בראשית פרק ב'
גרסה מתוקנת (ספטמבר 2003)
או-קיי, נמשיך בעוז את תרגומנו לתנ"ך בפרק ב'
של בראשית... הערות נחוצות מצויות בדיון בין השיטין מתחת.
סִיאֶה מֶנֶל אַר קֶמֶן אַר אִילְיַא הוֹסֶּנְטוֹ
נֶר טֶלְיַינֶה: אַר אִי אוֹסְטֶאַה אַוּרֶסֶּה אֶרוּ טֶלְיַאנֶה קארִיאֶרְיַא יַא
קארְנֶס אַר סֶנְדֶס אִי אוֹסְטֶאַה אַוּרֶסֶּה אִילְיַא קארִיאֶרְיאלּוֹ יַא
קארְנֶס: אַר אֶרוּ לַיטאנֶה אִי אוֹסְטֶאַה אַאוּרֶה אַר אַירִיטָאנֶה סַא אַן
סַאסֶּה אֶרוּ סֶנְדֶה אִילְיַא קארִיאֶרְיאלּוֹ יַא אוֹנְטאנֶס אַר קארְנֶס:
סִין נָא אִי נְיַארְנַא מֶנֶלוֹ אַר קֶמֶנוֹ אִירֶה
נֶנְטֶה אוֹנְטַינֶה אִי אַוּרֶסֶּה יַא קארְנֶה
יֶהוֹוַה אֶרוּ מֶנֶל אַר קֶמֶן:
בוֹרוֹ פּאלוּרֶסֶּאַה טוּסַּא לָא אֶנְגֶה
קֶמֶנְדֶה אַר אוֹלְואר בוֹרוֹ אוּמֶר טוּיטַא אַן יֶהוֹוַה אֶרוּ לָא טְיַארְנֶה
מִיסְטֶה לאנְטַא קֶמֶנַּא אַר לָא אֶנְגֶה אַטאן מוֹטִיאֶן אִי פּאלוּרֶסֶּה: אַר
הִיסִיאֶה אוֹרְטאנֶה קֶמֶלּוֹ אַר אָנֶס נֵן אִילְיַא אִי פּאלוּרֶן קֶמֶנוֹ: אַר
יֶהוֹוַה אֶרוּ קארְנֶה אִי אַטאן אַסְטוֹנֶן אִי קֶמֶלּוֹ אַר סוּיַאנֶה
קוּילֶסוּלֶה מִיר נֶנְגְוִוירְיַא אַר אִי אַטאן נֵה קוּינַא אוֹנַּא:
אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ אֶמְפּאנֶּה טארְוַוא אֶרֶנְדֶה
רוֹמֶנַּא אַר אֶנְטאסֶּה פּאנְיַאנֶס אִי אַטאן אִי קארְנֶס: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ
טְיַארְנֶה טוּיטַא קֶמֶלּוֹ אִילְיַא אַלְדַא אִי נָא ואנְיַא קֶניאֶן אַר מָארַא
מאטִיאֶן הוֹ סַא אַר יאנְדוֹ אִי אַלְדַא קוּילֶיאוֹ אֶנְדֶסֶּה אִי טארְבוֹ אַר
אִי אַלְדַא אִיסְטְיוֹ מָאראבַא אַר אוּלְקוּבַא:
אַר אֶנְגֶה סִירֶה אִי לֶנְדֶה אֶט אֶרֶנֶלּוֹ
אנְטיאֶן נֵן אִי טארְוַואן אַר אֶנְטאלּוֹ נֶס הּיָארִינַא מִיר קאנְטַא
קֶלוּמִי: אִי אֶסֶּה אִי מִינְיוֹ נָא פִּיהּיוֹן סַא נָא אִי סִרֶה אוֹס
אִילְיַא אִי נוֹרֶה האוִילַא יאסֶּה אֶאַה מאלְטַא: אַר טאנַא נוֹרֶיאוֹ מאלְטַא
נָא מָארַא אֶנְטאסֶּה אֶאַר יאנְדוֹ נִיסִימַא סוּכְטֶה אַר אַהּיַאמִירֶה: אַר
אִי אֶסֶּה אִי אַטֶּאַה סִירֶאוֹ נָא אִיהוֹן סַא נָא אִי סִרֶה אוֹס אִילְיַא
אִי נוֹרֶה כּוּשׂ: אַר אִי אֶסֶּה אִי נֶלְיַא סִירֶאוֹ נָא הִירֶּקֶל סַא
נָא אִי קֶלֶה רוֹמֶסֶּה אַהּיוּרוֹ אַר אִי קאנְטֶאַה סִירֶה נָא פֶּראט:
אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ מאמְפֶּה אִי אַטאן אַר
פּאנְיַאנֶה סֶה אֶרֶנוֹ טארְוַואסֶּה מוֹטִיאֶן סַאסֶּה אַר טִירִיאֶן סַא: אַר
יֶהוֹוַה אֶרוּ קאנֶּה אִי אַטאנֶן קוּוֵטַאלַא אִילְיַא אַלְדַאלוֹ אִי
טארְוַואסֶּה לֶרְטאלְיֶה מאטֶה: אַר אִי אַלְדַאלוֹ אִיסְטיוֹ מָאראבַא אַר
אוּלְקוּבַא אָבַא מאטֶה אַן אִי אַוּרֶסֶּה יַא מאטִילְיֶה סַאלּוֹ אַנְוַואבֶה
פירוּבַאלְיֶה:
אַר אקוּוֶה יֶהוֹוַה אֶרוּ אוּמֶה מָארַא סַא אִי
אַטאן נָא אֶרֶסֶּאַה קארוּבַאן סֶן רֶסְטאר אִי נָא וֶה סֶה: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ
קארְנֶה קֶמֶנֶּן אִילְיֶה קֶלְואר פּאלוּרֶיאוֹ אַר אִילְיֶה אַיוִוי מֶנֶלוֹ אַר
טוּלְיַאנֶרְיֶט אִי אַטאנַּא קֶנִיאֶן מאנַא אֶסְטַאנֶרְיֶט יַא אִי אַטאן
אֶסְטאנֶה אִילְיַא קוּינַא אוֹנַּא סַא נֵה אֶסֶּרְיַא: אַר אִי אַטאן אֶסְטאנֶה
אִילְיַא לאמְנִי אַר אִי אַיוִוי מֶנֶלוֹ אַר אִילְיֶה הְרַאואנִי קֶלְואר מאל
אטאנֶן אוּמֶס הִירֶה רֶסְטאר אִי נֵה וֶה סֶה:
סַאן יֶהוֹוַה אֶרוּ | טְיַארְנֶה נוּרַא פוּמֶה לאנְטַא אִי אַטאנַּא אַר
אִירֶה פוּמְנֶס מאמְפֶּס מִינֶה הוֹנאקְסוֹרְיַארוֹן אַר קוּוַאנְטֶה הְרָאוֶנֶן:
אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ קארְנֶה אִי הוֹנַאקְסוֹ יַא מאמְפֶּס אִי אַטאנֶלּוֹ מִיר
נִיס אַר טוּלְיַאנֶרְיֶס אִי אַטאנַּא: אַר אקוּוֶה אִי אַטאן לוּ סִינַא נאס
אַקְסוֹר אַקְסוֹנְיַארוֹן אַר הְרָאוֶה הְרָאוֶנְיוֹ סִין נַאוּבַא אֶסְטַינַא
נִיס אַן נֶרֶלּוֹ נֶס מאפַּינַא:
סִיאֶה נֵר אַאוּטוּבַא אַטארְיַאלּוֹ אַר אַמִילֶּרְיַאלּוֹ
אַר הִימְיוּבַא וֶסֶּרְיַא אַר נַאוּבַאנְטֶה הְרָאוֶה אֶר:
אַר נֶנְטֶה הֶלְדֶה אִי אַטאן אַר וֶסֶּרְיַא מאל
אוּמֶנְטֶה נַיטְיַאנֶה:
