מקבילה? דבר זה ייתן לשם משמעות אפשרית *"מבצר העצים". גאלאד' "עץ" יכול להיות בסינדארין, אך לשפה זו אין שום סיומות ליחס-קניין.

מילון נאנדוֹרִין עם הערות אטימולוגיות

השמות נִימְרוֹדֶל "הגבירה מהמערה הלבנה" ואַמְרוֹת "המטפס מעלה" ודאי בנאנדוֹרִין במוצאם, אך בהערת שוליים שבנספח ו' בשר הטבעות נאמר שהם "הותאמו לסינדארין" וייתכן ששונו מצורותיהן המקוריות; לפיכך, אין הם נכללים כאן. (לגבי משמעות השמות ראה סיפורים שלא נשלמו, עמ' ). נאמר שאף השם קאראס גאלאד'וֹן הותאם לסינדארין ולכן גם הוא שלול מן הרשימה, אך קאראס, שניתן באופן נפרד בסיפורים שלא נשלמו, נכלל. בהערות האטימולוגיות הצורות הקדומות שטולקין עצמו "שחזר" אינן מסומנות בכוכבית.

אַלְם (alm)- "עץ-בוקיצה", סביר להניח מ-*almâ שגזורה מהבסיס ÁLAM "עץ-בוקיצה" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 348). יש לשים לב שצורת הקווניה alalmë וצורת הסינדארין lalf התפתחו בבירור מצורות שונות, אם מקורבות כלל). בהתבסס על צורות אחרות בנאנדוֹרִין היה מצופה ל-*ealm או ל-*elm במקום צורה זו.

בֶּאוֹרְן (beorn)- "איש", צוין שהתפתח מ- besnô"בעל" (הבסיס BER "נשא", הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 352), אך "נמהל עם ber(n)?", בייחוד "איש אלים, לוחם" מהבסיס BER "אלים" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 352). ההסטה של e ל- eoהיא משונה ואין לה מקבילה ישירה, אך ניתן להשוות את eo מ- iב- meord(מֶאוֹרְד) "טל, ממטר" (מהצורה הקדומה mizdê). באופן רגיל סיומת -ô תיהפך ל- -âבנאנדוֹרִין (ראה גוֹלְדַא), אך כאן היא פשוט נעלמת במקום להפיק *beorna. גם ב-meord, מלה נוספת שבה היה מצופה לראות סיומת -a (במקרה זה מ-ê), אין סיומת. ייתכן ותנועות סופיות נעלמות במלים שללא ההעלמה היו בעלות יותר משתי הברות. אפשרי שההסטה של ה- sהקדומה ל- rב- besnô> beorn נעוצה בעיקרה בערבוב עם ber(n)ô, אך r הנהפך מ-z נראה ב- meord > mizdê. ייתכן וה-s נהייתה בתחילה ל- zורק אז ל-r, התפתחויות שכאלו שכיחות בקווניה.

קאראס (caras)- "מבצר המוקף בתעלת מגן" (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?), וודאי תושווה למלת הסינדארין ("נוֹלדוֹרִין") caras "עיר (מעל הקרקע)" הגזורה מהבסיס KAR "הכן, עשה" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 362); המשמעות הבסיסית ביותר תהיה בפשטות "דבר שנעשה, בניין" (השווה את car "בנייה, בית" בקווניה). הארכות הכרוכות תנועת-בסיס סופית וסיומת s מאומתות; תינתן הדוגמה SPAL והצורה המוארכת של זו SPALAS (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 387). לפיכך, יכול להיות בקלות ל- KAR צורה מוארכת *KARAS. מלת הסינדארין caras ללא ספק מכילה סיומת גזירה של בני-הלילית האפורים -as למרות (-as משומש ביסודו בכדי להפיק שמות-עצם מילוליים, כמו הסופית האנגלית -ing, אך לעתים תכופות יקבלו אלו יותר ממשמעות ממשית; קרוב לוודאי שניתן להשוות את car-as למלה build-ing באנגלית); ייתכן והסיומת בנאנדוֹרִין מקורבת לזו בסינדארין. אף-על-פי-כן אפשרות נוספת תהיה להשוות את הסיומת -asעם הסיומת הקיבוצית הנראית ב- Danas (דאנאס), ולהניח ש- carפירושו משהו כמו "בית" (כפי שבקווניה), לפיכך caras= "קבוצה של בתים, כפר", ומאוחר יותר קיבל את הפירוש "מבצר מוקף בתעלת מגן" אם נהגו הנאנְדוֹר להקיף את כפריהם בתעלות מגן.

