פואמת המארקיריה

פואמת המארקיריה, עליה אמר כריסטופר טולקין שהיא "אחת היצירות החשובות ביותר בקווניה" (The monsters and the Critics, עמ' 4), היא הטקסט הארוך ביותר בקווניה בשלה שפורסם עד כה. הגרסה הסופית של השיר היא למעשה תרגום. הגרסאות המוקדמות של הפואמה נכתבו בראשית שנות שלושים, בתקופה שבה טולקין עדיין "ערך ניסויים" במבנה המדוייק של "קניה" (Qenya, כפי שכונתה אז), והיה משנה את הסיומות הדקדוקיות כמעט מידי שבוע. הכתבים המוקדמים האלה ב"קניה" (אשר מופיעים בספר The Monsters and the Critics, עמ' 213-214, 220-221; להלן: MC), לא נראים כבעלי ערך רב עבור אלו המתעניינים בקווניה של שרה"ט. אבל למרבה המזל, טולקין כתב מאוחר יותר את הפואמה בקווניה בשלה, ואף הוסיף הערות (MC, עמ' 221-223). למעשה זהו תרגום מה"קניה" הניסיונית של שנות השלושים המוקדמות לקווניה בשלה, כפי שזו הצטיירה בעיני רוחו של טולקין לאחר שעסק בה לאורך כל חייו. הגרסה הסופית של הפואמה מתוארכת, כנראה, לעשור האחרון של חייו. זהו מקור לשוני חשוב ביותר, בעיקר הודות לדוגמאות הרבות לצורות בינוני (participles) שמופיעות בו.

הגרסה הראשונה של הפואמה נושאת את הכותרת Oilima Markirya, "התיבה האחרונה" (MC, עמ' 213, 214). הגרסה השניה, המתוקנת, מופיעה ללא כותרת. יתכן שהמילה oilima "אחרונה" אינה מילה תקפה בקווניה בשלה (בגרסה הסופית מופיעה המילה métima בפואמה במקום שבו הופיעה בגרסה הראשונה המילה oilima), אבל המילה markirya "תיבה" תקפה בוודאות. באופן מילולי משמעות המילה היא "ספינת~הבית" (השווו לאלדאמאר "בית~האלדַר"). במאמר הזה הטקסט נקרא פואמת המארקיריה.

שינויים מעטים נערכו בכתיב כדי שיתאים לכתיב הנהוג בשרה"ט: שיניתי k ל-c והוספתי דיארסיס בכל המקומות שבהן מופיעה e בסוף מילים מרובות הברות (למעט -ië, שם הדיארסיס מופיע בטקסט המקורי). מספרתי את השורות על~מנת להקל על ההתייחסות לטקסט במהלך הדיון.

להלן מובאת פואמת המארקיריה, לפי בתים, עם תרגום בין השורות (התרגום המקורי של טולקין לאנגלית מופיע ב-MC, עמ' 214-215; שימו~לב להערה 8 בעמ' 220 הנוגעת לשינוי קטן):

בית ראשון:

1) Men cenuva fánë cirya

מי יראה ספינה לבנה

2) métima hrestallo círa,

עוזבת את החוף האחרון,

3) i fairi nécë

הרפאים החיוורים

4) ringa súmaryassë

בחיקה הקר

5) ve maiwi yaimië?

כשחפים מקוננים?

1. המילה הראשונה men "מי", צריכה להיקרא כ-man (כתב ידו הלא~ברור של טולקין…). המילה man מופיעה לא רק בנאמאריאה שבשרה"ט, אלא גם חמש פעמים נוספות בפואמה הזו ממש. cenuva "יִראֵה", מורכבת מהבסיס cen- "לראות" + סיומת המציינת עתיד -uva. fánë "לבנה" (בבית השני מופיעה המילה fána, שעשויה להיות מדוייקת יותר, ראו להלן). cirya "ספינה".

2. métima "אחרון", hrestallo *"מהחוף", hresta "חוף" + סיומת של יחסת המוצא -llo "מ-". círa "מפליגה", המשמעות הבסיסית היא *"לחתוך". מילה זו מופיעה כאן במובן של "לחתוך או לעבור במהירות דרך הים". ראו גם cirya "ספינה": תחת הערך kir- בנספח לסילמאריליאון משווה כריסטופר טולקין מילה זו למילה האנגלית cutter "סירה מהירה". המילה círa נראית כמו מה שנקרא "בסיס של הווה מתמשך"#, עם הארכה של תנועת הבסיס וסיומת -a (המילה הזו יכולה לשמש גם כזמן הווה *"cuts, sails"). מכאן, שהמשמעות המילולית של שורות אלה אינה "מי יראה ספינה לבנה עוזבת את החוף האחרון?", אלא *"מי יראה ספינה לבנה מפליגה מהחוף האחרון?"