1. Sie menel ar cemen ar ilya hossento ner telyaine.
2. Ar i otsea auresse Eru telyane
carierya ya carnes, ar sendes i otsea auresse ilya carieryallo ya carnes.
3. Ar Eru laitane i otsea aure ar airitáne sa,
an sasse Eru sende ilya carieryallo ya ontanes ar carnes.
4. Sin ná i nyarna menelo ar cemeno íre nente ontaine, i auresse
ya carne Yehóva Eru menel ar cemen.
5. Voro palúressea tussa lá enge
cemende, ar olvar voro úmer tuita, an
Yehóva Eru lá tyarne miste lanta cemenna, ar lá enge Atan
mótien i palúresse. 6. Ar hísie ortane cemello, ar
ánes nén ilya i palúren cemeno. 7. Ar Yehóva Eru
carne i Atan astonen i cemello ar súyane cuilesúle mir nengwirya,
ar i Atan né cuina onna.
8. Ar Yehóva Eru empanne tarwa Erende, Rómenna, ar entasse
panyanes i Atan i carnes. 9. Ar Yehóva Eru tyarne tuita cemello ilya
alda i ná vanya cenien ar mára matien ho sa,
ar yando i alda cuileo endesse i tarvo, ar i alda istyo márava ar
ulcuva.
10. Ar enge síre i lende et Erenello antien
nén i tarwan, ar entallo nes hyárina mir canta celumi. 11. I esse
i minyo ná Píhyon; sa ná i sire
os ilya i nóre Havíla, yasse ea
15. Ar Yehóva Eru mampe i Atan ar panyane se Ereno tarwasse
mótien sasse ar tirien sa. 16. Ar Yehóva
Eru canne i Atanen, quétala: "Ilya aldallo i tarwasse lertalye
mate. 17. Ar i aldallo istyo márava ar ulcuva áva mate, an i auresse ya matilye sallo, anwave firuvalye.
18. Ar eque Yehóva Eru: "
19. Ar Yehóva Eru carne cemennen ilye celvar
palúreo ar ilye aiwi menelo, ar tulyaneryet i Atanna cenien mana
estaneryet. Ya i Atan estane ilya cuina onna, sa
né esserya. 20. Ar i Atan estane ilye lamni ar i aiwi menelo ar ilye
hravani celvar, mal Atanen úmes hire restar i né ve se.
21. San Yehóva Eru tyarne núra fúme lanta i Atanna, ar
íre fumnes, mampes mine hónaxoryaron ar quante hrávenen.
22. Ar Yehóva Eru carne i hónaxo ya mampes i Atanello mir
nís, ar tulyaneryes i Atanna. 23. Ar eque i Atan: "Lú sina
nas axor axonyaron ar hráve hrávenyo! Sin nauva estaina
Nís, an Nerello nes mapaina." 24. Sie
nér autuva ataryallo ar amilleryallo ar himyuva vesserya, ar nauvante
hráve er.
25. Ar nente helde, i Atan ar vesserya, mal úmente naityane.
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים
אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ
אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ
בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם
יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד
אֶת-הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה
אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם
עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם
לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם
וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח יְהוָה
אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ
הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:
וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן
וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: שֵׁם הָאֶחָד
פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר-שָׁם הַזָּהָב: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ
כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ
קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת:
וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם
וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו
יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ
מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב
הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:
וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף
הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר
יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: וַיִּקְרָא
הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה
וּלְאָדָם לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים | תַּרְדֵּמָה
עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר
תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח
מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם
זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי
מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת: עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו
וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ:
או פסוק-פסוק:
א: מֶנֶל אַר קֶמֶן אַר אִילְיַא הוֹסֶּנְטוֹ נֶר טֶלְיַינֶה:
1. Menel ar cemen ar ilya hossento ner telyaine.
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם: [הוֹסֶּה "צבא", ראה לקסיקון הקניה, עמ' 41; הוֹסֶּנְטוֹ "צבאם". טֶלְיַינֶה "כלו, הסתיימו", צורת רבים
בינוני-פעול של הפועל טֶלְיַא- "סַיֵים, גָמוֹר,
סַכֵּם", מלחמת אבני-היקר, עמ' 411.]