קוֹגְן (cogn)- "קשת", הצורה הקדומה ניתנה כ-ku3nâ, גזורה מהבסיס KU3(הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 365); סביר ש- ku3nâהיה במקור שם-תואר "בצורת-קשת", מכיוון ש--nâ היא באופן מכריע סיומת תארית.

קְוֶונְדַה (cwenda)- "בן-לילית". מלה המוטלת בספק לפי תפיסתו המאוחרת של טולקין; בענף לשונות אֶלְדארִין שאליו משתייכת נאנדוֹרִין, הצליל KW נהפך ל- Pהרחק אחורה, בזמן קדום בהיסטוריה הבלשנית של בני-הלילית (מלחמת אבני-היקר, עמ' 375; גם הערה 5 בעמ' 407). לא היוותה זאת בעיה בתפיסה המוקדמת של טולקין, היכן שהדאנִיַאנִים יצאו מהמון הנוֹלדוֹר, ולא מעם הטֶלֶרִי (עמי הארץ התיכונה, עמ' 76). ב-"נאנדוֹרִין מאוחרת" מוטב יהיה להתעלם מ-cwenda; פשוט לתקן את השם ל-*penda ייצור התנגשות עם הצורה הקדומה pendâ "מדרוני, שיפועי" (ראה מלחמת אבני-היקר, עמ' 375). באטימולוגיות גוזר טולקין את cwenda מ- kwenedê"בן-לילית" (מהבסיס KWEN(ED) בעל המשמעות הדומה, הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 366; ובאשר להסטה של הסופית המקורית -ê לצורה בנאנדוֹרִין -â, השווה hrassa (הְראסַּה) "מצוק" מ-khrassê). אך מאוחר יותר המלה הקדומה הזו שהניבה את מלת הקווניה Quende שוחזרה כ-kwende (מלחמת אבני-היקר, עמ' 360). אין כל דוגמה ודאית המראה כיצד -e קצרה סופית נהית בנאנדוֹרִין, כך שאין ביכולתנו לומר האם kwende מסוגלת להניב cwenda, ולהתעלם מהשאלה של kw הנגרע עד שנהפך ל-p.

דאנאס (Danas)- "בני-הלילית הירוקים, נאנְדוֹר". נגזר באטימולוגיות מהבסיס DAN (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 353), הוגדר בפשטות כ"ייסוד המצוי בשמותיהם של בני-הלילית הירוקים", ובאופן ניסיוני יושווה לבסיס NDAN "לאחור, אחורנית" (מכיוון שהנאנְדוֹר "סבוּ לאחור" ולא השלימו את המסע אל הים). דעתו המאוחרת של טולקין על גזִירת שמם של בני-הלילית הירוקים כפי שהיא מופיע במלחמת אבני-היקר עמ' 412, היא שהבסיס dan- והצורה השרירותית שלו ndan- אכן בעלי משמעות דומה: צורות אלו קשורות עם "היפוכה של פעולה כלשהי, בכדי לבטל או למנוע את תוצאתה", והצורה הקדומה שהוצעה ndandô "אחד החוזר ממילתו או מהחלטתו". אולם, לא נראה זה סביר שהנאנדור קראו לעצמם בשם שכזה, ואכן טולקין מצהיר בעמ' 385 במלחמת אבני-היקר ש"אנשים אלו עדיין כינו את עצמם בשם-השבטי העתיק, לִינְדַאי (Lindai) = לִינְדאר בקווניה, שבמהלך הזמן השתנה ונהפך ללִינְדִי בשפתם". ייתכן, אם כן, שטולקין דחה את הרעיון שהנאנדור קראו לעצמם בשם דאנאס. ובאשר עניין הסיומת -as, קרוב לוודאי שתושווה לסיומת ריבוי -ath בסינדארין. ואכן צורת הסינדארין ("נוֹלדוֹרִין") Danath שללא ספק מקבילה בקירוב ל- Danasניתנת ב-'הדרך האבודה וכתבים אחרים' בעמ' 353.