3. i "ה-" (ה"א הידיעה), fairi "רפאים", צורת רבים של fairë "רוח~רפאים; רוח ללא גוף אשר נראית כצורה חיוורת" (MC, עמ' 223), nécë צורת רבים (כדי להתאים לריבוי fairi) של שם התואר néca "מעורפל, רפה, עמום" (שם, עמ' 223).

4. ringa "קר" (באטימולוגיות מופיעה הצורה ringë תחת הערך RINGI), súmaryassë "בחיקה", ולכן "בחיקה הקר". המילה súmaryassë מורכבת מ-súma "חלל, שקע, חיק" + סיומת של יחסת השייכות -rya "שלה, שלו" + סיומת של יחסת המיקום -ssë "ב-".

5. ve "כ-, כמו", maiwi "שחפים", ריבוי של maiwë "שחף", yaimië צורת ריבוי (כדי להתאים ל-maiwi) של שם התואר yaimëa "מקונן", שנגזר מ-yaimë "קינה?" (שם~עצם).

בית שני:

6) Man tiruva fána cirya,

מי יצפה בספינה לבנה,

7) wilwarin wilwa,

רפה כפרפר,

8) ëar-celumessen

בים השוטף

9) rámainen elvië

כנפיה ככוכבים

10) ëar falastala,

הים גועש,

11) winga hlápula

הקצף נושב,

12) rámar sisílala,

הכנפיים זוהרות,

13) cálë fifírula?

האור דועך?

6. man "מי", tiruva "יצפה, יבחין", המילה מורכבת מהבסיס tir- "לצפות" ומסיומת המציינת זמן עתיד -uva, כמו cenuva "יראה" בשורה הראשונה. fána "לבנה", בבית הראשון מופיעה הצורה fáne. בהערות של טולקין לפואמה, כפי שנדפסו ב-MC, מופיעה הצורה fáne, אבל באטימולוגיות (הדרך האבודה, בסיס SPAN) הופיעה קודם הצורה fanya "ענן"; מאוחר יותר טולקין מחק את המילה "ענן" והוסיף fána לצד fanya, "במובנים של 'לבן' ו'ענן'… אם כי לא ברור לאיזו מילה מתייחס כל מובן" (כריסטופר טולקין). לפי מקורות אחרים fanya משמעה "ענן (לבן)", כך שנראה ש-fána היא המילה שמשמעה "לבן". בהתחשב בכך ש-man נקראה בטעות כ-men בשורה הראשונה, יכול להיות ש-fána נקראה בטעות כ-fáne פעמיים בכתובים המופיעים ב-MC בעמ' 222, הן בגוף הפואמה והן בהערות. (מדוע אדם המוכשר כל~כך בכתיבה תמה אינו יכול לכתוב בכתב~יד קריא יותר בחיי היומיום?) cirya "ספינה".

7. wilwarin "פרפר", wilwa "מתרוצץ כה וכה". טולקין תרגם מילים אלה "רפה כפרפר", אבל לפי המשמעות המילולית הספינה היא כ"פרפר המתרוצץ כה וכה".

8. ëar-celumessen - הרכבה של ëar "ים" ושל celumessen, המורכבת מ-celumë "שטף (גאות), זרם" עם סיומת המיקום בריבוי -ssen. המשמעות המילולית של השורה היא *"בשטפי הים", או כפי שטולקין תרגם "בים השוטף".

9. rámainen היא ráma "כנף" + סיומת יחסת הכלי בריבוי -inen "באמצעות, על~ידי", ולכן המשמעות היא "באמצעות כנפיים", המתייחסות כאן למפרשיה של הספינה. elvië היא צורת רבים של שם התואר elvëa "ככוכבים". טולקין תרגם את השורה כ"(על) כנפיה ככוכבים", אבל המשמעות המילולית של המילים בקווניה היא "באמצעות כנפיים ככוכבים", משום שזוהי צורה של יחסת הכלי ("על כנפיה" יהיה בתרגום מילולי *rámassen, צורה לא מתועדת הכוללת סיומת של יחסת המיקום).