ב: אַר אִי
אוֹסְטֶאַה אַוּרֶסֶּה אֶרוּ טֶלְיַאנֶה קארִיאֶרְיַא יַא קארְנֶס אַר סֶנְדֶס אִי אוֹסְטֶאַה אַוּרֶסֶּה
אִילְיַא קארִיאֶרְיאלּוֹ יַא קארְנֶס:
2. Ar i otsea auresse Eru telyane carierya ya
carnes, ar sendes i otsea auresse ilya carieryallo ya carnes.
ב: וַיְכַל אֱלֹהִים
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: [אוֹסְטֶאַה "שביעי", ויניאר טנגוואר,
גיליון 42, עמ' 25. כאן חשים בצורך בעבר נישלם אמיתי; בשל המחסור בַמידע שפורסם על
כך, נאלצתי להשתמש במקום זה בצורת עבר פשוטה. לגבי הפועל טֶלְיַא-, ראה פסוק א'. קארִיאֶה "מלאכה" כשם-עצם;
מילולית זה שם-הפעולה של הפועל קאר- "הָכֵן, עָשֵה,
הַתְקֵן". סֶנְדֶה צורת עבר של הפועל סֶר- "נוּחַ, שְבוֹת"- לא **סֶרְנֶה מכיוון שהבסיס המקורי הוא סֶד ולא סֶר
(הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 385). השווה רֶנְדֶה כצורת העבר של רֶר- "זָרוֹעַ" מכיוון שהבסיס הוא רֶד
(הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 383).]
ג: אַר אֶרוּ
לַיטאנֶה אִי אוֹסְטֶאַה אַאוּרֶה אַר אַירִיטָאנֶה סַא אַן סַאסֶּה אֶרוּ סֶנְדֶה
אִילְיַא קארִיאֶרְיאלּוֹ יַא אוֹנְטאנֶס אַר קארְנֶס:
3.
Ar Eru laitane i otsea aure ar airitáne sa, an
sasse Eru sende ilya carieryallo ya ontanes ar carnes.
ג: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ
אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: [הפועל לַיטַא- "בָּרֵך", מלה המשומשת כאשר שיבחו את פרודו וסאם בשדות
קורמאלן: אַ לַיטַא,
לַיטַא טֶה "בָּרֵך
(אותם), ברכם", ומתורגמת במכתב 308 באסופת מכתביו של ג'.ר.ר. טולקין. אַירִיטַא "מקדֵש" צורת עבר אַירִיטָאנֶה, הוא פועל המצוי בכתב-יד אשר
לא-פורסם של טולקין שצוטט בגיליון מס' 32 של ויניאר
טנגוואר, נובמבר 1993, עמ' 7. המאמר מצוי ברשת האינטרנט,
למרות שקארל פ. הוסטטר מחק מִסיבות השמורות לו את ההתייחסות לַכתב-יד שלא-פורסם.
בתמליל העברי (כפי שמעל) ישנו משפט סתום מְלַאכְתּוֹ
אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. תרגמתי זאת כ"מלאכתו אשר ברא ועשה",
כפי שנעשה במספר גרסאות בנות-ימינו בשפות אחרות מן העברית.]
ד:
סִין נָא אִי נְיַארְנַא מֶנֶלוֹ אַר קֶמֶנוֹ אִירֶה נֶנְטֶה אוֹנְטַינֶה אִי
אַוּרֶסֶּה יַא קארְנֶה יֶהוֹוַה אֶרוּ מֶנֶל אַר קֶמֶן:
4.
Sin ná i nyarna menelo ar cemeno íre nente ontaine, i auresse ya
carne Yehóva Eru menel ar cemen.
ד: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים
אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
[סִין "אלה" כמלה עצמאית, לפי
אחד מהפירושים של משפט המופיע בעמ' 401 ב"עמי הארץ התיכונה": סִין קוּוֶנְטֶה קוּוֶנְדִינְגוֹלְדוֹ
אֶלֶנְדִילֶנַּא = ?"אלה דברי פנגולוד' לאלנדיל". מלה נוספת ל"אלה" סִינַא, מלה די תארית המתחברת לשם-עצם. אִירֶה "כאשר" (זהו פירוש מילולי; התנ"ך העברי
כותב "ביום עשות") מתוך שירה של פיריאל, הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ'
72. -השם האלוהי יהוה מועתק כאן לקווניה כ-יֶהוֹוַה. בגרסה הראשונה של תרגום זה, עשיתי
כנוהג הכללי אם לא כלל-עולמי של המרה "ה', האדון" בקווניה אִי הֶרוּ (למרות שהדבר מתקשר רק למסורות
נוצריות). אולם, יהוה אינו תואר אלא שם-עצם פרטי {על-אף
שאסור להגותו}, ועליו להשתמר ככזה. (אפילו אם אִי הֶרוּ אֶרוּ "ה' אלוהים" נשמע
קוּל, השם העברי יְהוָה אלוהים לא מתחרז כך!) בעוד שיְהוָה הוא בודאי בעל קירבה טובה יותר לביטוי המקורי של יהוה העברי מאשר ל-Jehovah {כפי
שמבטאים אותו באנגלית}, ישנו קושי להפכו לקווניה מבלי להתנגש עם מלים שכבר קיימות
(יָאוֶה "פרי", יָאוֶוה "בקעה"). לפיכך ביססנו את צורת
הקווניה שלנו של השם האלוהי על הביטוי המסורתי האנגלי במקום זאת.]
ה: בוֹרוֹ
פּאלוּרֶסֶּאַה טוּסַּא לָא אֶנְגֶה קֶמֶנְדֶה אַר אוֹלְואר בוֹרוֹ אוּמֶר טוּיטַא
אַן יֶהוֹוַה אֶרוּ לָא טְיַארְנֶה
מִיסְטֶה לאנְטַא קֶמֶנַּא אַר לָא אֶנְגֶה אַטאן מוֹטִיאֶן אִי
פּאלוּרֶסֶּה:
5.
Voro palúressea tussa lá enge cemende, ar olvar voro úmer
tuita, an Yehóva Eru lá tyarne miste
lanta cemenna, ar lá enge Atan mótien i palúresse.