דוֹרִי- (dóri-)- "ארץ", מבודד מהשם Lindórinand (לִינְדוֹרִינאנְד). ייתכן והצורה העצמאית של המלה תִיבדל; אין זה ברור מהיכן מגיעה i בצירוף Lindórinan. באטימולוגיות נגזרות מלים אלדאריאניות שפירושן "ארץ" מהבסיס NDOR "שְכן, שהה, נוּח, גוּר" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 376). לא רשומה שם מלה בנאנדוֹרִין שפירושה "ארץ", אך צורת הסינדארין dor הנגזרת מ- ndorêהקדומה מופיעה. אולם, יש לשים לב לכך, שטולקין שנים רבות לאחר מכן גזר את המלים האלדאריאניות שפירושן "ארץ" מהבסיס DORO "יבֵש, קשה, עקר" (מלחמת אבני-היקר, עמ' 413). למרות זאת, המקור האחרון אכן מאשר שהצורה הקוונדית הקדומה (Primitive Quendian) היתה ndorê, שכעת נחשבה שהשתנתה על ידי העשרה של d > nd. היא מוגדרת כ"הארץ היבשה והקשה, בניגוד למקווה מים או לביצה", מאוחר יותר התפתחה המשמעות "ארץ כלשהי בניגוד לְים" ולבסוף גם ל"ארץ" כמחוז מסוים, "בעל גבולות מוגדרים פחות או יותר". הדבר מוטל מאוד בספק האם dóri- אכן באה מ- ndorê(זה סביר שיניב *dora בנאנדוֹרִין במקום), אך היא חייבת להיות גדורה מאותה צורה בסיסית.

דוּנַּא (dunna)- "שחור"; ייתכן וזה ייראה כגזור מ-*dunnâ, שמין הבסיס DUN "כהה" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 355) או על-ידי סיומת תָּאֳרִית-nâ או על-ידי חיזוק של n > nn במרכז המלה והסיומת התָּאֳרִית הפשוטה יותר -â. אולם, נראה שמלים אחרות בנאנדוֹרִין, כגון ealc (אֶאַלְק) "ברבור" מ-alk-wâ, ו-cogn (קוֹגְן) "קשת" מ- ku3nâמאבדות את ה- -â הסופית שלהן. הצורה שהתפתחה אינה *cogna עם תנועה סופית כפי שהמקרה ב-dunna. אולם, התנועה הקדומה -ô נהפכת בסופו של דבר לתנועה -a בנאנדוֹרִין, כדוגמת golda (גוֹלְדַא) "נוֹלדוֹ" מהצורה הקדומה ñgolodô, לפיכך אפשרי שיכול *dunnô להניב dunna, אך הצורה הקדומה הזו תהיה במקום שם-תואר שם-עצם *"איש/דבר כהה", מכיוון ש--ô, -nô הן סיומות שֵמִיוֹת (של שמות) במקום סיומות תָּאֳרִיוֹת. כמובן, ייתכן והנאנדוֹרִין שינתה שם-עצם מקורי לשם-תואר, או שפיתחה סיומת תָּאֳרִית -a מחדש. אך כאשר כל הדברים מובאים בחשבון, עדיין נראה כי *dunnâ הוא השחזור הטוב ביותר של הצורה הקדומה. המלים dunna ו- scella(סְקֶלַּא) העלו את השאלה האם סיומות -â מקוריות אכן משומרות כ- -a כאשר עוקבות הן אחר עיצור כפול (בניגוד למקבץ של עיצורים שונים) בנאנדוֹרִין.