10. ëar "ים", falastala "קוצף", צורת בינוני של falasta- "לקצוף"; -la היא סיומת המציינת בינוני פועֵל, מקבילה ל-"ing" באנגלית (משמשת רק ליצירת שמות תואר בבינוני ולא שמות עצם). יש דוגמאות רבות לשימוש בסיומת הבינוני -la בפואמה הזו.

11. winga "קצף, רסס". hlápula צורת בינוני המורכבת מהבסיס הפועלי hlapu- "לעוף או להישטף ברוח" + הסיומת -la כמו ב-falastala לעיל. שימו לב שכאשר הסיומת הזו מתווספת לבסיס שבו אין צרור עיצורים לאחר התנועה המוטעמת (בניגוד לצרור st בבסיס falasta-), אז התנועה מתארכת: a הופכת ל-á, hlapu > hlápula (השוו ל-pícala להלן).

12. rámar "כנפיים", צורת רבים של שם~העצם ráma "כנף". sisílala "זוהרות", צורת בינוני של sisíla-, שהיא בעצמה צורה מיוחדת של הבסיס sil- "זוהר", המעידה על חזרה של הפעולה בתדירות גבוהה (באנגלית "frequentative form"). צורה זו של תדירות נוצרת באמצעות הכפלה של ההברה הראשונה (במקרה הזה si-), הארכת תנועת הבסיס (i > í), והוספת סיומת -a. צורה ארוכה זו של sil- מעידה, כנראה, על פעולה מתמשכת או ארוכה. חשוב לציין שצורת הבינוני מקבלת את הסיומת הרגילה -la גם כאשר המילה מתארת שם~עצם ברבים (rámar "כנפיים"). שמות תואר המסתיימים ב- -a, הופכים לרבים באמצעות שינוי הסופית ל- -ë, וניתן היה לצפות ששמות תואר בצורת בינוני יתנהגו באותה הדרך, ויהפכו לרבים באמצעות שינוי הסיומת -la לסיומת -lë. אבל הסיומת -la אינה משתנה בצורת רבים, כך שצורות בינוני פועל נשארות זהות ביחיד וברבים. יתכן שהמטרה היא למנוע בלבול עם הסיומת -lë, המציינת שם~עצם פועלי, כמו ב-Ainulindalë (מילולית *"שירת האינו", שטולקין תרגם כ"מוסיקת האינור").

13. cálë "אור", fifírula, צורת בינוני של fifíru- "דועך", שהיא צורה מוארכת של fir- "מת, דועך" (באופן המקביל לצורה המוארכת sisíla- מהבסיס sil-). לא לגמרי ברור מדוע הצורה fifíru- כוללת את התנועה המקשרת -u במקום -a כמו במילה sisíla-. ראוי לציין שהתנועה המקשרת u מופיעה לעתים בהקשרים של משמעות שלילית (ראו ההערה של טולקין לגבי -uñkwâ ו- -iñkwâ, בעמ' 415 ב"מלחמת אבני היקר"). fir- "מת, דועך" היא אכן מילה הנושאת משמעויות שליליות.

בית שלישי:

14) Man hlaruva rávëa súrë

מי ישמע את הרוח שואגת

15) ve tauri lillassië,

כעלים ביער;

16) ninqui carcar yarra

הסלעים הלבנים נוהמים

17) isilmë ilcalassë,

באור הירח המנצנץ,

18) isilmë pícalassë,

באור הירח המתמעט,

19) isilmë lantalassë

באור הירח הנופל

20) ve loicolícuma;

גווית נר;

21) raumo nurrua,

הסערה לוחשת

22) undumë rúma?

התהום נעה?

14. man "מי", hlaruva "ישמע", המילה מורכבת מהבסיס hlar- "לשמוע" ומסיומת המציינת זמן עתיד -uva. rávëa "השואגת", שם תואר הנגזר מ-rávë "שאגה"; -a היא סיומת שמאפיינת שמות תואר. súrë "רוח". טולקין תרגם את השורה הזו כ"מי ישמע את הרוח שואגת?", אבל המשמעות המילולית היא *"מי ישמע את הרוח השואגת?"

15. ve "כ, כמו", tauri "יערות", ריבוי של taurë "יער". lillassië "מרובי-עלים", ריבוי של שם התואר lillassëa "מרובה-עלים", הנגזר מהמילה lassë "עלה" בתוספת הסיומת התארית -a והתחילית lin- "הרבה" (הדרך האבודה, עמ' 369, בסיס LI). הצורה **linlassëa אינה אפשרית בקווניה בגלל הצירוף nl שאינו קיים בשפה זו, ולכן nl הפך ל-ll בתהליך של הידמות. טולקין תרגם את השורה הזו "כמו עלים ביער", אבל המשמעות המילולית היא *"כמו יערות מרובי-עלים".