ה: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה
טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר
יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה: [בוֹרוֹ "ללא הפסק", משומש כאן יחד עם שלילה בשביל
"טרם", "עדיין לא". פּאלוּרֶה "פני הארץ, קרקע", 'הדרך
האבודה וכתבים אחרים', עמ' 380 ע"ע הבסיס פּאל;
כאן מתורגם כ"שדה". המשפט פּאלוּרֶסֶּאַה טוּסַּא "שיח השדה (או, שיח פני-האדמה) מכיל פּאלוּרֶסֶּאַה כשם-תואר (ב-אַה) הגזור מצורת יחסת המקום (ב-סֶּה) של פּאלוּרֶה (בשביל "{להיות}
בגן-עדן", השתמש טולקין עצמו בשם-התואר מֶנֶלֶסֶּאַה או מֶנֶלְדֶאַה, המבוססים על מֶנֶלֶסֶּה, מֶנֶלְדֶה כצורות יחסת המקום של מֶנֶל; ראה ויניאר טנגוואר, גיליון 43, עמ' 13 וגיליון 44,
עמ' 16). לָא אֶנְגֶה, מילולית "לא קיים, לא
היה"= "אַיִן". טוּיטַא "צמח, גדל", לקסיקון הקניה, עמ' 96.]
ו: אַר הִיסִיאֶה אוֹרְטאנֶה קֶמֶלּוֹ אַר אָנֶס נֵן
אִילְיַא אִי פּאלוּרֶן קֶמֶנוֹ:
6. Ar hísie ortane cemello, ar ánes
nén ilya i palúren cemeno.
ו: וְאֵד יַעֲלֶה
מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה: [אָנֶס " (זה) נתן (בהקשר לאד, שנתן מים, השקה)";
ראה לקסיקון הקניה, עמ' 31, היכן שניתנת המלה אָנֶה כצורת עבר של אַנְטַא- "תן". הִיסִיאֶה "אד, ערפל לח",
ב'נאמאריאה'; 'הדרך הלאה נמתחה', עמ' 67]
ז: אַר יֶהוֹוַה
אֶרוּ קארְנֶה אִי אַטאן אַסְטוֹנֶן אִי קֶמֶלּוֹ אַר סוּיַאנֶה קוּילֶסוּלֶה מִיר
נֶנְגְוִוירְיַא אַר אִי אַטאן נֵה קוּינַא אוֹנַּא:
7.
Ar Yehóva Eru carne i Atan astonen i cemello ar súyane
cuilesúle mir nengwirya, ar i Atan né cuina onna.
ז: וַיִּיצֶר יְהוָה
אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים
וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: [הנחתי שיחסת הכלי -נֶן
יכולה אף לציין ישות גשמית המכלה בעשייה של דבר כלשהו, לפיכך אִי אַטאן אַסְטוֹנֶן "את-האדם עפר" (כלומר,
מעפר). - אִי קֶמֶלּוֹ "מן-האדמה,
מהאדמה". בדרך-כלל ה"א הידיעה אִי אינה משומשת כאשר המלה קֶמֶן מצויה, אך במקרה זה קֶמֶן מתייחסת לחומרהּ של האדמה, ולא ל"שמהּ" של האדמה
כהעולם או כוכב הלכת, ואז ה"א הידיעה המדויקת תוכל להיכלל כיאות. - ייתכן
והמלה העברית ל"איש", אדם היוותה השראה מהעולם-האמיתי לטולקין כאשר יצר את
מילת הקווניה אַטאן; המקבילה בסינדארין אַדאן דומה לצורה הספרדית של "אדם", וידוע שטולקין אהב את
השפה הספרדית. על-ידי שימוש במלת הקווניה אַטאן כמלה המקבילה לאדם העברית, ייתכן וסגרנו כאן מעגל שלם.
- נֶנְגְוִוירְיַא "אפיו, אפו"; שם-העצם נֶנְגְווֶה צריך היה ללא ספק להיות בעל הבסיס *נֶנְגְוִוי-, מכיוון שטולקין גזר אותה מהבסיס נֶנְג-וִוי,
הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 376.]
ח: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ אֶמְפּאנֶּה טארְוַוא
אֶרֶנְדֶה רוֹמֶנַּא אַר אֶנְטאסֶּה פּאנְיַאנֶס אִי אַטאן אִי קארְנֶס:
8.
Ar Yehóva Eru empanne tarwa Erende, Rómenna, ar entasse panyanes
i Atan i carnes.
ח: וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים
גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: [השם "עדן" יועתק
לקווניה כאֶרֶן, אך אין להתבלבל עם המלה
ל"פלדה" המופיעה בלקסיקון הקניה המוקדם (לקסיקון הקניה, עמ' 36; הדרך
האבודה וכתבים אחרים, עמ' 252). כאשר היא אחר תנועה, נהפכה *ד המוקדמת בקווניה ל-ר, והאלדאר העתיקו התפתחות זו כאשר התאימו מילים זרות לשפתם.
לפיכך, הותאמה המלה הגמדית ק'אזָאד לקווניה כקאסאר; ראה מלחמת אבני-היקר, עמ' 388, 389. לפי דוגמה זו,
התאמתי את עֵדֶן כאֶרֶן, כאן כצורת יחסת המקום אֶרֶנְדֶה; מילים המסתיימות ב-ן תוכלנה להפוך לצורות יחסת המקום עם -דֶה; השווה קֶמֶנְדֶה כצורת יחסת המקום של קֶמֶן "ארץ" (ויניאר טנגוואר, גיליון 43, עמ' 17).
- טארְוַוא "גן", לקסיקול הקניה, עמ'
87. –בשביל "שם" השתמשנו ב- *אֶנְטאסֶּה "ב(מקום) ההוא (מילולית "שָׁמָּה")"; זוהי
מקבילה סבירה בקווניה מלת הסינדארין אֶנּאס "שם", המופיעה במכתב המלך (תבוסת סאורון, עמ'
128-129). צורת יחסת המוצא אֶנְטאלּוֹ "מִשם" מופיעה
בפסוק י'. - בשביל "נטע, שתל", אימצתי את המלה אֶמְפּאנֶּה ממשפט "שני העצים" המוקדם,
המתחיל במילים ואלאר אֶמְפּאנֶּן
אַלְדארוּ, שפירושו
ודאי "נטעו הואלאר את שני העצים" (קרא אולי *ואלאר אֶמְפּאנֶּר אַלְדוּ בקווניה ההולמת יותר את
שרה"ט). בעמ' 80 של לקסיקון הקניה מופיע הפועל רִיסְטַא- "נָטוֹעַ, שָׁתוֹל", אך
פועל זה מתנגש עם הפועל המאוחר "חָתוֹך" (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ'
384; ע"ע הבסיס רִיס) ולפיכך הוא אינו משומש כאן.]