אֶאַלְק (ealc)- "בַּרְבּוּר", הצורה הקדומה שניתנה היא alk-wâ, הגזורה מהבסיס ÁLAK "חש, נחפז" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 348); alk-wâ ייראה כבעל מבנה תָּאֳרִי (סיומת -wâ), כך שלצורה הקדומה יש וודאי משמעות זהה לזו של הבסיס: "חש", ומאוחר יותר היה בשימוש כשם-עצם "(ה)חש" בכוונה לבעל-חיים. על-פי תפיסתו המאוחרת של טולקין, kw וודאי היה צריך להיהפך ל-p, במקום c, ראה cwenda. תנועת a המשתנה ל-eo היא הסטה משונה ואין לה מקבילה ישירה אפילו היכן שהיה מצופה שתהיה, אך ניתן להשוות את ה- iהמשתנה ל- eoב- meord(ואת e המשתנה ל- eoב-beorn), כמו גם את ie מ- aב- sciella(סְקִיאֶלַּא). ייתכן ואלינו להבין מכך ש-l, r שוטפות /*בתקווה שההקשר כאן זהה לזה שב-*liquid mutation/ מביאות לשינויים שכאלו בתנועה שקודמת להן, אך אם כן היה מצופה לדוגמה *ealm במקום alm (אַלְם) כמלה שפירושה "עץ בוקיצה".

אֶדֶל (edel)- "אֶלְדַא, בן-לילית נעלה". מוצהר באטימולוגיות כגזור מן הבסיס ÉLED (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 356), והוגדר כ"בני-כוכב"; טולקין מציין שבדוֹרִיאַתְרִין ודאנִית השתמשו בצורה "מוחלפת", ומתייחס בבירור להחלפת במקומם של הצלילים L ו-D. נראה כי באטימולוגיות ההתפתחות אמורה להיות כך: eledâ > (הצורה הקדומה ניתנת במפורש בספר מכתביו של ג'.ר.ר. טולקין, עמ' 281) edela > edel. מאוחר יותר שחזר טולקין את הצורה הקדומה של מלת הקווניה Elda כ- eldâ(מלחמת אבני-היקר, עמ' 360); האם יכלה זו כהלכה להניב בנאנדורין את edel מוטל בספק, אלא-אם-כן ה- -ldהסופיות עברו שִׂכּוּל אוֹתִיוֹת אל -dl והתנועה התפתחה עד אשר "שברה" את הצמד עיצורים הסופי. באטימולוגיות, טולקין נתן לראשונה את elda כצורת הנאנדורין. *Eledâ לא היה יכול להניב elda, מכיוון שסיומת -â אובדת בקביעות בנאנדורין.

[גארְמַא (garma)- "זאב" בסיס 3ARAM (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 360, נמחק החוצה)] מכיוון והצורות הקרובות בקווניה ו"נוֹלדוֹרִין"=סינדארין הן harma ו- araf(נדחו יחד עם garma), הצורה הקדומה תהיה *3aramâ. המלה golda (גוֹלְדַא) "נוֹלדוֹ" מאשרת שנאנדורין היתה משמיטה את השנייה מבין שתי התנועות התחיליות בהברה הסמוכה; אולם, דוגמאות אחרות מצביעות על כך ש--â סופית פשוט תיעלם במקום להניב -a. ראה לדוגמה ealc (אֶאַלְק).

גוֹלְדַא (golda)- "נוֹלדוֹ". הצורה הקדומה של Noldo בקווניה (ולפיכך גם של golda הנאנדוֹרִינִי) ניתנת בעמ' 364 בספר מלחמת אבני-היקר כ-ñgolodô. דוגמה זו בלבד מוכיחה שנאנדורין, בדומה לקווניה (ובניגוד לסינדארין) משמיטה את השנייה מבין שתי התנועות התחיליות בהברה הסמוכה. מלה זו היא היחידה המספקת דוגמה ברורה לשינוי של התנועה הקדומה הסופית -ô ל--a.הצורה golda מעלה אפשרות שבנאנדורין כפי שבסינדארין, העיצורים האפיים הקדומים שבתחילית ñg, nd, mb פושטו אל g, *d, *b, למרות שהדוגמאות ל-*d ו-*b חסרות במכלול הכתבים המצומצם שקיים. הצורות הבסיסיות שמהן נגזרת golda תוכלנה להימצא בעמ' 377, הדרך האבודה וכתבים אחרים: ÑGOL "חכם" והצורה המוארכת ÑGOLOD "איש מן העם החכם". Ñgolodô נוצר כך או על-ידי אוֹמאטַינַה (ómataina פירושה בקווניה "שלוחה תנועתית", קרי, תהליך של הוספת תנועת בסיס כסיומת) מ-ÑGOL, הוספת סופית D ואת הסיומת השמית (של-השם, לעתים קרובות זכרית או של עושה-הפעולה) -ô. לחלופין, אפשרות נוספת היא פשוט הוספת סיומת ארוכה -dô (בעלת משמעות דומה) לצורת-האוֹמאטַינַה של הבסיס ÑGOL (בייחוד -ñgolo).