16. ninqui "לבנים", ריבוי של שם התואר ninquë "לבן". carcar ריבוי של carca, מתורגם כאן כ"סלעים"; באטימולוגיות המילה carca (מופיעה כ-karka) מתורגמת כ"שן" (הדרך האבודה, עמ' 362, בסיס KARAK "ניב חד, חוד, שן"). בהקשר הנוכחי המילה מציינת סלעים חדים. yarra "נוהם, רוטן". בתרגום של טולקין המילה מופיע כצורת בינוני ולא כפועל "הנוהמים", על אף שהסיומת -la המציינת צורת בינוני אינה מופיעה כאן.

17. isilmë "אור~הירח", נגזר מהמילה Isil "הירח"; הסיומת -më מציינת לעתים משהו מופשט או לא~מוחשי. בתרגום השיר לאנגלית טולקין תרגם isilmë כ"ירח", אבל בהקשר של השיר המילה מתייחסת לאור~הירח ולא לירח גופו. ilcalassë: החלק הראשון של המילה הוא ilcala "המנצנץ", צורת בינוני של ilca- "לנצנץ" הנוצרת באמצעות הסיומת -la (אין כאן הארכה של תנועת הבסיס i, משום שאחריה מופיע צרור עיצורים lc). סיומת המיקום -ssë מצורפת למילה האחרונה ויוצרת את הביטוי "באור הירח המנצנץ". בשפה לא לירית הצורה הטבעית של הביטוי הייתה *ilcala isilmessë "המנצנץ-ירח-בְּ".

18. isilmë "אור~הירח". pícalassë מכיל בתוכו את המילה pícala, צורת בינוני של הפועל píca- "להתמעט, להתדלדל". אל המשפט isilmë pícala "אור~הירח המתמעט" מצורפת סיומת המיקום -ssë "בְּ", כך שהמשמעות הסופית היא "באור הירח המתמעט". הצורה הרגילה של המשפט היא כנראה *pícala isilmessë.

19. isilmë "אור~הירח". lantalassë מכיל בתוכו את צורת הבינוני lantala "הנופל" (נגזרת מהפועל lanta- "ליפול". כמו ב-ilcala, אין הארכה של תנועת הבסיס בגלל צרור העיצורים שמופיע אחריה - nt). גם כאן סיומת המיקום -ssë "בְּ" מצורפת למשפט כולו, כך שהמשמעות היא "באור הירח הנופל". בשפה שאינה לירית היינו מצפים למבנה *lantala isilmessë.

20. ve "כ, כמו". loicolícuma "גווית נר": loico "גוויה" + lícuma "נר" (המילה קרובה למילה líco "שעווה", שנגזרה כנראה מהצורה המוקדמת יותר *lîku. בקווניה תנועת -u קצרה בסוף מילה הופכת לתנועת -o, אבל נשארת ללא שינוי כאשר היא באמצע מילה, כמו ב- lícuma). התרגום של טולקין לשורה זו הוא "גווית נר", אבל משמעות הטקסט בקווניה היא "כגווית נר".

21. raumo "סערה" (או "קול הסערה"). nurrua "לוחשת, ממלמלת", המילה נגזרה מהבסיס הפועלי nurru- "לחישה, נהימה". לפי משמעותה המילה הזו משמשת כצורת בינוני, אבל במקום הסיומת האופיינית לצורות בינוני -la, מופיעה כאן הסיומת האופיינית לשמות~תואר -a. למעשה, טולקין כתב בתחילה nurrula ורק לאחר מכן שינה ל-nurrua. יתכן שאפשר לראות במילה nurrua צורה מסוימת של שם~תואר פועלי.

22. undumë "תהום". rúma מתועדת כפועל "לנוע, לזוז, להתרומם (תנועה של דברים גדולים וכבדים)"; כאן המילה משמשת כצורת בינוני למרות היעדר הסיומת -la האופיינית לצורות בינוני. כמו במקרה של nurrua, גם כאן טולקין כתב תחילה rúmala ואז שינה לצורה הנוכחית. אבל כאן הסיומת התארית אינה נראית משום שהמילה rúma מסתיימת בתנועה -a. יתכן שאותו תהליך התרחש גם עם המילים yarra בשורה 16 ו-tihta בשורה 35.