ט: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ טְיַארְנֶה טוּיטַא קֶמֶלּוֹ
אִילְיַא אַלְדַא אִי נָא ואנְיַא קֶניאֶן אַר מָארַא מאטִיאֶן הוֹ סַא אַר
יאנְדוֹ אִי אַלְדַא קוּילֶיאוֹ אֶנְדֶסֶּה אִי טארְבוֹ אַר אִי אַלְדַא אִיסְטְיוֹ
מָאראבַא אַר אוּלְקוּבַא:
9. Ar Yehóva Eru tyarne tuita cemello ilya
alda i ná vanya cenien ar mára matien ho sa,
ar yando i alda cuileo endesse i tarvo, ar i alda istyo márava ar
ulcuva.
ט: וַיַּצְמַח יְהוָה
אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל [ממנו] וְעֵץ הַחַיִּים
בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: [טארְבוֹ יחסת הקניין של טארְוַוא "גן". הצירוף ווֹ (wo) קרוב
לוודאי בלתי-אפשרי בקווניה, ובמצב כזה סביר שייהפך לבוֹ. השווה את השם קוּרְבוֹ בעמ' 352, עמי הארץ-התיכונה; זו קרוב לוודאי מייצגת את הצורה הבלתי-אפשרית
*קוּרְווֹ (*Kurwo), מכיוון
שהבסיס של זה הוא בבירור קוּרוּ כמו בקוּרוּפִינְוֶוה, הצורה המוארכת של שם זה (*קוּרוּאוֹ > *קוּרְווֹ > קוּרְבוֹ). - אִי
אַלְדַא אִיסְטְיוֹ "עץ הדעת", כאשר אִיסְטְיוֹ הוא צורת יחסת הקניין של אִיסְטְיַא "דעת, ידע". מָאראבַא אַר אוּלְקוּבַא "(של) טוב ורע" (בעברית
מופיע בסמיכות): אוּלְקוּ עם הבסיס אוּלְקוּ- מסמן את המלה "רע"
כשם-עצם, ויניאר טנגוואר, גיליון 43, עמ' 23-24. במשפט מָאראבַא אַר אוּלְקוּבַא השתמשתי ביחסת "השייכות"
או "תארית" ב-בַא במקום מוספית הקניין -וֹ, מאחר שנראה שיחסת-בַא
מתפקדת כ"קניין המושא" במשפטים כגון נוּרְטאלֶה ואלִינוֹרֶבַא "הסתרת ואלינור"
(הסילמארילּיון, פרק י"א), כאשר ואלִינוֹר היא המושא ההגיוני של "הסתרה". במקרה שלפנינו, מָארַא "טוב" ואוּלְקוּ "רע" הם המושאים ההגיוניים של אִיסְטְיַא "דעת": טוב ורע הם הדברים
ש"ידועים".]
י: אַר אֶנְגֶה סִירֶה אִי לֶנְדֶה אֶט אֶרֶנֶלּוֹ
אנְטיאֶן נֵן אִי טארְוַואן אַר אֶנְטאלּוֹ נֶס הּיָארִינַא מִיר קאנְטַא
קֶלוּמִי:
10. Ar enge síre i lende et
Erenello antien nén i tarwan, ar entallo nes hyárina mir canta
celumi.
י: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן
לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: [אַר אֶנְגֶה "ו(התקיים)...נהר"
{כלומר שהיה נהר, והוא יצא מעדן וכו'...}. הּיָארִינַא "נפרד", מילולית
"התפצל, התפלג", בינוני פעול של הפועל הּיאר- "פּצֵל", הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ'
385, ע"ע הבסיס סְיאד. ייתכן וזה פשוט יהיה הּיארְנַא, אך אולי נשאל האם תוכל הצורה הקדומה
*סְיאדְנָא= *סְיג'אדְנָא להניב ?הּיאנְדַא, שתתנגש עם מלים אחרות. אז אני מעדיף
את סיומת הבינוני הפעול הארוכה -אִינַא, בצירוף עם הארכה של
תנועת-הבסיס.]
יא: אִי אֶסֶּה אִי מִינְיוֹ נָא פִּיהּיוֹן סַא נָא
אִי סִרֶה אוֹס אִילְיַא אִי נוֹרֶה האוִילַא יאסֶּה אֶאַה מאלְטַא:
11. I esse i minyo ná Píhyon; sa ná i sire os ilya i nóre Havíla,
yasse ea
יא: שֵׁם הָאֶחָד
פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר-שָׁם הַזָּהָב: [צליל הקווניה הקרוב ביותר
ל-ש הוא הּי {ה חיכית אשר אין לה מקבילה בעברית, בגרמנית היא נקראת ich-laut, ומופיעה גם בה לפני ט. צלילה אינו ממש ה, ולכן היא מסומנת במפיק; כך הדין עם כל ה-
הּי{; אכן
אנשי גונדור החליפוהו ב-ש כאשר דיבור בקווניה. לפיכך אני תעתקתי לקווניה את השם
פישון כ- פִּיהּיוֹן. סִרֶה "זורם" {בעברית "סובב" במובן של
זורם סביב} צורת אָאוֹרִיסט (זמן הטית פועל ביוונית קלאסית המציין עבר מבלי
להתייחס למשך הפעולה) של הפועל סִיר- "זָרוֹם", הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ'
385, ע"ע הבסיס סִיר- ואין להתבלבל עם שם-העצם הקרוב סִירֶה "נהר", המופיע הפסוק הקודם. –מילית היחס
הלא-מאומתת אוֹס "סביב" {ראה הערה
לסִירֶה; הנהר הזורם סביב} מבוססת על הבסיס אוֹס
בעלת משמעות זו (הדרך האבודה וכתבים אחרים, 379) ואף כותבים אחרים השתמשו בה.]