הְראסַּה (hrassa)-"מצוק, צוק". צורה קדומה שניתנה היא khrassê, הנגזרת מבסיס KHARÁS (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 363) שלא הוגדר, אך ניתן להשוותו לבסיס KARAK "ניב חד, חוד, שן" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 362). המלה khrassê מציגה השמטה של תנועת-בסיס לא מוטעמת הנראית לעתים קרובות במלים קדומות (ראה לדוגמה d'râk- "זאב" מהבסיס DARÁK-); הסיומת מצויה במספר מלים המציינות דוממים /*ההקשר אינו מובן*/ (אף-על-פי שזוהי גם סיומת נקבית). ובאשר להכפלה של ה- sהסופית, השווה lassê "עלה" מהבסיס LAS¹ (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 367). צמד העיצורים hr- היא הדוגמה היחידה שלנו כיצד khr- משתנה בנאנדורין; hr- לבטח אמור לציין r לא-קולית, כמו באיותו המאוחר של טולקין למילות קווניה (לדוגמה hroa "גוף"). באשר ל--ê המשתנה ל--a בנאנדורין, השווה cwenda (קְוֶונְדַה) מ-kwenedê.

לִינְדִי (Lindi)- השם שבו כינו הנאנדור את עצמם, מקורב למלת הקווניה לִינדאר, שמם של הטֶלֶרִי "המזמרים" (מלחמת אבני-היקר, עמ' 385). צורת היחיד וודאי *lind, וייתכן ומופיעה היא בשם Lindórinand (לִינְדוֹרִינאנד). נאמר שהצורה הזו היא התפתחות של השם השבטי העתיק יותר Lindai (מלחמת אבני-היקר, עמ' 385), או מהשלב עתיקה ביותר Lindâi (מלחמת אבני-היקר, עמ' 378). Lindâ היה במקור שם של מי מהשבט השלישי של בני-הלילית, ובקרב האלדאר הם נודעו בשם טֶלֶרִי; הנאנדור באו ממוצא זה של בני האֶלְדאלִיאֶה. בעמ' 382, מלחמת אבני-היקר, Lindâ מוצהר כגזור מהבסיס LIN שפירושו העיקרי הוא "צליל נעים או ערב לאוזן"; Lindâ, גזורה על-ידי חיזוק אמצעי והתנועה התָּאֳרִית -â, תיראה כשם-תואר במקור, אך מאוחר יותר שימשה כשמו של השבט השלישי של בני-הלילית ולבסוף נהפכה לשם-עצם. ההתייחסות בפירוש היתה לאהבתם לשירה (יש לשים לב שטולקין תרגם את השם לִינְדוֹרִינאנד כ"עמק ארץ המזמרים"; סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?). המלה הנאנדורינית Lindi לבדה במכלול הכתבים המצומצם שלנו של לשון בני-הלילית הירוקים מראה התפתחות ישירה של הסיומת הקוונדית הקדומה –î, בעוד שצורת הרבים היחידה מלבדה המאומתת בנאנדורין נוצרת על-ידי שינוי-תנועה: urc (אוּרְק) "אוֹרְק" רבים yrc(יִירְק). ייתכן והסיומת -i מתמידה במקרה של מלה עם תנועת-בסיס i, מאחר שתנועה זו אינה יכולה להשתנות על-ידי שינוי-תנועה (בהיותה כבר זהה לתנועה שגורמת לשינוי-התנועה כך ששום הטמעה לא תהיה אפשרית); לפיכך, צורת היחיד וצורת הרבים היו נהיות זהות אם סיומת הרבים -i היתה מושמטת כפי שב- yrc. (ייתכן ולא יהיה זה נחוץ לשווע לעזרת ההסבר הפשוט של "העולם האמיתי" שרעיונותיו של טולקין לגבי נאנדורין השתנו במהלך שלושים השנים המפרידים בין המקור של yrc לבין המקור של Lindi).