בית רביעי:

23) Man cenuva lumbor ahosta

מי יראה את העננים נאספים

24) Menel acúna

השמיים מתכופפים

25) ruxal' ambonnar,

על גבעות מתפוררות,

26) ëar amortala,

הים מתרומם,

27) undumë hácala,

התהום פוערת פיה,

28) enwina lúmë

החשיכה העתיקה

29) elenillor pella

שמעבר לכוכבים

30) talta-taltala

נופלת

31) atalantië mindonnar?

על מגדלים נפולים?

23. Man "מי". cenuva "יִראֵה", כמו בשורה 1. lumbor "עננים" (צורת ריבוי של lumbo "ענן"). ahosta מתורגם בשיר כ"נאספים". הפועל "להיאסף" הוא hosta-. כאן הוא מקבל תחילית -a (טולקין כתב בתחילה na- ואז שינה זאת). בהערה סתומה משהו טולקין כתב "כאשר הפועל מופיע בצורת הבסיס בלבד התחילית na- [שונה אח"כ ל a-] מתווספת, אם שם-העצם מתפקד כמושא ולא כנושא המשפט" (MC: עמ' 223). במשפט שלפנינו שם העצם ש"מתפקד כמושא ולא כנושא" הוא lumbor "עננים" - המושא של man cenuva "מי יראה". נראה, אם כן, שאם רוצים להרחיב על פעולתו של המושא, יש להשתמש בצורת הבסיס של הפועל בתוספת a- תחילית: Man cenuva lumbor ahosta[?] "מי יראה את העננים נאספים?" - כלומר, מי יראה את העננים בהיאספם?" התחילית a- יוצרת פועל אשר שם-העצם שאליו הוא מתייחס הוא גם המושא של פועל אחר [הדבר דומה לפסוקית מושא בעברית, ע.ג.]. חשוב לציין שמלבד התחילית a- הפועל אינו מוטה בשום צורה אחרת (הפועל ahosta אינו מקבל את סיומת הריבוי -r, על אף שהנושא שלו lumbor מופיע בריבוי, והפעלים בקווניה בד"כ מתאימים במספר לשם~העצם). כפי שטולקין ציין, "הפועל מופיע בצורת הבסיס בלבד" בתוספת a- תחילית.

24. Menel "שמיים, רקיע". המילה בקווניה מופיעה בצורת יחיד. בעמ' 72 ב"הדרך הלאה נמתחה", טולקין מגדיר menel כ"רקיע, כיפת השמיים, מקום הכוכבים" (כך למשל, שמו של ההר הגבוה בנומנור הוא Meneltarma "עמוד התווך של הרקיע"). acúna "מתכופפים": הבסיס הפועלי cúna (שנגזר משם~התואר cúna "כפוף, מעוקם"), בתוספת התחילית a- כמו בפועל ahosta שנזכר לעיל. שם~העצם Menel משמש כמושא של הפועל cenuva שמופיע בשורה הקודמת, ובה בעת כנושא של הפועל acúna: "מי יראה את… השמיים מתכופפים [כלומר, מי יראה את השמיים כאשר הם מתכופפים]?"

25. ruxal' צורה מקוצרת של ruxala; בקווניה -a סופית לעתים מושמטת כאשר המילה שאחריה מתחילה בתנועה דומה, a או o (זה אינו כלל גורף, ונראה שהשמטה זו מתרחשת בעיקר בשפה כתובה או פואטית, כאשר יש חשיבות לזרימה שוטפת של הדיבור). ruxala "מתפורר", צורת הבינוני של הפועל *ruxa- "להתפורר", שאינו מתועד בטקסטים אחרים. ambonnar "על גבעות". המילה מורכבת משם~העצם ambo "גבעה" + סיומת של יחסת היעד (allative) -nna "אל" או "על" + סיומת הריבוי -r; לכן ruxal' ambonnar = "על גבעות מתפוררות". מבנה אפשרי אחר של המשפט, השומר על אותה המשמעות, יהיה *ambor ruxalannar; באופן הדומה למבנה המשפט axor ilcalannar, המופיע בשורה 36, ראו להלן.

26. ëar "ים". amortala "מתרומם", זוהי צורת בינוני של הפועל amorta- "להתרומם", שמורכב מ-orta "לעלות" עם התחילית am- "למעלה", ומכאן "לעלות למעלה, להתרומם".

27. undumë "תהום". hácala "מפהקת", צורת בינוני של הפועל *hac-, *háca- "לפהק" (הפועל אינו מופיע בטקסטים אחרים).