יב: אַר טאנַא נוֹרֶיאוֹ מאלְטַא נָא מָארַא
אֶנְטאסֶּה אֶאַר יאנְדוֹ נִיסִימַא סוּכְטֶה אַר אַהּיַאמִירֶה:
12. Ar tana nóreo
יב: וּזְהַב הָאָרֶץ
הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: [השם העברי "בדולח" מתייחס
לשמן המור, סוג של אבן-חן גבישית יקרה המופקת משרף ריחני; בתחילה חשבתי פשוט
להעתיק לקווניה בֶרוֹלַא, אך נִיסִימַא סוּכְטֶה "שרף ריחני" יכסה בערך את
המשמעות של השם. המלה נִיסִימַא "ריחני" מבודדת
מן-השם נִיסִימאלְדאר "עצי ניחוח", שם של
אזור בנומנור (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?). סוּכְטֶה "שְׂרף" היא צורה מעודכנת של המלה סוּקְטֶה מחיבורי ה"קניה" המוקדמים של טולקין
(לקסיקון הקניה, עמ' 86); מאוחר יותר הוא החליט ש-קט נהפך ל-כט בקווניה. -שום מלה
ל"שוהם" מופיעה בחומר שפורסם; הצירוף שלי אַהּיַאמִירֶה (שאני מקווה שאינו צולע יותר מדי)
מורכב מתחילית אַהּיַא- "שַנֵּה" (עמי
הארץ התיכונה, עמ' 395) המוצמדת ל-מִירֶה "אבן-חן"; זה
מתייחס ל"שינויים" או לחילופים ברובדי הצבע באבן השוהם.]
יג: אַר אִי אֶסֶּה אִי אַטֶּאַה סִירֶאוֹ נָא
אִיהוֹן סַא נָא אִי סִרֶה אוֹס אִילְיַא אִי נוֹרֶה כּוּשׂ:
13. Ar i esse i attea síreo ná
Íhon; sa ná i sire os ilya i nóre
Cús.
יג: וְשֵׁם-הַנָּהָר
הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ: [השם "גיחון" חייב להפוך
בקווניה ל- אִיהוֹן (מאחר ובקווניה אין ג עצמאית;
אפשר ויאויית 3íhon =
Ghíhon
בכתיב רוּמִילאִי מלא! וזאת מאחר ש-3
מציינת עיצור אילם לפני תנועה). באופן רגיל היה משומש הּי כמקבילה הקרובה ביותר ל-ש, כפי שנעשה ב-פִּיהּיוֹן במקום פישון מעל, אך אין יכולה הּי להיות בסוף מלה, וכך כּוּשׁ חייב להפוך לכּוּשׂ (עם תנועה ארוכה כפי שבשם העברי).]
יד: אַר אִי אֶסֶּה אִי נֶלְיַא סִירֶאוֹ נָא
הִירֶּקֶל סַא נָא אִי קֶלֶה רוֹמֶסֶּה אַהּיוּרוֹ אַר אִי קאנְטֶאַה סִירֶה נָא
פֶּראט:
14. Ar i esse i nelya síreo ná
Hirrecel; sa ná i cele rómesse Ahyuro. Ar i cantea síre ná Perat.
יד: וְשֵׁם הַנָּהָר
הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי
הוּא פְרָת: [נֶלְיַא "שלישי", ראה גם נֶלְיאר "השלישיים" כשמה של העדה השלישית של האלדאר,
במלחמת אבני-היקר, עמ' 380. את השם העברי חידקל, שמו של אחד משני הנהרות הגדולים
הזורמים בסהר הפורה, העתקתי לקווניה כהִירֶּקֶל (כאשר אני משתמש ב- ר ל- ד כבאֶרֶן = עדן; ראה פסוק ח'). את השם העברי אשור התאמנו כאן כאַהּיוּר, בעוד שפרת יתאים לקווניה כפֶּראט. - בהתייחסו למה שעושה החידקל ממזרח {"קדמת"
היא נגזרת של המלה העברית "קדם", מזרח} לאשור, מציין התמליל העברי שהוא
"הולך". בשביל "הולך" נוכל כמובן להשתמש במלת קווניה הרגילה, לֶלְיַא, אך זה נראה מקום כה טוב להשתמש בפועל קֶלֶה, בהתחשב שב-'הדרך האבודה וכתבים אחרים', עמ' 363 הבסיס
קֶל מוגדר "הָלוֹך, רוּץ, שָטוֹף (בהקשר של מים)". פועל
זה אינו מאומת ישירות בקווניה, אך אותו בסיס מופיע בקֶלוּמֶה "פלג" (צורת רבים קֶלוּמִי מופיעה בפסוק י').]
טו: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ מאמְפֶּה אִי אַטאן אַר
פּאנְיַאנֶה סֶה אֶרֶנוֹ טארְוַואסֶּה מוֹטִיאֶן סַאסֶּה אַר טִירִיאֶן סַא:
15. Ar Yehóva Eru mampe i Atan ar panyane
se Ereno tarwasse mótien sasse ar tirien sa.
טו: וַיִּקַּח יְהוָה
אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: [השתמשתי במאמְפֶּה כצורת העבר של מאפַּא- "אָחוֹז, תָּפוֹס, לָקוֹחַ", למרות
שבלקסיקון הקניה (עמ' 59) רשומה במקומה המלה נאמְפֶּה. אילו צורת העבר הלא-צפויה הזו (עקב בלבול עם פועל אחר
בעל משמעות דומה) עודנה היתה ברת-תוקף בעת שטולקין כתב את האטימולוגיות, הוא לבטח
היה מזכירהּ אף שם, אך בעמ' 371 ב-'הדרך האבודה וכתבים אחרים', ע"ע הבסיס מאפּ-,
רק הפועל מאפַּא- רשום.]
טז: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ קאנֶּה אִי אַטאנֶן
קוּוֵטַאלַא אִילְיַא אַלְדַאלוֹ אִי טארְוַואסֶּה לֶרְטאלְיֶה מאטֶה:
16. Ar Yehóva Eru canne i Atanen,
quétala: "Ilya aldallo i tarwasse lertalye mate.