לִינְדוֹן (Lindon)- מחוז במזרח בלריאנד בו התיישבו בני-הלילית הירוקים, שנקרא קודם לכן אוֹסִּירִיאַנד (מלחמת אבני-היקר, עמ' 385). הרעיון שלינדון היא מלה בנאנדורין אינו מופיע באטימולוגיות; שם נאמר שהיא באִילקוֹרִין (Ilkorin) במקום בנאנדורין, גזורה מ- Lindân-d (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 369, עין ערך הבסיס LIN²) והוגדרה כ"ארץ המנגינה" ("בשל המים והציפורים"). אולם, לפי תפיסתו המאוחרת של טולקין, השם Lindon מסמל את המלה הקדומה Lindânâ (מלחמת אבני-היקר, עמ' 385), אשר הוא בבירור Lindâ "לינדא, בן-לילית מעדת הטלרי" + הסיומת התארית המאומתת עד-מאוד -nâ. לפיכך Lindânâ פירושו פשוט "(ארץ) של הלינדאר". הצורה מעניינת, המלה הנאנדורינית הזו ממקור מאוחר בהרבה מהאטימולוגיות מאשר את האיבוד של ה- -â הסופית המקורית הנראה במלים רבות הרשומות באטימולוגיות. בנוסף לכך Lindon הגזורה מ- Lindânâהיא גם הדוגמה היחידה כיצד â נהיה בנאנדורין; נראה כי זה נהפך ל- o(ראה גם דוֹרִיאַתרִין, היכן ש- âאמצעית נהפכת ל-ó).

לִינְדוֹרִינאנְד (Lindórinand)- "עמק ארץ המזמרים (=לינדאר, טלרי)", "לוֹרִיֵין" (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?-?). היסודות בשם זה חייבים lind- "מזמר, לינדא" (ראה גם צורה הרבים Lindi מעל), dóri- "ארץ" (ייתכן והצורה העצמאית תיבדל; ראה dóri-) ו- nand(נאנְד) "עמק".

לוֹרִינאנְד (Lórinand)- "עמק הזהב (אור זהוב)", "לוֹרִיֵין". השתנה מלִינְדוֹרִינאנְד (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?-?). ייראה שמלה זו תצביע על lóri- (ייתכן והצורה העצמאית תיבדל במידה מסוימת) כמלה הנאנדורינית ל"זהב, אור זהוב", גזירה ברורה של הבסיס LÁWAR (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 368) הכולל בדיוק משמעות זו; הצורה הקדומה laurê ניתנה באטימולוגיות. מלה זו בלבד מעידה על ההסטה הנאנדורינית שלau > ó. (אולם, היה מצופה שהתנועה האחרונה ב- laurêתיהפך ל- -a בנאנדורין; ראה גם hrassa מ-khrassê; ייתכן שבמקום זאת מייצגת lóri- את שם-התואר-הצבעי *lauri; אם כן ייתכן והסופית -i משומרת אך ורק לפני סיומת או בצירוף, בהיותה של הצורה העצמאית במצב רגיל *lór).

לִיגְן (lygn)- "חִוֵר". צורה קדומה ניתנה כ- lugni"כחול", אשר מן הבסיס LUG¹ (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 370, לא מוגדר) עם סיומת -ni שלא מאומתת אחרת, למרות שהסיומת -i היא סיומת המצויה בצורות קדומות של שמות-תואר-צבעיים רבים. בסיומת -i גורמת לשינוי-תנועה u > y; השווה yrc(יִירְק) כצורת הרבים של urc(אוּרְק) "אוֹרְק". סיומת ה- -i הקצרה המקורית המסוגלת לגרום לשינויי-תנועה שכאלו בשלב האלדארין משותפת מפתיעה במקצת, מאחר שמלת הקוונדית הקדומה lugni היתה צריכה להיהפך בשלב זה ל-*lugne, ו-e סופית בקושי תגרום לשינוי-תנועה. האם עלינו להבין מכך שהשינוי של -i ל- eחל מאוחר יחסית, לאחר חציית האלדאר את הרי הִיתֵיגְלִיר והיפרדותם מהנאנדור?