28. enwina "עתיק". lúmë "חשיכה" (ניתן לתהות האם יש כאן בלבול, מצידו של טולקין או של מי שערך את התעתיק של השיר, בין lómë "לילה" ובין המילה lúmë "שעה, זמן", שמופיעה הן בשר~הטבעות והן באטימולוגיות תחת הערך LU-).

29. elenillor "מן (ה)כוכבים", elen "כוכב" + סיומת הריבוי -i + סיומת יחסת המוצא -llo "מן" + סיומת הריבוי -r (יחסת המוצא בריבוי יכולה להופיע גם כסיומת -llon וגם כסיומת -llor). קיומן של שתי סיומות המציינות ריבוי במילה אחת, -i ו- -r, דורש הסבר: נראה כי כאשר מוסיפים סיומות של יחסות לשמות~עצם המסתיימים בעיצור, מופיעה תנועה מקשרת -i (שהיא סיומת הריבוי האופיינית לשמות אלה - eleni "כוכבים"), לפני סיומת היחסה שמתחילה בעיצור (שהרי ללא התנועה המקשרת היתה נוצרת המילה **elenllor, שהיא בלתי אפשרית בקווניה). pella "מעבר"; מילת~יחס זו מופיעה אחרי שם~העצם שאליו היא מתייחסת ולא לפניו. השוו ל- Andúnë pella "מעבר למערב" בנאמאריאה (סדר מילים דומה לזה שבעברית היה *pella Andúnë או *pell' Andúnë). לכן משמעות השורה כולה elenillor pella "מעבר לכוכבים". יחסת המוצא מציינת כאן ש"החשיכה העתיקה" מגיעה ממקום שהוא "מעבר לכוכבים".

30. talta-taltala טולקין תרגם זאת כ"נופלת". כפי שניתן להבחין, הבסיס talta- מוכפל לפני הוספת סיומת הבינוני -la. משמעותו של הבסיס talta- אינה זהה למשמעות המילה lanta- "ליפול" (שורה 19). למילה talta- יש קונוטאציות הרסניות יותר, ומשמעותה קרובה יותר למשמעות של "להתמוטט, ליפול ולהיהפך להריסות". Atalantë, שמה של נומנור "אשר נפלה", נגזר מאותו הבסיס, וכך גם שם~התואר atalantëa, אשר מופיע בשורה הבאה. באטימולוגיות מופיע הערך talta- כ"לנטות, למעוד, להחליק" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 390, בסיס TALÁT).

31. atalantië "נפולים, חרבים", ריבוי של שם~התואר atalantëa. mindonnar מורכב מ-mindon "מגדל" + סיומת של יחסת היעד -nna "אל" או "על" + סיומת הריבוי -r. לכן atalantië mindonnar = "על מגדלים נפולים". כאשר סיומת של יחסה כמו -nna, -llo או -ssë מתווספת לשם~עצם אשר מסתיים באותו עיצור שבו הסיומת מתחילה, מתרחש מיזוג בין העיצורים הזהים: mindonnar במקום **mindon-nnar. למעשה טולקין כתב בתחילה את המילה mindoninnar, שבה סיומת הריבוי -i שמופיעה ב- mindoni "מגדלים", משמשת כתנועה מקשרת בין שם~העצם ובין הסיומת, בדיוק כמו במילה elenillor בשורה 29. אולם מאוחר יותר הוא שינה לצורה mindonnar שמופיעה כאן. זה אינו השינוי היחיד שטולקין ערך בשורה זו: הוא החליף את atalantië ב- atalantëa, צורת היחיד של שם~התואר. השינוי הזה אינו הגיוני והחלטתי להתעלם ממנו, משום ששם~התואר צריך להופיע בריבוי כדי להתאים במספר לשם~העצם "מגדלים". שינוי דומה הופיע באחת הגרסאות לשורה 3: néca fairi "הרפאים החיוורים"; בגרסה זו מופיע שם~התואר בצורת היחיד néca במקום בצורת הרבים nécë. האם טולקין השתעשע ברעיון ששמות~תואר שבאים לפני השם אותו הם מתארים, אינם מופיעים בצורת ריבוי גם אם שם~העצם מרובה? שתי עדויות נגד השערה זו הן השורה lintë yuldar "לגימות מהירות" שמופיעה בנאמריאה, שבה lintë היא כנראה צורת הרבים של *linta "מהיר", ושורה 16 בפואמה זו - ninqui carcar "סלעים לבנים", שבה ninqui היא צורת הרבים של ninquë "לבן".