טז: וַיְצַו יְהוָה
אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: [הפועל קאן- "פָּקוֹד, צַוֵּה" או כאשר דבר כלשהו הוא
מושא: "דָרוֹש" (ב-'עמי הארץ התיכונה', עמ' 361-362, היכן שרק השורש
הבסיס קאן מצוטט ישירות, אך יש בבירור להניח מראש את קיומו של פועל
קווניה בעל משמעות שכזו הגזור מן-השורש הזה, כך השתמשתי כאן בקאן-). טולקין לא דן בתחביר המדויק המיוחס לפועל זה, אך
מאחר שנאמר שהמושא (הישיר?) הוא הדבר שנדרש, הסקתי שבמקרה של פקודה, באופן דומה
הפעולה שצוּותה תהיה המושא הישיר. זה אשר מקבל את הפקודה יהי אם-כן בודאי המושא
העקיף, ויופיע ביחסת-אל (יחסת המושא העקיף): לפיכך כאן אִי אַטאנֶן. – הפועל לֶרְטַא- "יכול, שהורשה לו" {כלומר כאשר אומר אלוהים
לאדם שמכל העצים פרט לעץ הדעת הוא יוכל לאכול}.]
יז: אַר אִי אַלְדַאלוֹ אִיסְטיוֹ מָאראבַא אַר
אוּלְקוּבַא אָבַא מאטֶה אַן אִי אַוּרֶסֶּה יַא מאטִילְיֶה סַאלּוֹ אַנְוַואבֶה
פירוּבַאלְיֶה:
17. Ar i aldallo istyo márava ar ulcuva
áva mate, an i auresse ya matilye sallo, anwave
firuvalye.
יז: וּמֵעֵץ הַדַּעַת
טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: [בקווניה פקודות שליליות
נעשות עם המלה אָבַא + בסיס פעלי לא מוטה {שלא
נעשתה בו הטיה}, כפי שבאָבַא
קארֶה!
"אל תעשה (זאת)" (מלחמת אבני-היקר, עמ' 396); לפיכך אָבַא מאטֶה = "לא תאכל". - סַאלּוֹ "ממנו", צורת יחסת המוצא של סַא "זה, הוא" (צורת יחסת המיקום סַאסֶּה "בו" בפסוקים ג' וט"ו). אַנְוַואבֶה "לבטח, בוודאות" {בדברי
אלוהים על תוצאות האכילה מעץ הדעת}, תואר-פועל הגזור מן-המלה המאומתת אַנְוַוא "ודאִי, אמיתי, ממשי", בדרך האבודה וכתבים
אחרים, עמ' 348, ע"ע הבסיס אַנַא²-.]
יח: אַר אקוּוֶה יֶהוֹוַה אֶרוּ אוּמֶה מָארַא סַא אִי
אַטאן נָא אֶרֶסֶּאַה קארוּבַאן סֶן רֶסְטאר אִי נָא וֶה סֶה:
18. Ar eque Yehóva Eru: "
יח: וַיֹּאמֶר יְהוָה
אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: [אוּמֶה "אינו, הוא לא", פועל שלילי (אוּמִין "אינני, אני לא", גוף ראשון הווה, הדרך
האבודה וכתבים אחרים, עמ' 396). סַא: זוהי מילת השעבוד
"ש..." {ויופיע בפירוש המילולי של המשפט: "ויאמר אלוהים לא טוב
שהאדם לבדו.."} לפי משפט המכונה מֶרִין, מקור מפוקפק במידת-מה (ראה
שיעור 20 של קורס הקווניה באלדאלאמבה לפרטים); כיום אין בידינו שום מקור טוב יותר
למרכיב זה בדקדוק קווניה. סַא היא אף כינוי-השם
"הזה", ונעשה בו שימוש ככינוי-שם במקומות אחרים בתמליל זה. - סֶן "לו, למענו", צורת יחסת-אֶל של סֶה. רֶסְטאר "עֵזֶר", שאני
גזרתי מן-הפועל רֶסְטַא- "עָזוֹר,
סַיֵיעַ", לקסיקון הקניה, עמ' 79.]
יט: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ קארְנֶה קֶמֶנֶּן אִילְיֶה
קֶלְואר פּאלוּרֶיאוֹ אַר אִילְיֶה אַיוִוי מֶנֶלוֹ אַר טוּלְיַאנֶרְיֶט אִי
אַטאנַּא קֶנִיאֶן מאנַא אֶסְטַאנֶרְיֶט יַא אִי אַטאן אֶסְטאנֶה אִילְיַא קוּינַא
אוֹנַּא סַא נֵה אֶסֶּרְיַא:
19. Ar Yehóva Eru
carne cemennen ilye celvar palúreo ar ilye aiwi menelo, ar tulyaneryet i
Atanna cenien mana estaneryet. Ya i Atan estane ilya cuina onna, sa né esserya.
יט: וַיִּצֶר יְהוָה
אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם
וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם
נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: [לא מאוד מסובך. קֶמֶנֶּן, צורת יחסת-הכלי של קֶמֶן "אדמה" {מן-האדמה}.
אַטאנַּא יחסת-היעד של אַטַאן (אל-האדם, לאדם), קיצור של אַטאנֶנַּא. מאנַא "מה", עמי הארץ התיכונה, עמ' 395.]
כ: אַר אִי אַטאן אֶסְטאנֶה אִילְיַא לאמְנִי אַר
אִי אַיוִוי מֶנֶלוֹ אַר אִילְיֶה הְרַאואנִי קֶלְואר מאל אטאנֶן אוּמֶס הִירֶה
רֶסְטאר אִי נֵה וֶה סֶה:
20. Ar i Atan estane ilye lamni ar i aiwi menelo
ar ilye hravani celvar, mal Atanen úmes hire restar i né ve se.
כ: וַיִּקְרָא הָאָדָם
שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה
וּלְאָדָם לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: [אוּמֶס
הִירֶה
"לא-מצא": הפועל השלילי אוּמֶה "לא, שלא" (כאן עם
סיומת של כינוי-שם) בצירוף עם הבסיס הפעלי הִירֶה "מצא".]
כא: סַאן יֶהוֹוַה אֶרוּ טְיַארְנֶה נוּרַא פוּמֶה
לאנְטַא אִי אַטאנַּא אַר אִירֶה פוּמְנֶס מאמְפֶּס מִינֶה הוֹנאקְסוֹרְיַארוֹן
אַר קוּוַאנְטֶה הְרָאוֶנֶן:
21. San Yehóva Eru tyarne núra
fúme lanta i Atanna, ar íre fumnes, mampes mine
hónaxoryaron ar quante hrávenen.