מֶאוֹרְד (meord)- "טל, ממטר". צורה קדומה שניתנה כ-mizdê, גזורה מבסיס MIZD (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 373) שלא מוגדר, אך ללא ספק צודק כריסטופר טולקין כאשר הוא מבחין שהבסיסים MISK (המניב מלים ל-"רטוב, לח") ו- MITH(המניב מלים ל-"ערפל לח" ו-"אפור") וודאי אמורים להיות מקורבים ל-MIZD. נראה כי במקרה זה הסיומת ê- הנראית ב- mizdêמציינת חומר/נושא/תוכן /*לא מובן*/. בעוד במקרים מסוימים נהפכת סיומת ê- בלשון בני-הלילית מן היער ל- -a, כאן היא אבדה; ראה beorn (בֶּאוֹרְן) למחשבות על כך. מלה זו לבדה מראה הסטה של ל-eo מ-i, אך ראה גם הסטה של e ל- eoב-beorn.

נאנְד (nand)- "עמק", מבודד מ- Lindórinand (לִינְדוֹרִינאנד). בעוד לא ניתנה מלה זו באטימולוגיות, ניתן לראות בבהירות שהיא גזורה מהבסיס NAD (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 374) ולפיכך היא מלה קרובה למלת הדוֹרִיאַתרִין הדומה nand "שדה, עמק". המלה המקורבת בקווניה nanda (שפירושה "מרעה-מים, מישור מוּשקה") מצביעה על צורה קדומה *nandâ; כמו ברוב המקרים, הסיומת -â אובדת בנאנדורין.

סְקֶלַּא (scella), סְקִיאֶלַּא (sciella)- "וילון, מחיצה, מסך" (סביר להניח שם-עצם). צורה קדומה ניתנה כ-skalnâ, גזורה מהבסיס SKAL¹ "סכוך, הסתר (מאור)" (בדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 386). מכיוון ש- -nâ היא סיומת תארית, שלעיתים תכופות מקבלת את המשמעות סוג מסוים של בינוני פעול, פירושו של skalnâ חייב להיות "מוסכך, מוסתר (מאור)"; זה נהפך לשם-בעצם "וילון, מחיצה, מסך" בנאנדורין. המלה scella, sciella לבדה מגלה לנו שצמד העיצורים ln נטמע בנאנדורין ל-ll, וכפי שב-dunna (דוּנַּא), spenna(סְפֶּנַּה) סופית -â קדומה, שבדרך-כלל אובדת, נותרת כ- -a העוקב אחרי עיצור כפול. ההסטה של a ל-e ב- skalnâ> scella מקבילה על-ידי ההסטה דומה של *spannâ > spenna. אולם, הסטה שכזו לא מופיעה במה שנראים כתנאי-סביבה דומים (לפני עיצור כפול?); ראה hrassa (הְראסַּה), לא *hressa מ-khrassê. ייראה הדבר ש-e יתפרש אל ie, בהתחשב של- scella צורת חלופית sciella.

סְנאס (snæ^s)- "חוד חנית, חוד, טריז". הצורה המקורית לא ברורה לחלוטין; הבסיס הואSNAS/SNAT (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 387), שלא הוגדר אך יש ללא ספק להבינו כצורה מחוזקת של NAS (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 374). צורת רבים קדומה natsai מוזכרת תחת SNAS/SNAT; ייתכן ו-snæ^s גזורה ממשהו כמו*snatsâ דרך *snats, *snas. ההסטה של a ל- æ^ארוך (כפי הנראה אותה תנועה כפי שבמלה האנגלית cat אך ארוכה יותר) מצויה רק במלה זו, אך ישנן מספר דוגמאות של a ההופכת ל-e, ראה spenna (סְפֶּנַּה), scella (סְקֶלַּא). אולי a הנהפך ל- æ^הוא הטעמה של מלה בת הברה יחידה, כאשר אין מקבץ עיצורים לאחר מכן (כפי שבמלה nand).