כא: וַיַּפֵּל יְהוָה
אֱלֹהִים | תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת
מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: [טְיַארְנֶה... פוּמֶה מילולית "גרם... לנפול
{התרדמה}" {התרגום לאנגלית הוא:"ואז יפל יהוה אלוהים שינה עמוקה
על-האדם, ובעת וישן, ויקח אחת מצלעותיו וימלאה בשר"}. פוּמֶה "שינה" {בצירוף עם נוּרַא "עמוק": "שינה עמוקה, תרדמה"},
ספר הסיפורים האבודים, עמ' 253 / לקסיקון הקניה, עמ' 39, הפועל פוּמ- "יָשוֹן, נוּם", לקסיקון הקניה, עמ' 39. ב"קניה"
המוקדמת ביותר של טולקין, כפי שהיא מוצגת בלקסיקון הקניה, זמן העבר של פוּמ- היה פוּמֶה או פוּמְבֶּה, אך נראה שבקווניה המאוחרת של טולקין
צורת העבר תהיה במקום זה פוּמְנֶה; השווה למשל את טאמְנֶה כצורת העבר של טאמ- "הַקֵּש, טָפוֹחַ על-" (הדרך האבודה וכתבים
אחרים, עמ' 390, ע"ע הבסיס טאמ). – אין לנו כל מלה ידועה-מראש
ל"צלע", רק אַקְסוֹ = "עצם" בכלליות; צירופים
בולטים כגון "עצם-חזה" או "עצם-הצד" לא יוכלו להיעשות, משום
שאין בידינו מילים שפירושן "חזה" או "צד". התפשרתי על הוֹנאקְסוֹ "עצם-לב", מאחר שהצלעות
מכסות ומגנות על הלב.]
כב: אַר יֶהוֹוַה אֶרוּ קארְנֶה אִי הוֹנַאקְסוֹ יַא
מאמְפֶּס אִי אַטאנֶלּוֹ מִיר נִיס אַר טוּלְיַאנֶרְיֶס אִי אַטאנַּא:
22. Ar Yehóva Eru carne i hónaxo ya
mampes i Atanello mir nís, ar tulyaneryes i Atanna.
כב: וַיִּבֶן יְהוָה
אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ
אֶל-הָאָדָם: [טוּלְיַאנֶרְיֶס יבִיאֶהָ/
יבִיאֶהוֹ / יביא את זה, במקרה זה "אותה".]
כג: אַר אקוּוֶה אִי אַטאן לוּ סִינַא נאס אַקְסוֹר
אַקְסוֹנְיַארוֹן אַר הְרָאוֶה הְרָאוֶנְיוֹ סִין נַאוּבַא אֶסְטַינַא נִיס אַן
נֶרֶלּוֹ נֶס מאפַּינַא:
23. Ar eque i Atan: "Lú sina nas axor
axonyaron ar hráve hrávenyo! Sin nauva estaina Nís, an Nerello nes mapaina."
כג: וַיֹּאמֶר הָאָדָם
זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי
מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת: [משחק המילים העברי איש / אישה בקושי נראה במקבילות
האנגליות; הצמד בקווניה נֵר / נִיס מראה רק הקבלה קלושה (שימוש באותיות זהות בתחילת המלה).
יהיה צורך להכליל הערת שוליים: הכוונה בתמליל העברי היא שהאדם יוצר מלה ל"אישה"
על-ידי הוספת סיומת נקבית למלה "איש".]
כד: סִיאֶה נֵר אַאוּטוּבַא אַטארְיַאלּוֹ אַר אַמִילֶּרְיַאלּוֹ
אַר הִימְיוּבַא וֶסֶּרְיַא אַר נַאוּבַאנְטֶה הְרָאוֶה אֶר:
24. Sie nér autuva ataryallo ar
amilleryallo ar himyuva vesserya, ar nauvante hráve er.
כד: עַל-כֵּן [מילולית: כך] יַעֲזָב-אִישׁ [מילולית:
ילך-מן] אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר
אֶחָד: [אַטארְיַאלּוֹ "מן-אביו": קיצור של אַטאר-רְיַא-לּוֹ "אב-שלו-מן". בצורה מלאה
יהיה זה אַטארֶרְיַאלּוֹ; השווה אַמִילֶּרְיַאלּוֹ "מאימו". הְרָאוֶה אֶר "בשר אחד", בדומה למשפטו
של טולקין אֶרוּ אֶר "אלוהים אחד",
ויניאר טנגוואר, גיליון 44, עמ' 17.]
כה: אַר נֶנְטֶה הֶלְדֶה אִי אַטאן אַר וֶסֶּרְיַא
מאל אוּמֶנְטֶה נַיטְיַאנֶה:
25. Ar nente helde, i Atan ar
vesserya, mal úmente naityane.
וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם
עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ: [בלקסיקון הקניה, עמ' 65, ישנה המלה נַיטְיַא- "לבייש, לגרום בושה"; צורת
הבינוני הפעול נַיטְיַאנַא (כאן בצורת רבים נַיטְיַאנֶה) תפורש אז כ-"מבוישים, מתבוששים".
בגרסה הראשונה של תמליל זה, השתמשתי בצורה נַיטְיַינַא (naityaina). כאשר משתמשים בסיומת -אִינַא לגזירת בינוני פעול בפועל שמסתיים ב-אַ, הדיפתונג {דו-תנועה; צירוף של שתי תנועות אשר נהגות אחת אחרי
השנייה בקצב אחיד והמהוות הברה אחת, ואינן מופרדות} -איַ- מופיע באופן טבעי (ולאחר מכן מקבל את ההטעמה). אולם,
נראה שכשבסיס פעלי כבר מכיל בתוכו את הדו-תנועה איַ, יהיה אפשרי להשתמש בַסיומת הבינוני פעול הקצרה יותר -נַא, בכדי להימנע מ-איַ בשתי הברות הסמוכות זו לזו: טולקין הביע את "בורך"
כאיַטאנַא ולא *איַטַינַא (ויניאר טנגוואר, גיליון 43, עמ' 30).]