סְפֶּנַּה (spenna)- "עב, ענן". גזור מהבסיס SPAN "לבן" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 387), אך בקושי קרוב ישיר של מלת הקווניה fanya ושל מלת הטֶלֶרִין spania (ששתיהן בודאי מ-*spanjâ), ואף לא קרוב ישיר של מלת הסינדארין מלת הסינדארין faun, שמוצהרת כגזורה מ-spâna, במקום זאת חייב spenna להיות גזור מ- *spannâ, כלומר הבסיס SPAN עם סיומת תָּאֳרִית -nâ (או אולי הסיומת התארית הפשוטה יותר -â בצירוף עם חיזוק אמצעי של n > nn). באשר לשינוי של a ל-e, ראה גם scella (סְקֶלַּא) מ-skalnâ.

סְווארְן (swarn)- "נפתל, מעכב, חוסם, שקשה להתמודד איתו". גזור מהבסיס SKWAR "כפוף, מפותל" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 386); הצורה הקדומה היתה ללא ספק *skwarnâ עם הסיומת התארית -nâ. במקרה זה התנועה הסופית של סיומת זו אובדת, בעוד שנראה שהיא נותרת ב- dunna< *dunnâ, scella < skalnâ ו- spenna< *spannâ; הייתכן שהתנועה משתמרת רק כאשר היא עוקבת אחר עיצור כפול?

אוּרְק (urc)- "אוֹרְק" רבים יִירְק (yrc). באטימולוגיות, ניתנת הצורה הקדומה של מלה זו כ- órku(מוגדר כ-"גוֹבְּלִין"), הגזור מהבסיס שלא הוגדר ÓROK (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 379). ייתכן ויוכל הבסיס להיות מובן כנוסח שונה עם הוספת-תנועה-תחילית של הבסיס ROK "סוס", בהנחה שזה התייחס במקור לסוסו של ה"פרש האפל המפלצתי הרוכב עלֵי סוסו הפראי" שרדף את בני-הלילית על גדות קוּיוִיֵנֶן, בהנחה שבמקור היה מקושר הבסיס ROK ליצוריו של מֶלקוֹר. אולם, מאוחר יותר גזר טולקין את המלים בשפות בני-הלילית שפירושן "אורק" מהבסיס RUKU שהיה קשור לפחד (מלחמת אבני-היקר, עמ' 389) ומנה צורות קדומות ניסיוניות: urku, uruku, urkô. מכיוון שהסיומת הקדומה -u אובדת בנאנדורין (ראה גם Utum [אוּטוּם] מ-Utubnu), הצורות urku ו- urukuללא ספק היו מסוגלות להניב את מלת הנאנדורין urc (בעוד ש- urkôהיה משתנה במקום זאת ל-*urca; ראה גם golda (גוֹלְדַא) "נוֹלדוֹ" מ-ñgolodô). צורת הריבוי yrc מראה בבירור שינוי-תנועה שנגרם על-ידי איבוד הסיומת הקוונדית הקדומה –î; ראה גם את שינוי-התנועה שנגרם על-ידי הסיומת התארית הקדומה -i, במקרה של המלה הקדומה lugni "כחול" המניבה lygn (לִיגְן) "חִוֵר".

אוּטוּם (Utum)- "אוּטוּמְנוֹ", מעוזו הראשון של מֶלקוֹר. הצורה הקדומה ניתנה כ-Utubnu, גזורה מהבסיס TUB (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 394) שלא כה הוגדר אך מניב סדרה של מלים המציעות את המשמעות הבסיסית של "מעמקים, תהום". הכנסת התחילית של תנועת-הבסיס היא סממן שכיח בחיזוק צורות קדומות; נראה כי הסיומת-nu אינה משומשת בשום מקום פרט למלה זו, אך יש בבירור להבין את Utubnu כ"[מקום] מאוד נמוך". צמד העיצורים המקורי bn נהפך בנאנדורין ל-m; ראה גם את מלת הקווניה Utumnu. ללא ספק אמורה ההתפתחות להיות Utubnu > *Utumnu > *Utumn > Utum.